מקומם
זה שוב אותה תפיסה שהופכת את התאווה המינית למה שמגדיר את הבן-אדם במקום תכונה מסויימת באישיות,מה שמקיף את כל האישיות של הבן-אדם [לפי תפסה זו], ומה שבעצם מכיל את כל מהותו של אותו אדם הוא היצר המיני והתאווה המינית שלו. לאן הגענו? האם זו החברה שאנו רוצים בה? חברה שהמח של כל אדם נמצא מתחת לחגורה שלו? האם אכן מותר האדם מן הבהמה אין? בגלל שאני מתנגד לתפיסה כזו וכן מצמצם את המשיכה המינית לתכונה מסויימת באדם ברור שלא זה מה שיקבע את הבחירה שלי. חוץ צהעובדה שאני תמיד בודק מה מכלול הדברים בהם אני מאמין ואותם אני רוצה ולפי זה בודק מה המפלגה שלה יש את ההעינות הכי גבוהה לדברים האלה. שהרי הטוב מפוזר בהרבה מהמפלגות הקיימות והרבה מהמפלגות מציעות דברים שונים טובים בסך הכל ומצד שני אין אף מפלגה שבאמת מכילה ומציעה את כל הדברים הטובים לפי השקפתי ולכן ברור שאבחר בסוף במה שנותן את המענה הכי קרוב. חוץ מזה,אני גם שוקל אם זו מפלגה ששואפת להיות מפלגת שלטון.
