סוף טירונות, מסע כומתה ומצטיין פלוגתי
ביום שלישי ב17:25 יצאתי למסע כומתה בבקעת הירדן. במסע הייתי .ע. חופ"ל (עוזר חובש פלוגתי), מה זה אומר? זה אומר שבתיק של הווסט שלי יש הרבה ציוד רפואי (ששוקל לא מעט) ושאם מטפלים בחיילים פצועים יש לי עבודה. בתכלס מה שעשיתי זה לרוץ קדימה ואחורה כדי להעביר חידות (איזה יישוב פה משמאל וכו') ואוכל (היתרון במסע כומתה- מותר לאכול) בין המפקדי מחלקות לחופ"ל ולסחוב פצוע שלא יכל להמשיך על אלונקה עד הנק' עצירה הקרובה, משם פינו אותו ברכב (זה היה בערך קילומטר). בסוף המסע, בחלק של האלונקות, קיבלתי אישור לחבור למחלקה שלי ולסחוב איתם. המסע נגמר ב7:00, אחרי 13 וחצי שעות. בנוגע לאורך שלו יש שתי גירסאות: הקצרה אומרת 52+2.5, הארוכה אומרת 57+3 (אל תשכחו שלי היה עוד קילומטר אלונקות). מה שבטוח- המסע הכי ארוך מזה הרבה זמן בחטיבת כפיר, ובכלל מסע מרשים בכל קנה מידה. סיימתי אותו במצב פיזי טוב והליכה תקינה. אתמול בערב היה לנו טקס כומתה בלטרון מול המשפחות והחברים. כל האמפי שם היה מלא (ולמי שמכיר, יש שם אלפי מקומות). אני נבחרתי למצטיין פלוגתי של הטירונות (אני בחרוב אוג' 07. נבחרתי מתוך כ140 חיילים אבל יותר נכון להגיד 100 כי מחלקה 4 היא עוקץ והם לא נחשבים חלק מהפלוגה בטקס הזה. יש להם טקס משלהם עוד שלושה שבועות). המח"ט העניק לי את הכומתה על קדמת הבמה לצד המצטיינים מהפלוגות האחרות (דוכיפת, שמשון, נחשון ולביא). בסך הכל התרגשתי מהמעמד, הרבה בזכות העובדה שרק בחזרה הגנרלית, שעה לפני הטקס, אמרו לנו מי המצטיינים. אתמול אחרי הטקס שיחררו אותנו הביתה, יש לנו רגילה עד יום חמישי.