[PixieDust]

../images/Emo32.gif

 

[PixieDust]

בקשר לפייסבוק

מישהי פה אמרה שאפשר לטל את האופציה שזה ישלח לך עידכונים למייל על מה שקורה בבקשה,בבקשה, בבקשההההה ספרי לי איך עושים את זה

 

[Mrs big]

../images/Emo41.gif אני צריכה המלצה לצימר

הדרישות: - לא קר מדי - לא יקר מדי - מתאים לאנשים ללא רכב (קל להגיע לשם?) וזהו, בינתיים.

 

[The UnderGrouNd 86]

http://www.zimerim4u.co.il/

יש שם הצעות של מחירים וכאלה, תציצי. אני גם מתעניינת בצימרים, ככה שאני לא יכולה להמליץ מעבר.

 

[EROTOMANIA]

אני שיכורה:\

ואני בבית! דן לא עונה לפלאפון שלו וזה מעצבן אותי. ההורים שלי ערים! כוסאמק. לא נראה לי שהם שמו לב ששתיתי מלא בירה :[ אני רוצה לישון עם דן :[[[[ אוף אוף אוף אני מתגעגעת אליו. מישהו ניסה לנשק אותי אצל דומיניק והוא בכלל הומו! גאד איזה עולם מוזר.

 

[Magic Melody]

מנהלות יקרות..

תחליפו סקר!

 

[L a t e b l o o m]

יש לך הצעה?../images/Emo9.gif

 

[מKה אפורה]

../images/Emo32.gifארג!

לי ולהורים שלי יש ידיד משותף. כן, זה נשמע מוזר, אבל... הוא פעם עבד בחברה שבה אבא שלי עבד עד שהוא עבר תאונת דרכים ששיתקה אותו בפלג הגוף התחתון אחרי התאונה הכרנו כשהוא עזר לי במשהו, ומאז נהיינו ידידים ממש ממש טובים, כבר 7 שנים הוא בנאדם נורא נורא נורא ביקורתי. עד לפני איזה חודש לרב שום ביקורת לא הופנתה אליי, והסתדרנו מעולה אבל כשנסענו ביחד לראות את הבית החדש שלו, הוא כל כך עצבן אותי. לא נתן לי לנהוג שנייה בלי שנורתה לעברי ביקורת כשהחזרתי אותו לבית הוא פשוט ירד, בלי להגיד שלום, ומאז לא דיברנו באחת לערך הוא בא לאכול צהריים עם חברה שלו, ומאז לא יצאתי מהחדר כן, אני יודעת שזה ילדותי אבל זה עצבן אותי אני כבר חמש שעות פה בחדר!!!!! ואני רעבה!!! קניתי לבסיס פרכיות וריבה, וזה מה שאכלתי כדי לא לצאת אני מרגישה בכלא או משהו הצילו.

 

[מKה אפורה]

אוך, הם הלכו ואכלתי יותר מדי../images/Emo10.gif

 

[Small talk]

../images/Emo24.gif

 

[SuGaRBabe1]

../images/Emo32.gif תגידו

נכון אתן יודעות איפה יש מסיבות טובות היום? :[ אני מחפשת שעות ולא מוצאת כלום!

 

[Fragile rose]

תחפשי

www.resident.co.il

 

[©big smile©]

../images/Emo32.gif הרבה זמן לא קיבלתי כאן חיבוק.

