סיפור מקסים לשבת. הלוואי עלינו....
(אגדה הודית (על גבול נפאל ) – "ההלך" לאחר ימים רבים של נדודים, הגיע לכפר קטן, אדם שכל עיסוקו היה מכירת סדקית. אל הכפר הגיע ההלך בשעות לילה מאוחרות , הוא לא הרגיש נוח להיכנס לאחת הבקתות לישון בשעה זו, ולכן הוא הניח את ראשו על האבן הראשונה בה נתקל, ונרדם. בבוקר כשהתעורר ההלך נבהל מעצם העובדה שגילה כי הניח את ראשו בלילה על מצבה... הביט סביבו וראה כי לן הוא בבית הקברות המקומי. חרד ומפוחד הביט ההלך על לוח המצבה וראה כי כתוב בה: מוחמד שחדה, שנתיים, שלושה חודשים ו- 4 ימים..... עבר הלאה וראה על המצבה השנייה פטמה עזיזה, שנה, חודש ו- 20 יום...וכך הלאה ...נחרד מעצם העניין שמא ישנה מגפה התוקפת את ילדיי הכפר.. ניגש לראש הכפר ושאלו לפשר העניין... ראש הכפר הרגיעו וסיפר לו את הסיפור הבא: ביום בו הופך ילד לבוגר (משהו כמו בר- מצווה שלנו) מקבל הילד/ה פנקס קטן עם עיפרון ועליו לתלותו על הצוואר יום- יום, שעה, שעה... ובפנקס זה לכתוב ולאסוף את כל רגעי האושר והטוב שהם חווים במשך חייהם.. דהיינו... אכלתי ארוחה דשנה - 30 דקות, ביליתי במחיצת חברים לשיחה נעימה – שעתיים, (רקדתי ריקודי עם - 4 שעות וכן הלאה -... תוספת שלי) בבואו של האדם להחזיר נשמתו לבורא.. יושבים חכמי הכפר, סופרים ומחשבים מהרשימות בפנקס את ימיי האושר לו זכה האדם בחייו...... ועל גבי המצבה רשומים בעצם רק ימיי האושר של האדם. אין זה חשוב מתי נולדת, למה וכמה זמן חיית – אומר ראש הכפר .. החשוב מהכול הוא כמה זמן איכות ואושר ניצלת בחייך..... לכל אחד מאיתנו מגיע לאמץ זאת !!!!!!! הסיפור הזה הגיע מתושב מקומי המתגורר בכפר קטן ליד נפאל. ריקודים שמחים אורי גבעוני
(אגדה הודית (על גבול נפאל ) – "ההלך" לאחר ימים רבים של נדודים, הגיע לכפר קטן, אדם שכל עיסוקו היה מכירת סדקית. אל הכפר הגיע ההלך בשעות לילה מאוחרות , הוא לא הרגיש נוח להיכנס לאחת הבקתות לישון בשעה זו, ולכן הוא הניח את ראשו על האבן הראשונה בה נתקל, ונרדם. בבוקר כשהתעורר ההלך נבהל מעצם העובדה שגילה כי הניח את ראשו בלילה על מצבה... הביט סביבו וראה כי לן הוא בבית הקברות המקומי. חרד ומפוחד הביט ההלך על לוח המצבה וראה כי כתוב בה: מוחמד שחדה, שנתיים, שלושה חודשים ו- 4 ימים..... עבר הלאה וראה על המצבה השנייה פטמה עזיזה, שנה, חודש ו- 20 יום...וכך הלאה ...נחרד מעצם העניין שמא ישנה מגפה התוקפת את ילדיי הכפר.. ניגש לראש הכפר ושאלו לפשר העניין... ראש הכפר הרגיעו וסיפר לו את הסיפור הבא: ביום בו הופך ילד לבוגר (משהו כמו בר- מצווה שלנו) מקבל הילד/ה פנקס קטן עם עיפרון ועליו לתלותו על הצוואר יום- יום, שעה, שעה... ובפנקס זה לכתוב ולאסוף את כל רגעי האושר והטוב שהם חווים במשך חייהם.. דהיינו... אכלתי ארוחה דשנה - 30 דקות, ביליתי במחיצת חברים לשיחה נעימה – שעתיים, (רקדתי ריקודי עם - 4 שעות וכן הלאה -... תוספת שלי) בבואו של האדם להחזיר נשמתו לבורא.. יושבים חכמי הכפר, סופרים ומחשבים מהרשימות בפנקס את ימיי האושר לו זכה האדם בחייו...... ועל גבי המצבה רשומים בעצם רק ימיי האושר של האדם. אין זה חשוב מתי נולדת, למה וכמה זמן חיית – אומר ראש הכפר .. החשוב מהכול הוא כמה זמן איכות ואושר ניצלת בחייך..... לכל אחד מאיתנו מגיע לאמץ זאת !!!!!!! הסיפור הזה הגיע מתושב מקומי המתגורר בכפר קטן ליד נפאל. ריקודים שמחים אורי גבעוני