[לאורנה נסיכת קלינסטי]

../images/Emo32.gif

כי אין.

 

[רעוּת]

ועכשיו יש.

אז מה? האם זה שיפר את איכות חיינו?

מה הטעם באוף בכלל?

או בחיים

|סניהליזם|

 

[גוזלה]

../images/Emo45.gif אין טעם ב../images/Emo32.gif, את קוראת לצמחונות??

 

[רעוּת]

ומה הטעם בצמחונות? טעמת פעם טופו?

את באמת חושבת שאפשר לחיות על זה?

 

[גוזלה]

טעמתי טופו....

ומאז אני חייה על סויה... :]

 

[רעוּת]

עוד יותר גרוע ../images/Emo46.gif

 

[אטומיק בייגל]

שניצלי ירקות של טבעול../images/Emo23.gif../images/Emo47.gif

אבל אם כבר סויה, שניצל דק של טבעול

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

משהו שכתבתי על ההופעת B-Sides

לפני חודשיים. --- באיחור-מה, סידרתי את החדר שלי, לא סדר רגיל אלא מין הפיכת-קרביים כזו, שדורשת מיון, בירור וסילוק ללא משוא פנים. סדר כזה תמיד דורש ממני המון אנרגיות רגשיות, כי הוא דורש התמודדות עם כל מיני דברים שתמיד נוכחים, מתחת למיטה או במעמקי הארון, אבל הם כל-כך ישנים ומכוסי אבק שאפשר פשוט להדחיק ולשכוח שהם כאן. הכי קשה היה לסדר את הציורים שלי. יש לי חצי-מדף שכולו מלא בסקצ'בוקים מותחלים, ציורים פזורים, פנקסים ורישומים ועבודות גמורות מגיל 12 ועד היום, ואז כשהתחלתי לסדר (החלטתי מראש שלא אזרוק אף ציור גמור, לא משנה ממתי הוא וכמה גרוע הוא נראה לי) קצת התחרטתי. כל הדברים שלא רציתי להתמודד איתם, הנערה שהייתי בגילאי שלושה-עשרה וארבע-עשרה, וגם אחר-כך, כל-כך הרבה נושאים כואבים, ופגיעה עצמית ועצב ודיכאון ופחד וחרדת נטישה ואהבה נכזבת וכשאני הבוגרת מסתכלת על הציורים האלה אני נזכרת בהכל וחושבת, איזו ילדה טיפשה הייתי, איך יכולתי לעשות הכל אחרת... ואני יודעת שזה לא באמת משנה, כי עדיין הייתי מרגישה את כל הדברים האלה, הם חסמו לי את הדרך ולא יכולתי להימנע מהם. ובכל זאת אני רוצה למחוק, לשכתב את ההיסטוריה, להגיד שהייתי אחרת, לזרוק את הציורים האלה. והיה לי קשה מאד לראות אותם ולהחליט שהם יישארו. לתייק אותם בקלסר עם כל השאר, לצד העבודות הגמורות שלי מהשנתיים האחרונות. להגיד, בעצם, שגם להם יש מקום, ושזה חלק מהתהליך, ושיום אחד אסתכל ואראה איך התפתחתי וצמחתי מהעבודות האלה ונעשיתי חכמה יותר, מעודנת יותר, חזקה יותר. ביום חמישי הייתי בהופעת B-Sides שושואיסטית של רונה קינן. היא שרה שירים ישנים שנזרקו החוצה מכל מיני אלבומים, כאלה שהיו פעם בהופעות הקטנות בתמונע לפני שיצא האלבום הראשון, שירים שהיא אף פעם לא שרה בהופעות. את רובם לא הכרתי לפני כן, אבל הסתכלתי על הקהל, והוא ישב מרותק, ורונה שרה אותם בכזו עדינות ועוצמה שאפילו שרוב השירים לא היו מלוטשים ועשירי שפה כמו השירים החדשים שלה, הרגש שבהם קרן החוצה. ידעתי כמה זמן היא נמנעת מלשיר את השירים האלה בהופעות, לא משנה כמה הקהל מבקש ומתגעגע אליהם. והיום, כשסידרתי את החדר, חשבתי על ההופעה הזו והערכתי את האומץ של רונה להתמודד עם הB-Sides שלה. לשיר אותם בקול רם, ולהגיד, אוקיי, עכשיו אני בחורה אחרת, והשירים האלה פחות טובים בעיני, אבל פעם הייתי כזו, וזה חלק ממי שאני היום. הדבר הכי חשוב שסידרתי היום היה קופסת הנעליים עם זכרונות הילדות שלי, שכבר התפרקה לגמרי. בין היתר מצאתי שם פתק שאבא כתב מזמן- "יונתן התקשר והוא מוסר לך נשיקת בוקר טוב". הדבקתי אותו מעל המיטה שלי. עכשיו החדר מסודר. ויש בו המון מקום. לכל הבחורות שאצמח להיות, ולכל הטעויות שאטעה, ולדברים שלא יהיו טובים או יפים או מושלמים, אבל אחליט לשמור בכל זאת.

