החלטתי

[Just maybe]

../images/Emo35.gif../images/Emo70.gifהחלטתי

אני רק לא יודעת איך לבצע. חשוב לי שהוא ידע שאני יודעת, מהרבה סיבות כששתיים מהעיקריות הן: אני לא מעוניינת להישאר בקשר שמבוסס על חוסר אמון הדדי התעמקות בעניין גילתה לי שבשנתיים האחרונות היו לו שלושה קטעים שונים - זה כבר לא סיפור חד פעמי ואם אני לא אטלטל אותו אין סיכוי שהוא יפסיק. על טעות אחת אפשר אולי לוותר ולסלוח כשזה שיטתי צריך לשבור את הכלים, לא, אני לא רוצה שידע כמה אני יודעת (חבר שסיפרתי לו את הסיפור במלואו שאל אותי מה הוא עדיין עושה בבית) רק שידע שאני יודעת והמשך המצב יוביל לסוף וכן אני חושבת שאני רוצה ללכת לאיזשהו סוג של טיפול. הבעיה העיקרית מבחינתי היא האימפולסיביות שלי מול התגובות שלו: אני עלולה לנסות לאמר משהו ובעקבות התגובות שלו להתעצבן ממש ולאמר דברים שאין מהם דרך חזרה... כך שממש חשוב לי איך לאמר לו את מה שאני צריכה לאמר. למישהו יש עצות?

 

[s h o o s h a]

איך לעשות

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי ונראית לי הגיונית ביותר גם במחשבה שניה היא לתת לו לקרוא את שתי הודעותיך כאן בפורום. הראשונה בה סיפרת על הגילוי והכאב שהיה כרוך בו השניה-הנוכחית, על רצונך לשמר את הזוגיות ולהצילה. כך, תחסכי ממנו ומעצמך התפרצויות "עצבניות" ולהבנתי, אלו יהוו קרקע מצוינת לפתיחת דיון/שיחה תרבותית בין שניכם לגבי הנושא והטיפול בו. בהצלחה

 

[התוהה האחד]

למה את לא יודעת?

אמון לדעתי היא אבן היסוד בזוגיות , ככל שהאבן נשחקת, הזוגיות מתחילה לקבל צורה אחרת ולהתעקם. MAYBEE יקירתי, אם הגעת להחלטה , למה ההססנות הזו? פשוט תגמרי עם זה מהר ותתחילי מחדש. כמו פלסטר שמורידים, כמה שיותר מהר, פחות כואב. אולי תסבירי למה את לא רוצה לספר לו את כל הפרטים? מה הפחד שלך מזה? בכל אופן, אודה אם תפרטי ושיהיה בהצלחה.

 

[Just maybe]

תשובה

יש המון סיבות אחת שעולה לי עכשיו למשל היא: במשך שנים הייתי האישה שאיתו, השתדלתי להתייחס לעניין בקלילות, היה לי קל לאמר שאני קודם כל אמא ורעיה ורק אח"כ כל השאר ולא היה איכפת לי מה זה אומר עלי. והכי היה שוב לי זה לדעת שיש ביננו המון המון אהבה, אהבה שהיא מעל ומעבר למין, יש ביננו חברות. מכיוון שאני יודעת כבר די הרבה על המימדים, אני יודעת שלפחות אחת מהפרטנריות שלו היתה הרבה יותר ממין. אני חושבת שיהיה לי קשה נורא לדבר על כך, לדעת שהוא כמעט ניהל מערכת יחסים שלמה עם מישהי אחרת לזמן לא קצר בכלל, יותר מכך, קשה לי לדעת שבזמן שאני הכי הזדקקתי לאיש שלי וויתרתי עליו מחוסר ברירה, חוסר הברירה היה בעצם היא (ואני מדברת על תאריכים ספיציפיים) אם קראת קודם הזכרתי שאימי חלתה ונזקקה לי, אימי היתה המטפלת של ילדינו וכך בתקופה הזו נאלצתי לוותר על המון שעות עבודה ולהיות איתה ואיתם, בעלי "שעבד מאוד קשה" באותה תקופה לא נרתם כלל למאמץ, אחרי תקופה ארוכה שבה העבודה שלי סבלה ממחסור בזמן פוטרתי (מבחינת הבוס שלי בצדק) - את הנזק לכך אנחנו מרגישים עד עכשיו. כל כך הרבה נזק על שטות (רצון לחוות) נזק שילך איתנו עוד המון שנים, קשה לי לדעת הכל ולא לזרוק אותו לקיביני. אם אכן נדבר על הכל הסיפור יגמר, אני לא אוכל שלא להאשים אותו בכל המצב שנקלנו אליו - ובאין כניסה שנכנסתי אליו מבחינתי באשמתו המלאה ואני אהיה חייבת לשבור את הכלים. תמיד הייתי החזקה, אני כבר לא, אני יודעת מה חשוב, לנסות לשקם ולראות לאן הדברים יתגלגלו, ועל מנת לשקם אני צריכה להיות מאוד מעודנת, אולי בהמשך כשנתחזק הדברים יהיו קלים יותר. אני כנראה עדיין קודם כל אמא, ואני לא מסוגלת לחשוב על ילדים שרק התחילו את החיים (שניים בני שש ואחד בן שנתיים) שיאלצו להילחם על אהבת אב (ולצערי ראיתי מספיק זוגות שמתגרשים בחיי) אני יודעת שבילבלתי אותך יותר ממה שעניתי לך, אבל בכאוס הזה גם אני נמצאת

