גם אני חושבת שזה חובה
ז"א, אני מודעת לעובדה שיש כאלו שאינם מתאימים גם מבחינה רפואית וגם מנטלית לשירות צבאי. אבל יש כאלו שסתם "מתפנקים". ז"א, הם כן יכולים לשרת בלי שום בעיה, פשוט לא בא להם כי הם רוצים להרוויח עכשיו כסף ולהתחיל קריירה והצבא מפריע. זו לא סיבה. אני באתי ממקום שבו מתגייסים לקרבי. הכרתי שניים שנפלו. לא יתכן שהדורות הבאים יחליטו ש"הם רוצים לעשות כסף" על חשבון אותם צעירים שנפלו. זו אגואיסטיות. אותם סרבנים יקימו משפחות ומי ייגן עליהם ועל הילדים שלהם במלחמה הבאה? אותם צעירים שלא השתמטו, התגייסו ועכשיו מסכנים את חייהם למען אותם כפויי טובה. אני חושבת שזו חוצפה! ורוב הסיכויים שאם אאלץ להחליט האם להגן על סרבן או על אחד שעשה צבא, אני אלך להגן על זה שעשה צבא. שהסרבן יגן על עצמו עם כל הכסף שהרוויח על הגב שלנו... אני שירתתי עם הרבה מתנדבים. אחד סבל ממחלת הנפילה, היו שניים חרשים. אחד היה נכה (מולד) והסתובב עם כיסא גלגלים. גם אלו שמבחינה רפואית לא יכלו, לא ניצלו זאת והתעקשו לעשות אפילו שנה אחת שירות צבאי. העיקר לתרום ל... לא, לא לממשלה המושחתת שלנו. אלא למדינה - לנו, האזרחים. בכל אופן, שירות צבאי הוא באמת לא משהו הכי נעים. והרבה תלוי על מזל ואופי חזק של הבן אדם. אני התגייסתי במחשבה של "לא אכפת לי מה אני אעשה, אפילו אהיה פקידה, העיקר שאני עושה צבא ותורמת למדינה שלי!" (יחי האידיאולגיה והציונות!
) בסוף, בגלל שלא ציפיתי לכלום, הכל עבר סבבה (חוץ ממטבחים. אבל עזבי, הייתי רגילה לעבדות הזו עוד מהפנימייה
). אני חושבת שמי שלא מתחבר למסגרת צבאית, ממש תפור עליו שירות לאומי. גם בזמנו ביררתי לגבי שירות לאומי, והחלטתי שאם בסוף לא אתגייס או שלא אסתדר בצבא, אלך לעשות שירות לאומי בבית ספר לחרשים. זה ממש הקסים אותי. בסוף התנדבתי קצת בבית ספר לחרשים בחודשים הראשונים שלי בצבא. זה היה ממש נחמד
חבל שלא המשכתי (אבל כבר לא היה לי זמן)
ז"א, אני מודעת לעובדה שיש כאלו שאינם מתאימים גם מבחינה רפואית וגם מנטלית לשירות צבאי. אבל יש כאלו שסתם "מתפנקים". ז"א, הם כן יכולים לשרת בלי שום בעיה, פשוט לא בא להם כי הם רוצים להרוויח עכשיו כסף ולהתחיל קריירה והצבא מפריע. זו לא סיבה. אני באתי ממקום שבו מתגייסים לקרבי. הכרתי שניים שנפלו. לא יתכן שהדורות הבאים יחליטו ש"הם רוצים לעשות כסף" על חשבון אותם צעירים שנפלו. זו אגואיסטיות. אותם סרבנים יקימו משפחות ומי ייגן עליהם ועל הילדים שלהם במלחמה הבאה? אותם צעירים שלא השתמטו, התגייסו ועכשיו מסכנים את חייהם למען אותם כפויי טובה. אני חושבת שזו חוצפה! ורוב הסיכויים שאם אאלץ להחליט האם להגן על סרבן או על אחד שעשה צבא, אני אלך להגן על זה שעשה צבא. שהסרבן יגן על עצמו עם כל הכסף שהרוויח על הגב שלנו... אני שירתתי עם הרבה מתנדבים. אחד סבל ממחלת הנפילה, היו שניים חרשים. אחד היה נכה (מולד) והסתובב עם כיסא גלגלים. גם אלו שמבחינה רפואית לא יכלו, לא ניצלו זאת והתעקשו לעשות אפילו שנה אחת שירות צבאי. העיקר לתרום ל... לא, לא לממשלה המושחתת שלנו. אלא למדינה - לנו, האזרחים. בכל אופן, שירות צבאי הוא באמת לא משהו הכי נעים. והרבה תלוי על מזל ואופי חזק של הבן אדם. אני התגייסתי במחשבה של "לא אכפת לי מה אני אעשה, אפילו אהיה פקידה, העיקר שאני עושה צבא ותורמת למדינה שלי!" (יחי האידיאולגיה והציונות!