 

[רעוּת]

אהבתי,

ההשוואה הזאת לביסיידס של רונה ממש יפה. וזה כ"כ נכון (אני לא קוראת דברים שכתבתי לפני הרבה זמן, ומתכחשת לקיומם בדר"כ, בדיוק מהסיבות שתארת כאן)

 

[חסמו לי את הסיסמה]

כול הכבוד

קבלי

וגם אותו תוכלי לאכסן איכנשהו.

 

[הדר 0]

זה ממש יפה

ואני כל כך מבינה על מה את מדברת.. ולפעמים גם אני כמו רעות מנסה להתכחש ואני אכולת מבוכה רק מלחשוב על זה שכתבתי משהו או עשיתי משהו שאני עלולה להיזכר בו או מישהו אחר יזכר בו שזה עוד יותר גרוע... (הנה זה אפילו קורה לי ממש עכשיו כשאני נזכרת בדברים שכתבתי שהלואי ולא הייתי כותבת ומראה לאף אחד מעולםםםםם) רונה בהחלט בחורה אמיצה

 

[רעוּת]

../images/Emo45.gif והיא אפילו לא מפחדת מיהוא ירון

מה שכבר מראה שיש לרונה יותר אומץ מלבני תמותה רגילים.

 

[הדר 0]

או שזה סוג של כשל נוירוני...

את יודעת מה אומרים על פחד, כל התופעה הזאת שזרימת הדם מתחילה להאיץ ואת מזיעה ונהיית היפראקטיבית רק מעצם המחשבה על הסכנה, יש כאלה שזה פשוט לא עובד אצלם נכון, אפילו כשהם נמצאים בסכנה ממשית... אוי הזכרתי לעצמי לילות שטופי זיעה וחרדות בלתי פוסקות

הפורום הזה כבר לא עושה לי טוב...

 

[רעוּת]

כן, אבל זה נדיר, וזה באמת כשל ../images/Emo46.gif

כי כל הקטע הזה של עוררות פיזיולוגית (ככה קוראים לתופעות שתיארת

) כתגובה לפחד היא עניין השרדותי. fight or flight, וכאלה, או כמו שרונה היתה אומר- "זה עניין של השרדות"

.

 

[הדר 0]

fight for flight! זה מה שחיפשתי!!

שעה ניסיתי להיזכר איך קוראים לזה!! נו וזאת בדיוק הבעיה שיש אנשים שזה לא עובד אצלם (כמו רונה) וזה כשל הישרדותי, אם נניח יהוא יבוא לצוד אותה היא לא תרגיש באיום ולא תברח על נפשה, וככה היא תמצא עצמה יום אחד לכודה בין זרועותיו האימתניות של הקונטרבאסיסט.

 

[הדר 0]

or למה זה עשה לי אף, זה נותן לזה משמעות לגמרי

אחרת חחחח

 

[רעוּת]

חייבים להזהיר אותה ../images/Emo7.gif

 

[הדר 0]

לכי על זה אני אומרת ../images/Emo152.gif

 

[ROTEM30035]

זה באמת ממש יפה

ונראה לי, שחלק מהתהליך שהופך כל אחד מאתנו למבוגר האחראי שאנחנו היום, זה הילד המפגר שהיינו פעם. או הילדה המפגרת. או הנערה ואפילו החיילת. זה הטעויות וחוסר הליטוש והמעשים השטותיתיים. אהבתי את הסוף. את החדר שעכשיו יש בו מקום לכל הבחורות שתצמחי להיות. זה יפה =]

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

תודה לכולכן ../images/Emo24.gif