Miss you miss you ../images/Emo79.gif

תהני שקסע כוסונית חמדמדה
כשתחזרי יהיו לי הרבהה יותר תמונות של היפופותמים מנוקדים! *אבא שלי נכנס משומקום* אבא עם קול מסומם: מירי...הגיע הזמן למקלחת... אני: מה? אבל אני רק... אבא: אבל מירייייייי =(( אני: אבל רק... אבא: אבל הבטחת ליייי *מציק מציק* נוטוב.. (חשבתם מה קורה בעולם של האשכנזים..
) בעעעעע....Iam boooooooord
 
למה הפסקתי?../images/Emo12.gif

רוצה ג'אחנון? מה? o_O יש גם ביצה. מה? o_O ג'אחנון יותר טעים מביצה. מה? o_O לא, בעצם ביצה יותר טעים מג'אחנון. מה? o_O רוצה ג'אחנון? מה? o_O
 
אחרון ודאי!../images/Emo2.gif

כי אם אתה אוכל ג'אחנון אתה תגהק בשירותים ... דברי חכמים...אני עברתי את זה!
 

GalaxyAngel

New member
קאטסווווו ;; ../images/Emo135.gif

*מוחצת אותך בחיבוק פרידה* ;-; אני אתגעגע כ"כ..... ;_______; תחזרי מהררררררר הכינרת מקום שווה, תהני שם קאטסו צ'אן!!!!! 4 ימים..... O_O נראה לי שזה כולל את פרק 135..... *ממצמצת בטמטום* טוב, לא נורא, יש דבר כזה הורדה P:
 

מית צאן

New member
בסדר...../images/Emo29.gif

אחרי המוות אין עבר, אין עתיד... אפילו אין הווה... אין זמן, אין מקום, אין תחושה, אין מחשבה... כמה אני מצטער, אחי, שלא יכולתי לומר לך אפילו פעם אחת: שאני כן דואג לך... כן, כן דואג לך... פוחד עלייך, פוחד איתך, אבל אתה, סתם, שוכב שם, באדמה. לא שומע, לא מרגיש, לא חושב, לא יודע, ורק אני יודע, יודע הכל... נקברת כאן, ליד חברייך, אחרי קרב, קרב... קרב קשה... נגד נאראקו, כאן מתת... גם הוא מת, אחרי גל ההרתעה, וגם אתה וחברייך מתו, אחרי מתקפותיו, כולם מתו, רק אני נשארתי... רק אני, אני... אני מוכן למות בשבילך אחי! לא! איני מסוגל! אני אשמור על השועל הקטן, בשבילך. הוי אחי! למה? למה לא אני? למה? למה רק אחרי המוות, אני מבין, שהיית חסר לי כל הזמן, בדמות אח קטן... למה??? למה רק אחרי המוות, כולם מבינים, שאין אתה יותר, אין, פשוט אין... רק אחרי המוות, מבינים כמה היית חסר, וזה מה שאני מרגיש עכשיו- כמה אתה חסר לי, אחי הקטן. והשועל הקטן, מתייפח על רין, ג'אקן עומד לידי, עומד דום, ורק אני, אדיש. למה? למה רק אדיש? איני מסוגל יותר... לא, אני חייב להחזיק מעמד, אני יודע, שהיית רוצה, שאני אשמור על מי שנותר. ומי שנותר- זה אני, רין, ג'אקן, והשועל- שיפו. הגנת עליו בעוז, גם אם זה עלה במחיר חייך... הו אחי! אחי! אינויאשה למה? למה הלכת? למה...? למה...? אני כל כך מצטער... מצטער על הכל... ואני מקווה- שהודעה זאת- תגיע לשמיים- שם תחייה בעושר ואושר עם אהובתך וחברייך... בלעדיי.... ממני, אחיך הגדול סשומארו
 

