השעון ר-----------------------------ץ
ואני הבטחתי להביא את המשך הבלוג מהשבוע שעבר. להזכיר נשכחות: ביום חמישי, ט' באלול תש"ע תש"ע (19 באוגוסט 2010) יצאתי מסניף הדואר בגבעת שאול לעבר מקום עבודתי. בדרכי חציתי במעבר חצייה באור ירוק אולם רכב, שלנהגו אצה הדרך, פתח בזינוק ופגע בי. לאחר מכן פוניתי לבית החולים לניתוח וכשבוע לאחר מכן עברתי לשיקום, שממנו יצאתי אדם חדש, עד אשר... בצום גדליה, שנדחה ליום ראשון, התחלתי לחוש בכאבים ברגלי החולה. סברתי, שזו תופעה שכיחה לאחר ניתוח, והיא תחלוף במהרה. על כל פנים הפסקתי את הצום בצהרי היום וקיוויתי לטוב. למחרת התחזקו הכאבים ביתר שאת עד כדי קושי עצום בהליכה. משנוכחתי לדעת, שלא זו בלבד שאין שיפור אלא מרגע לרגע הכאבים הולכים ונעשים חזקים יותר, הזמנתי רופא לביתי והלה הפנה אותי היישר לבית החולים, שבו נערך הניתוח הראשון. עדיין לא התחלתי אפילו לחלום, מה צפוי לי החל ממועד זה. חשבתי, ששבבית החולים אקבל תרופת ארגעה, ושהכל יחלוף במהרה, אבל למרבה הצער משככי הכאבים החזקים לא הועילו והכאבים אף החריפו לממדים עצומים. בדיקות הדם הראו סימנים מחשידים לדלקת אבל צריך היה לאבחן אותה במדויק ולדעת את שורשה. שוב חזרתי למחלקה האורטופדית בהר הצופים וממנה נלקחתי למכון הרנטגן לבדיקת תרבית מן הנוזל שבמפרק באמצעות ניקור מותני תחת שיקוף ו... כעבור שלושה ימים הגיעו תוצאות המעבדה: חיידק, שקונן במפרק המושתל, החל להתרבות וזאת הייתה הסיבה לכאבי התופת העזים. הזיהום החל להתפשט לעבר כף הרגל ואיים לעשות בה שפטים ולכן מיד הוחלט על ניתוח נוסף. זה היה בין יום הכיפורים לסוכות. לאט לאט התחלתי לקלוט, שאני הולך "לבלות" בבית החולים בכל ימי חג הסוכות ובשמחת תורה ואין צריך לומר ביום הכיפורים, שכבר היה מאחוריי. ההרגשה הייתה נוראה. חג הסוכות עמד להיות מעין "תשעה באב" פרטי. לא ידעתי את נפשי מרוב צער על שלא אזכה לקיים מצוות סוכה ואף לא להתפלל במניין בחג. אומנם התורה מצווה בפירוש "ושמחת בחגיך" ובאמת רציתי מאוד לשמוח אבל הכאבים היו כה עזים עד ש... (המשך אי"ה בשבוע הבא).