אוי אימוש.... חבל אבל אני מזה מבין
מעשה שהיה כך היה. לפני כשנה, כולי שמח וטוב לבב ,עשיתי דרכי למשרדי הצנוע. שורק לי כך להנאתי, מפנה את חרטומה של מכוניתי לעבר החניה הפרטית של משרדי, אך הפלא ופלא... מכונית זרה חוסמת את הכניסה לחניה שלי. על דופן המכונית, נשען בבון שברח הרגע מהספארי,מדבר בסלולרי. תזיז בבקשה את המכונית על מנת שאוכל להכנס, ביקשתי בנימוס. לא, אתה יכול להכנס מכאן מכאן ומשם.. מה אתה כוסית? מי נתן לך רישיון וכו' וכו'. שמע חביבי אמרתי " אתה חוסם לי את הכניסה לחניה בבקשה תזוז טיפה ואז אוכל להכנס" למה מי אתה? ומה תעשה אם לא?אתה לא רואה שאני באמצע שיחה? כאן כבר איבדתי את הסבלנות... בקיצור סופו של הסיפור היה שלקחתי קצת רוורס, לחצתי על דוושת הדלק בחוזקה, המכונית זינקה ממקומה כנשוך נחש.. ובוםםםםםם ניכנסה בחוזקה במכוניתו של הבבון. את הנזק קשה לתאר. פלסטיקים שבורים, פיסות מתכת מעוכות, אבל רק לראות את הפרצוף של הבבון היה שווה כל רגע וכל שקל. אבל הענין הוא שהרגשתי כמוך. מה יצא לי מזה? איזה בעיה פתרתי? הייתי יכול להסתבך קשות אם ובמידה והוא היה מגיש תלונה למישטרה, יכולתי לההרג או להפצע אם הוא היה אלים ,ועוד ועוד. בסוף יצאתי מזה איך שהוא ,אבל תאמינו לי, בתי הכלא בתי החולים ובתי הקברות היו הרבה יותר ריקים אם לכמה אנשים היתה הזדמנות לחזור דקה אחורה ולחשוב... רגע זה עלול להגמר לא טוב. ישנם המון סיפורים כאלה. אחד שחרוט בליבי במיוחד הוא סיפורם של הזוג מחיפה שקם להגן על הכלב שלו אחרי שמשהוא בעט בו. הסוף: 2 בכלא, אחד בבית קברות ואלמנה מקסימה שהיתה מוכנה לתת הכל על מנת להחזיר את הגלגל. אז למי שנוהג להפנים ולא להגיב אין שום סיבה להרגיש רע... עדיך להיות חכם ולא בהכרך צודק... גם אם זה קשה!
מעשה שהיה כך היה. לפני כשנה, כולי שמח וטוב לבב ,עשיתי דרכי למשרדי הצנוע. שורק לי כך להנאתי, מפנה את חרטומה של מכוניתי לעבר החניה הפרטית של משרדי, אך הפלא ופלא... מכונית זרה חוסמת את הכניסה לחניה שלי. על דופן המכונית, נשען בבון שברח הרגע מהספארי,מדבר בסלולרי. תזיז בבקשה את המכונית על מנת שאוכל להכנס, ביקשתי בנימוס. לא, אתה יכול להכנס מכאן מכאן ומשם.. מה אתה כוסית? מי נתן לך רישיון וכו' וכו'. שמע חביבי אמרתי " אתה חוסם לי את הכניסה לחניה בבקשה תזוז טיפה ואז אוכל להכנס" למה מי אתה? ומה תעשה אם לא?אתה לא רואה שאני באמצע שיחה? כאן כבר איבדתי את הסבלנות... בקיצור סופו של הסיפור היה שלקחתי קצת רוורס, לחצתי על דוושת הדלק בחוזקה, המכונית זינקה ממקומה כנשוך נחש.. ובוםםםםםם ניכנסה בחוזקה במכוניתו של הבבון. את הנזק קשה לתאר. פלסטיקים שבורים, פיסות מתכת מעוכות, אבל רק לראות את הפרצוף של הבבון היה שווה כל רגע וכל שקל. אבל הענין הוא שהרגשתי כמוך. מה יצא לי מזה? איזה בעיה פתרתי? הייתי יכול להסתבך קשות אם ובמידה והוא היה מגיש תלונה למישטרה, יכולתי לההרג או להפצע אם הוא היה אלים ,ועוד ועוד. בסוף יצאתי מזה איך שהוא ,אבל תאמינו לי, בתי הכלא בתי החולים ובתי הקברות היו הרבה יותר ריקים אם לכמה אנשים היתה הזדמנות לחזור דקה אחורה ולחשוב... רגע זה עלול להגמר לא טוב. ישנם המון סיפורים כאלה. אחד שחרוט בליבי במיוחד הוא סיפורם של הזוג מחיפה שקם להגן על הכלב שלו אחרי שמשהוא בעט בו. הסוף: 2 בכלא, אחד בבית קברות ואלמנה מקסימה שהיתה מוכנה לתת הכל על מנת להחזיר את הגלגל. אז למי שנוהג להפנים ולא להגיב אין שום סיבה להרגיש רע... עדיך להיות חכם ולא בהכרך צודק... גם אם זה קשה!