מית צאן

New member
פיק שני...../images/Emo29.gif

את אני צריך אותך... איפה את?! אני רוצה אותך... איפה את? אני יודע איפה את... את שם, דוממת, מדממת, דם בזווית הפה, דם ניגר מהאף, דם, בכל מקום, דם, אני רואה רק- דם. ואני אומר לעצמי: למה? למה לא אמרת לה שאתה מרגיש... מרגיש רגשות... הנקראים בשפת אנוש- אהבה. עכשיו כבר אין שום סיכוי, היא לא שומעת, מרגישה, מבינה, צוחקת, לא... כלום היא לא יודעת... אני רק יודע, שאכזבתי אותה... ולא רק אותה, גם את עצמי. תמיד חשבתי עצמי לחזק, גאה, אפילו אגרסיבי מעט... אבל, כשאת הגעת, למה? למה הגעת? הכל השתנה, את הזכרת לי, אותה. אותה מהעבר... לא! איני מסוגל! לא יכולתי להתמודד... עכשיו, אני יכול להביט בעיניה ולומר: "אני שונא אותך, אני אוהב אחרת..." את, את שינית את חיי, את, את ראית אותי אנוש בפעם הראשונה, את, את הסברת לי אהבה מהי, ודאגה מהי... את, את לימדת אותי הכל על החיים... ועכשיו- לך כבר אין חיים... מצידי שתצרח, שתצעק, שתרביץ, שתקלל, שתהרוג, שתושיב אותי 1000000000 פעמים ויותר, אבל לא, לא ככה... לא! לא שוכבת על האדמה, מדממת, מיוסרת, כואבת... לרגע אני רואה, אותך מתרוממת, לוחשת לי: "אינויאשה..." ואני מתכופף, ומנשק, שיהיה לך זיכרון, ואת- את מתת בתוך נשיקתי, הראשונה והאחרונה...
 

מית צאן

New member
פיק שלישי../images/Emo29.gif

אני לא מאמין... אני עדיין לא מאמין, שנתתי לך, ככה, ללכת, בלי שום סיבה, הסתובבנו באחו, היית יפה כמו תמיד, החתולה הייתה עלייך, ואני עם המטה. פתאום משום מקום, הוא קפץ, עם סכין, מבט מטורף- היה בעיניו, מסומם, שיכור... נאראקו חשבתי, אבל לא היה זמן לחשוב... צעקתי לך: "סאנגו! היזהרי!" ואת קפצת הצידה במומחיות אבל- לא מספיק. הוא התנפל עלייך, שאגות חלחלה ואימה מילאו את האחו. את צעקת צעקה, מיואשת, מיוסרת, ואז שמעתי רק- דממה וחושך. לא יכולתי לזוז איפה את?! את מולי?! את חיה?! נושמת?! הלוואי! גיששתי לפניי והרגשתי, וצעקתי, ונפלתי, ונפלתי על... גופה. לידך הייתה החתולה. מיללת, לידה היה האיש, מחזיק ראשו בידיו, כאילו לא מאמין, ופתאום- הוא התייפח. ואני בכיתי. הרמתי את המטה וצעקתי: "הזדהה!" והוא הרים את ראשו, ולא הופתעתי כלל, היה זה, שד... צורת עכביש הייתה על גבו, שד של נאראקו הוא בכה, בכה מרה, ואני רעדתי, והסתכלתי למטה- על הגופה. היא הייתה לבושה בבגדיה השחורים ורודים. מבטה בוהה בלא כלום, על פניה מכוסה מבט של אימה- אימה מוחלטת. התחלחלתי- על גופה, בבטן, היה תקוע- סכין. הוצאתי אותו, והיא לשניה. רעדה, והסתכלה עליי. עלו לי דמעות בעיניים. היא אמרה: "אל תבכה מירוקו..." ליטפה את פניי הרועדות והמשיכה: "אני תמיד כאן איתך" ואני לא נרגעתי... "את קראת לי בשמי..." אמרתי בשמחה והיא- היא חייכה. ופתאום- השד קם, מחזיק את הסכין, מוסיף דקירה בלב, צעקה ואז- דממה. פתאום השד נפל- מעולף. ושוב קם- לא זכר מה עשה. ואני רק יושב מעליה- מחזיק בידה ומרגיש. מרגיש. מה אני מרגיש? אני מרגיש משהו... למה? למה איבדתי אותך דווקא עכשיו? מבין כל הזמנים- דווקא עכשיו נאראקו שילח אותך לעולמך? למה??? למה?? איני מסוגל להבין- למה העולם כה אכזר.... למה? למה הוא לוקח מאיתנו- אנשים כל כך טובים, תמימים, נחמדים, טהורים... למה??? למה??????????????????? למה???????????????????????????????????
 
למעלה