[freedom rider]

../images/Emo32.gif ../images/Emo32.gif ../images/Emo32.gif ../images/Emo32.gif ../images/Emo32.gif

החיים בזבל. כבר שבוע שאני לא עובד. אל תדאגו. אני בא לעבודה כל יום, יושב מול המחשב, עושה פוזה. אבל פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר פרודוקטיבי. האמת היא, שפשוט נמאס לי. מהכל. רוצה לזרוק את הכל ולהסתלק. לאנשהו, לא משנה לאן.

 

[אפי היקרה]

זה לא ../images/Emo32.gif

זו הודעה שאפי, למשל, תרצה יותר לשמוע למה ומדוע.

 

[דן צ]

פעם הייתי אומר.............

" קח חופש וסע לאיי באלי, אחד האיים האינדונזיים היפים בעולם" אבל היום............ תמשיך לעשות פוזות מול המחשב בעבודה תהנה לך המשכורת ללא נקיפות מצפון.

 

[freedom rider]

אין לי בעיה עם המצפון

יש לי בעיה עם עצמי. אני עובד בעבודה שאני אמור לאהוב, במקצוע (הנדיר) שלי, שלמדתי במשך שנים רבות. והתפוקה שלי ממילא נמדדת באיכות ולא בכמות. אבל רע לי, למרות שלפני שנה היה הרבה יותר גרוע. החיים שלי עדיין תקועים להם, ואני לא ממש יודע מה אני רוצה לעשות איתם.

 

[שירה דיווידסון]

למה החיים בזבל?

דרלנג, מלבד זה שנדמה לי כי הכפתור הדואג לאייקון ה

נשאר לחוץ במחשבך, ספר בבקשה מה מטרידך, על מנת שנוכל להצדיק חלא ממשכורות הענק שמשלמים לנו בכך שנקשיב, נהנהן, ונייעץ. ספר!

 

[freedom rider]

פשוט - זה ככה

אין לי סיבה לקום בבוקר. אין לי סיבה לחזור בערב הבייתה. אולי זה אפקט יום הולדת מאוחר. אולי זה משבר אמצע החיים (הא הא). אולי סתם דכאון קליני. עוד 3 שעות יום העבודה יסתיים. אז מה? אסע לי הבייתה (אולי אכנס בדרך ליוניברס לעשות קניות), אח"כ טלויזיה, ספר, לישון וכו´, ואז שוב יגיע יום ראשון, והכל מהתחלה.

 

[ענקית]

מכירה את המצב ../images/Emo24.gif

אני מוצאת את עצמי יודבת ובוהה בכמויות הניירות על השולחן וחושבת לעצמי "למה לעזאזל אני לא מתחילה לעבוד?" וכך חולף לו עוד יום עובדה ואני נותרת מתוסכלת משהייתי. בדרך כלל זה תוקף אותי בתקופות והכי גרוע הוא שככל שאני עושה פחות ככה תחושת הערך העצמי שלי פוחתת והחיים נהיים יותר בזבל ממה שהם באמת. כמובן שזה קשור תמיד בבעיות אחרות, ולא בעבודה. במה זה קשור אצלך, ריידר? מה מטריד את שלוותך ומשתק אותך? ספר אולי נוכל לעזור.

 

[nutmeg]

חבר´ה -

זה חורף! יש הרבה אנשים שבחורף חווים דיכאון (לא דיכי ולא בעסה אלא באמת דיכאון) והוא קליני במובן הזה שיש "קליניקה" - כלומר תסמינים. איך שהשמש משנה זוית ושעות האור מצטמצמות אנשים רבים חווים ב ד י ו ק את מה שתארת. ויש מה לעשות - אבל צריך לעשות. דבר ראשון מאבחנים - כי אולי זה לא זה. דבר שני - או אולי במקביל - יש כמה שינויים בהרגלים שיכולים לעזור כמו פעילות גופנית נמרצת אחת ליום כמו גלולה מרה. לרדת מקפה וממשקאות אחרים המכילים קופאין לקום מוקדם (כן, כן - גם כשחושך) ולהדליק אורות בבית אבל לא לחזור לישון אלא להיות ער ולשטוף את העיניים באור... ולקרוא קצת על מהו דיכאון. לדעת במה מדובר, מהם התסמינים ולא להתענות סתם. לקחת טיפול. רק שתדעו, דיכאון היא מחלה מאוד נפוצה. אחד מכל ארבעה אנשים יחלה בדיכאון מתישהו בחייו. זה המון!! אף אחד לא מחוסן מפני דיכאון. יש אנשים שיגיבו כך לשינויי מזג אוויר ואחרים שיגיבו כך לאובדן משמעותי בחייהם ואחרים שסתם כך out of the blue בלי תרוצים ונסיבות מקלות.