 

[ט י נ ק ר ב ל1]

אלו לא חיים

אם הוא בגד בך מספר פעמים אל תצפי שזה לא יהיה גם בעתיד, הוא ימשיך לבגוד, אני יודעת שזה קשה לעזוב אבל יותר קשה להישאר במצב שאת נמצאת, את חייבת לעבור את זה, אני לא מכירה אותך אבל מעשה כזה לא מגיע לאף אדם, את משקיעה את הנשמה שלך לבעל ולילדים ומה את מקבלת בתמורה? איך את יכולה להמשיך ולהיות עם גבר שלא מכבד אותך ולא מסתפק במה שיש לו? זה כואב מדי! נו ותחשבי הלאה, מה יהיה? תמשיכי להיות מתוסכלת? ולא לבטוח בו, וכל מה שהוא יעשה תחשדי ותחקרי? אלו חיים אלו לילדים שלך! אף אחד לא אמר שאם תעשי לזה סוף לא יהיה לילדים שלך אבא אוהב! מה עדיף, שהילדים שלך יחיו בבית עם אמא מתוסכלת ואבא בוגדני שלא נמצא כאשר זקוקים לו והוא רק הולך ומתפרפר? תסלחי לי אלו לא חיים לילדים שלך! אני יודעת מה זה! אני גרושה גם מאותה סיבה גם בי בגדו וזה היה מערכת יחסים ולא סטוץ אבל עם כל הקושי קמתי והלכתי, אני לא אומרת שזה קל אבל לפחות היום קיבלתי את החיים שלי בחזרה, כך אני רואה את זה לפחות. למה להתפשר, את נשמעת אישה מסורה ואוהבת, אבל את צריכה לחפש מישהו שיעריך את זה ושיהיה שם, אלו חיים אלו? אני יודעת שהפחד זה מה שעוצר אותך, נכון זה קשה אבל יקירה זה שווה, וכאשר תקומי ותעשי צעד הקושי יעבור. בהצלחה

 

[התוהה האחד]

MAYBEE חמודה

קודם כל, לא בלבלת אותי ותדעי שאת יכולה לכתוב ולשפוך על דפי המסך מה וכמה שאת רוצה. אני קורא את מה שכתבת ואני מרגיש רע, מהדברים שכתבת נראה שאת אישה מאוד מאוד חזקה, ובניגוד למה שכתבת שעכשיו את לא, תאמיני לי שאת הרבה יותר חזקה, את פשוט לא מודעת לכך. קטונתי מלבקר את החלטתך, אני אינני נשוי ואין לי ילדים ולכן אני לא יודע איך מתמודדים כל כך עם ההחלטה הזו. את מעמידה את עצמך בין האושר שלך לבין האושר של ילדייך, ואת מחליטה לבחור בילדים וזה חוזק לשמו. הרצון להקריב עבור מישהו אחר. בכל אופן, וכמו שאני רואה את הדברים, את החלטת לשמור על התא המשפחתי, אבל אין פסול בזה שתגידי לו שאת יודעת, ושלא יעשה זאת שוב. תושיבי אותו מולך ומול הילדים ביחד ותסבירי לו שאם הוא לא מעוניין להרוס את זה ולשקם את זה, אותך ואת שלושת הילדים המקסימים שלך, אז שיפסיק ויתחיל לנסות ולהחזיר את מה שהיה, כי הוא זורע הרס והורס (לא בהכרח) את עתיד ילדיו. את אישה חזקה ומדהימה רק טוב ובהצלחה

 

[domdom1]

לפעמים צירכים רק להגיד

ולא לחפס דרכים אך לומר את זה . בהצלחה דום

 

[iritika]

איך לומר...

לא ברגע של עצבים- בעיתוי נכון. לא כגחמה- אלא כהחלטה צלולה. לא כניגוח- אלא כמחמאה,כי מגיע לשניכם חיים טובים יותר. לא מאגו- רק מהיגיון בריא. לא בכעס-רק מתוך חמלה והבנה. לא כדרמה- אלא בשיקול דעת בריא. והכי חשוב ללכת עם הדברים עד הסוף. בהצלחה לך.

 

[רידינג41]

גברים

בטבעם הם פוליגמים ורק התרבות והמוסכמות שינו התנהגות זו. יצר מיני חזק וגבולות מטושטשים עלולים להיא גבר לפעול כפי שפעל בן זוגך. מה את עושה ? האם את סבורה שגם לך יש אחריות למצב שנוצר/קיים? לדעתי במקרים מסוג לשני בני הזוג יש אחריות משותפת.