../images/Emo10.gif נסיתי, בחיי שנסיתי...

ולמרות שבמקומות אחרים בפרדס - ניתן היה לרשום הודעות - לא הצלחתי להכנס אלינו הבייתה. הכל טוב??? התגעגעתי. בחיי התגעגעתי.
 
../images/Emo23.gif בחיים יותר... ../images/Emo24.gif

אל תגידי ש"בודד" לך... אנחנו כל כך וכל הזמן ותמיד וווווו....לעולם, איתך. אפילו שיום אחד "נרדמנו בשמירה" קורה... את לא לבד סלינוש, את במחשבה, את במילים - את בתוך החיבוק עמוק עמוק. ותגידי שלא הרגשת אותנו לידך? ברגע שעובר לך צל של מחשבה "בודד לי" - שמרי אחד מאלה:
ואם תסתכלי עמוק בתוכם, תראי אותך בפנים, כן. נשבעת לך. אז נרדמתי בשמירה, ואני מבקשת סליחה.
 

סלינוש

New member
תודה

ברבורה.. אל תתנצלי... את יודעת שאין לך על מה, לאף אחד אין... פשוט הלבד היה לי קשה.... לבד לי באופן כללי, לבד לי כי יש לי טונות של חולירע ואני לא מוציאה, הכל בפנים. ביקשתי מאמא להתחיל טיפול. לא עזבתי את הקבוצה, אבל אני כל כך לא עושה בה כלום, ומדשדשת במקום ולא מוצאת את עצמי... בכל אופן, המצב הכספי לא מי יודע מה, אז אמא אמרה שצריך לדבר עם אבא ולראות מה עושים בנידון.. אני לא רגועה, זה משפיע על כולי. כל הגוף כואב לי. זוכרים את התאונה ההיא הקטנה שהייתי בה? שחברה שלי עלתה על כיכר? מאז כואב לי הגב, לא עובר. עכשיו הרגל נורא כואבת לי גם. והשינה שלי דפוקה. או שאני ישנה בלי סוף אני שאני לא מסוגלת להרדם... שונאת את הגוף שלי. היום ניסיתי משהו. סתם לקחתי תחבושת אלסטית כזו, וליפפתי אותה סביב הזרוע, כדי לנסות לראות איך תראה היד שלי כשתהיה יותר קטנה ומוצקה, בשלב מסוים לא הרגשתי את האצבעות ביד, אז הורדתי אותה. אבל זה מצא חן בעיני, ההרגשה הזו, גוף מתוח, גוף יפה, לא כזה... סתם...
 
למעלה