מתוך עקרון, אני נגד לשבת בשקט
כאשר יורים עלי, זה משפיל, זה מטופש, זה אומר "תראו איזה חלש עלי, אפשר לירוק עלי ואני לא אעשה כלום", האמת היא, לפי דעתי, לחימה מוגבלת ומצומצמת בטרור, כאשר יש עליך לחץ בינלאומי, כאשר הידיים קשורות, כאשר לכל אחד יש בעיה עם חיסול של נבלה או הריסה של מפעל נשק במסווה של בית מגורים, היא לא יעילה, אני לא יכול להגיד שמצינו את העיניין, לא ממש ניסינו, חוץ מזה, כאשר יורים עליך, אתה יורה חזרה ומוריד את המטרה, גם אם יש "קורבנות תמימים" שיפגעו, ככה זה שיורים מתוך האיזור הכי צפוף בעולם, לא שואלים שאלות דביליות, כן עוזר לא עוזר, מה זה חשוב?, נגיד לא עוזר?, אז מה? סופגים?, מצטער, נראה לי לא סביר, עלוב ופשוט מעוות. חיסול בודד - מביא רצון לנקמה. חיסול כושל - הכי גרוע, הכי הרבה זעם מותיר מקום לנקמה. חיסול רודף חיסול אחד אחרי השני, במשך שבועות וחודשים - מאד יעיל, מביא הלם ופחד לאיגונים, מוריד אותם למחתרת, קוטע קשר, מותיר חלל בין הפיקוד, כיאוס, אם עושים זאת מספיק זמן + הרס תשתיות, הפסת מימון, לחץ על האוכלוסיה התומכת, ועוד כמה דברים, זה עובד. הכי הרבה שעשינו בתחום החיסולים המרוכזים זה היה שבועיים וחצי אולי, זה עשה נזק רב לאירגוני הטרור, אם היינו עושים את זה חודשיים וחצי או חצי שנה, זה היה הרבה יותר טוב.