יש הרבה-הרבה פחות נשים באמנויות
הלחימה. כן, זה נחשב לספורט גברי אצל רבים. לא נכנס בכלל לשאלה אם זה בצדק או לא. אני כן אכנס לשאלה אם זה צריך להיות שיקול בשבילך. יש הרבה פחות נשים מגברים בין המדענים הגדולים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין השפים המפורסמים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין המוזיקאים הדגולים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין הנהגים הטובים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין האמנים הקלאסיים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין המעצבים הידועים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין אנשי העסקים המצליחים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין המדינאים המשפיעים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין הגיבורים המיתולוגיים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין הרופאים החשובים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין המפיקים ההוליוודיים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין הגנרלים האמיצים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין הלוחמים הפשוטים. יש הרבה פחות נשים מגברים בין עורכי הדין הטובים. אז מה את מעדיפה, לעשות מה שבא לך, למצות את יכולתך ואת האפשרויות שלך להנות, לחוות סיפוק, ללמוד, להכיר, להשפיע ולהרגיש טוב עם עצמך או לתת להסטוריה כמעט אינסופית של שליטה פטריארכלית-שוביניסטית להכתיב לך איך לחיות ומה לעשות?
ולענין, אישית הייתי ממליץ על קרטה יותר מאשר על האיגרוף התאילנדי. האיגרוף פשוט יותר, תכליתי יותר, אלים יותר, קשוח יותר. בקראטה, ל ד ע ת י , תמצאי יותר צדדים אמנותיים, יפים, רוחניים, פילוסופיים וכו´. וההמלצה הזו לא פה כי את אישה, אלא כי אני מניח שהמטרה שלך שונה מלהכנס לזירה כמה שיותר מהר ולכסח לכמה חבר´ה צעירים את השוקיים. בהצלחה.