 

[אפי היקרה]

יש לי תחושה שריידר

לאו דווקא חווה דכאון חורף, אלא עושה סיכום של "לאן הגעתי", בשלב הזה של חייו....

 

[nutmeg]

גם סיכום של

לאן הגעתי - אם יוצא מפרופורציות יכול יפה להתיישב על "קליניקה". אבל עזבו קליניקה וחשבונות. הקו התחתון הוא תפקוד. אם מצליחים לקום בבוקר, ולעמוד במטלות היום - עדיין יש מרווח לכוון הגדרת המצב כ"בעסה-קיומית-חולפת" אבל אם התפקוד יורד, עושים פחות ישנים יותר לא מתפקדים בעבודה אין מרווח וכדאי לטפל.

 

[אושר מ]

וזה בא מהאיש

שביום הולדתו שחל לא מזמן רק אמר כמה הכל נפלא גם בגילו? אז אולי הגיע אליך משבר אמצע החיים...

. בכל מקרה, נשמח מאוד לשמוע עוד. מה הגורם. ממה נמאס. אני מכירה את זה שקורה שפתאום אין חשק לכלום. קרה לי כמה וכמה פעמים.. ומי שנתקל בי ככה מאוד מופתע לאן נעלמה זאת שתמיד מחייכת.. לכולם זה קורה... אולי תספר קצת יותר מה נמאס (למרות שברור לנו היטב שכרגע ההרגשה היא נמאס מהכל..)

 

[freedom rider]

העלית חיוך אצלי

כן, רק ביום ראשון הייתי שופע אופטימיות. אני עדיין אופטימי, למרות ה-OFF הזה שפרץ החוצה. לא, זה לא משבר אמצע החיים. להיפך. באמת. החיים שלי הולכים בסך הכל בכיוון חיובי מאז שלקחתי אותם לידיים לפני קצת יותר משנה, ועשיתי כמה צעדים אמיצים שהייתי צריך לעשות זמן רב קודם. אבל עדיין יש לי עוד הרבה מה לשפר. האופטימיות שלי נובעת מכך שבשנה האחרונה נוכחתי לדעת שאפשר לשנות ולשפר, אם מעזים. הייאוש כנראה נובע מזה שיש לפני עוד דרך ארוכה. והשבוע האחרון, כן, באמת היה מגעיל. נקווה שאתאפס בסופ"ש. ובאמת מזלי שאני יכול לא לעבוד שבוע בלי שאף אחד ישים לב.

 

[דן צ]

אולי זה עייפות סוף שבוע?

תנוח בשבת ותחזור אלינו ביום ראשון רענן , חדש ומאושר.

 

[אושר מ]

אבל אבל אבל

למה ייאוש? אז מה עם עוד דרך ארוכה לפניך? יש משפט חכם שאומר "הילדות היא לא תחנה בדרך לבגרות. היא מטרה בפני עצמה". אני חושבת שככה כל שלב בחיים. לא רק הילדות. החיים קוריםב זמןש אתה מנסה להבין מה א6תה רוצה לעשות בהם. הדרך הארוכה הזו שעוד לפניך, אלא הם החיים שלך! אתה יכול בלחור להנבין ולדעת את זה, ובכך להנות מהם, או לסבול מזה. לא עדיפה הדרך הראשונה? אם לא היה לך את המ שהיית צריך לעשות, בוודאי היית מתלונן על כמה החיים משעממים...