ואני באמת צריכה. אני מרגישה שאני חוזרת אחורה. ועכשיו, במיוחד חיפשתי את הקטע הזה ששמרתי ממש מזמן במחשב, ואני מרגישה שאני פשוט חוזרת אחורה. איך זה הגיוני שסוףסוף אני נמצאת כל כך הרבה בבית ואני בוכה? אני אמורה רק לחייך ולהנות מכל רגע, אז למה זה ככה עכשיו? :\ אני לא יודעת מה עובר עלי, ובאמת שאני לא רוצה להרגיש ככה. אבל היום לא רציתי לקום מהמיטה, ועכשיו גם אין לי חשק לכלום. [אני רק מחכה לרגע שהיא תתקשר והלוואי שהיא תוכל לפגוש אותי, אפילו אם זה לכמה דקות] [זה קצת טריגר...] "אני מתיישבת על קצה המיטה ומורידה את המכנסיים. אני מורידה את החולצה מעל לראש. אני עוצרת לרגע לפני שאני פותחת את החזייה ומורידה את התחתונים, אבל אם אני רוצה לעשות את זה, אני צריכה לעשות את זה עד הסוף. בזמן שאני צועדת למרכז החדר, הלב שלי דופק. אני לעולם לעולם לעולם לא מסתכלת על עצמי במראה כשאני עירומה. כשאני נכנסת למקלחת, אני תמיד מסתכלת הצדה כשאני עוברת ליד המראה. מובן שראיתי את עצמימסתבנת או מתפשטת, אבל זה אחרת. זה רק פיסות גוף עירום פה ושם. לא התמונה המלאה והאכזרית. אני נושמת כמה נשימות חטופות לפני שאני מגיעה למראה. זה כנראה לא רעיון מוצלח כל כך. עדיין לא, בכל אופן. אבל יש איזה כוח שמושך אותי למראה, אותו הכוח שמאלץ אותי לחסל שקית ענקית של סוכריות אם-אנד-אם כשאני יודעת שאני צריכה להפסיק אחרי כמות מסוימת. עוד צעד אחד ו... אוי לא. אז בגלל זה אמא גררה אותי לד"ר לאב. בגלל זה אבא קנה לי מראה באורך מלא. בגלל זה ברי מעדיפה להתאבד ולא להיות כמוני. בגלל זה פרוגי לא רוצה להיראות איתי בציבור. בזמן שאני מסתכלת בגוף העירום שלי, אני נזכרת במאמר שקראתי פעם על אחוות סטודנטיות כלשהי בקליפורניה. זה מין מועדון חברות כזה. הבנות שם היו צריכות להתפשט לגמרי ולעמוד בשורה, ואז נשיאת האחווה עברה על פני השורה עם טוש שחור גדול, עצרה ליד כל אחת מהבנות, וסימנה עליה בעיגול אם היא צריכה להוריד במשקל או להתעמל. אני מפנה את המבט שלי לבטן. היא הראשונה שתרד. אני תופסת קפל מהבטן שלי ולוחצת. זה כואב, אבל סוג טוב של כאב, כאילו אני מראה לגוף שלי מי הבוס. אני לוחצת עוד את הקפל, כל כך חזק שהנשימה שלי נעצרת. אחר כך אני מתמקדת בחלק החיצוני של הירכיים שלי. הן מלאות צלוליטיס, ונראות כמו קערה ענקית של גבינת קוטג'. אני צובטת את העור שעל הירכיים שלי בין האצבעות והאגודל. אני מסתובבת ובוחנת את הישבן שלי. מה ההפך מישבן של פלדה? ישבן של בצק. ישבן של חמאה. אני צובטת ולוחצת בכל מקום בישבן שלי, חזק כל כך שזה משאיר סימנים אדומים. אני מנסה לעצור את הדמעות, אבל אומרת לעצמי כל הזמן שמגיע לי. רק בגללי אני נראית ככה. אני ממשיכה לצבוט כל חלק מכוער בגוף שלי – החלק הפנימי של הירכיים, הזרועות, הציצים, המותניים. זה קורה במן טשטוש חסר צבע, כמו שבשבת שמסתובבת מהר מדי. אני צובטת ובוכה, בוכה וצובטת. טיפות מלוחות של נזלת זולגות אל תוך הפה שלי, אבל אני ממשיכה ללחוץ על הגוף שלי, חזק יותר ויותר. אני צונחת לרצפה ומתכרבלת לתנוחה עוברית. אני בוכה ורועדת ומחבקת את הברכיים ונושכת את פרקי האצבעות. לפעמים אני חושבת שהלוואי שיכולתי להיעלם מעל פני האדמה, לצוף הלאה, כמו שקית ניילון ישנה שמתעופפת ברוח ודואה מעל קו השמיים של מנהטן." מתוך "העולם, הישבן שלי, ועוד דברים גדולים ועגולים".

 

[adiss90]

פסטט, יש לי סוד.

אף אחד לא אוהב להסתכל על עצמו עירום במראה. אף אחד לא אוהב את מה שהוא מוצא שם. אולי זה כי אנחנו, פףף, לא כאלה רדודים. ורואים את עצמנו כיותר מאיזה גוף אחד. אין לי רעיון אחר. בכל מקרה-

 

[mkarin]

../images/Emo24.gif ):

 

[Liraz 6q]

../images/Emo24.gif

 

[K a y a 1989]

../images/Emo24.gif

 

[Tin Doll]

../images/Emo32.gif

קשה לשמור הכל בפנים

 

[©big smile©]

מזדהה בטירוף, לצערי. ../images/Emo24.gif

 

[little shorty]

../images/Emo32.gif חצ'קונים - האויב הכי גדול שלנו.

אז בגיל 18 החצ'קונים נזכרו בי. לא הרציניים והגדולים אלא קטנים ומציקים שיוצאים בחבורות. איך אתן מתמודדות איתם? מסכות? קרמים? מי פנים? תרחיצים? סבונים? תרופות סבתא? טיפולי פנים? כל ההמלצות וכל הלא המלצות, לכאן. יאללה נו זה יעזור לכולן.