../images/Emo32.gif ניקו שלי כבר לא תדבר ../images/Emo16.gif
אני יודעת שפורום כלבים פה אבל ניקו שלי היתה גם קצת כלבה לפעמים... בעיקר לזרים... ניקו שלי הורדמה היום אצל הוטרינר היא היתה בת 14.5 והיתה איתי 11 שנים מדהימות זו החתולה הכי חזקה שהכרתי, והכרתי לא מעט חתולים... כשאימצנו אותה - בחרנו דווקא את זו עם המזל הכי גרוע - היא היתה הכי פחות יפה מכל החתולים שהיו במכלאה של העמותה למען החתול. ישבה על גג פח לוהט בשקט וצפתה אל מעבר לגדר. לא הוציאה מיאו מהפה. הסבירו לנו שכבר ניסו לאמץ אותה כמה פעמים... והחזירו אותה. אמרו לנו שהיא אילמת - והיא באמת היתה עושה כאילו מיאו והיתה יוצאת לה לחישה מעוותת... מתוקה שלי
היא לא סבלה אנשים כהגיעה אלינו. אנטיפטית כעסנית רגזנית. חתולת פ"ז אמיתית. החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. כשעברתי לאילת כדרכם של הרבה משוחררים טריים - היא עברה יחד איתי - טסה אריקע המפונקת שלי... בכלוב על הברכיים שלי בתא הנוסעים. היא היתה פשוט חלק ממני... בכלל לא שמתי לב שהיא התחילה לדבר, רק שאחי בא לבקר אותי וראה את הקטנה על הגג(אוהבת גגות הילדה שלי) פתאום הוא הסב את תשומת ליבי שהיא מיללת... אי אפשר לקרא לצפצופים שלה יללות באמת... ניקו שלי התחילה לדבר. פעמיים רצו להרדים אותה כבר... פעם אחת אחרי שנפלה מחלון מגובה שלוש קומות ובדרך פגעה בחבלי כביסה ומזגן... היא הצליחה לפתוח את החך העליון שלה ולפגוע בדרכי הנשימה. ופעם אחרי תאונת דרכים שבה שברה את הלסת לשניים... אבל לא היא... הגיבורה שלי, תאונות כאלו לא שברו אותה. תמיד אמרנו שהיא תקבור את כולנו. היום לקחתי החלטה קשה אצל הוטרינר... החלטתי לתת לניקו שלי למות בכבוד ולא לעבור סדרת ניתוחים ולהזדקן מכוער. היא נרדמה לה בידיים שלי כשאני מחבקת אותה ומנשקת אותה ומדברת אליה, כמו שהיא דיברה אלי כשהייתי צריכה אותה. ניקו שלי קבורה תחת עץ ירוק יחד עם חלק ענק מהלב שלי והמון זכרונות.
אני יודעת שפורום כלבים פה אבל ניקו שלי היתה גם קצת כלבה לפעמים... בעיקר לזרים... ניקו שלי הורדמה היום אצל הוטרינר היא היתה בת 14.5 והיתה איתי 11 שנים מדהימות זו החתולה הכי חזקה שהכרתי, והכרתי לא מעט חתולים... כשאימצנו אותה - בחרנו דווקא את זו עם המזל הכי גרוע - היא היתה הכי פחות יפה מכל החתולים שהיו במכלאה של העמותה למען החתול. ישבה על גג פח לוהט בשקט וצפתה אל מעבר לגדר. לא הוציאה מיאו מהפה. הסבירו לנו שכבר ניסו לאמץ אותה כמה פעמים... והחזירו אותה. אמרו לנו שהיא אילמת - והיא באמת היתה עושה כאילו מיאו והיתה יוצאת לה לחישה מעוותת... מתוקה שלי
היא לא סבלה אנשים כהגיעה אלינו. אנטיפטית כעסנית רגזנית. חתולת פ"ז אמיתית. החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. כשעברתי לאילת כדרכם של הרבה משוחררים טריים - היא עברה יחד איתי - טסה אריקע המפונקת שלי... בכלוב על הברכיים שלי בתא הנוסעים. היא היתה פשוט חלק ממני... בכלל לא שמתי לב שהיא התחילה לדבר, רק שאחי בא לבקר אותי וראה את הקטנה על הגג(אוהבת גגות הילדה שלי) פתאום הוא הסב את תשומת ליבי שהיא מיללת... אי אפשר לקרא לצפצופים שלה יללות באמת... ניקו שלי התחילה לדבר. פעמיים רצו להרדים אותה כבר... פעם אחת אחרי שנפלה מחלון מגובה שלוש קומות ובדרך פגעה בחבלי כביסה ומזגן... היא הצליחה לפתוח את החך העליון שלה ולפגוע בדרכי הנשימה. ופעם אחרי תאונת דרכים שבה שברה את הלסת לשניים... אבל לא היא... הגיבורה שלי, תאונות כאלו לא שברו אותה. תמיד אמרנו שהיא תקבור את כולנו. היום לקחתי החלטה קשה אצל הוטרינר... החלטתי לתת לניקו שלי למות בכבוד ולא לעבור סדרת ניתוחים ולהזדקן מכוער. היא נרדמה לה בידיים שלי כשאני מחבקת אותה ומנשקת אותה ומדברת אליה, כמו שהיא דיברה אלי כשהייתי צריכה אותה. ניקו שלי קבורה תחת עץ ירוק יחד עם חלק ענק מהלב שלי והמון זכרונות.
