^^
- פותח הנושא PerfectSP
- פורסם בתאריך
cool kim 16
New member
היייי!
תגבירו!!
)
תגבירו!!
)SimpleSecondsToMc
New member
../images/Emo14.gif../images/Emo115.gif החלפתי כינוי + מאומצים ^_^
הייתי LaDy RoCk 8D
הייתי LaDy RoCk 8D
SimpleSecondsToMc
New member
../images/Emo14.gif../images/Emo115.gif תודה ^^
SimpleSecondsToMc
New member
../images/Emo14.gif../images/Emo115.gif תודה D:
../images/Emo129.gif ברור שחתיךך!!!! ../images/Emo99.gif
אבל יותר חשובבב - הוא כ"כ חמודדד!!!! והוא שלח לי נשיקה באוויר אתמול כשהוא בא להתאמן...^^ ו...כשהוא בא בתור מאמן הוא נמצא רוב הזמן רק איתי כשהוא אמור להסתובב שם ולעזור לאנשיםם
אבל נדפקתי...המאמנים האחרים ראו שהוא רק איתי ואז הם לקחו אותו לצד ואמרו לו משו ואז אחרי זה הוא שלח אותי למאמן אחר ומגעיל שלא אכפת לו מכלום... אבל כשאין מאמנים אחרים בסביבה הוא בא אלי ישר... הוא כזה
י (סליחה על החפירהה!!)
אבל יותר חשובבב - הוא כ"כ חמודדד!!!! והוא שלח לי נשיקה באוויר אתמול כשהוא בא להתאמן...^^ ו...כשהוא בא בתור מאמן הוא נמצא רוב הזמן רק איתי כשהוא אמור להסתובב שם ולעזור לאנשיםם
שבוע הבא טיול העתקה של השומר הצעיר ^^
חחח השומר הצעיר העתיק מהצופים את הטיול של ים אל ים, רק שיוצאים מהכנרת ומסיימים בים התיכון וגם.. זה הרבה יותר הליכה XD תמיד טיולי פסח הם הכי קשים שיש, בגלל שהמזג אוויר אמור להיות נעים למרות שבסוף יוצא שבימים של הטיול מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חם
שנה שעברה בטיול פסח עלינו וירדנו את הר תבור ביום אחד, ואח"כ הלכנו עוד 3 ק"מ, אמרו לנו שבסה"כ הלכנו ביום הזה 15 ק"מ
טוב אין לי מושג למה אני כותבת את זה חחחח סתם בא לי לשתף וכמו שכבר אמרו, הפורום דיי יבש.. אז שיהיה P:
חחח השומר הצעיר העתיק מהצופים את הטיול של ים אל ים, רק שיוצאים מהכנרת ומסיימים בים התיכון וגם.. זה הרבה יותר הליכה XD תמיד טיולי פסח הם הכי קשים שיש, בגלל שהמזג אוויר אמור להיות נעים למרות שבסוף יוצא שבימים של הטיול מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חם
פרשתי מ"ים L ים" באמצע.. ../images/Emo209.gif../images/Emo226.gif
בלילה שבין שישי לשבת נרדמתי ב-00:15 בערך, אולי קצת יותר, אפילו שתכננתי ללכת לישון 4 שעות לפני [אבל לא הספקתי להתקלח, להכין תיק.. חח] >_<" התעוררתי ב-03:00 [פחות מ3 שעות!]. הייתי קצת על המחשב [פייסבוק, פט סוסייטי
], התארגנתי עוד קצת, דיברתי עם 2 מהחברות שלי שיוצאות איתי לטיול [יש עוד אחת מהקבוצה שיוצאת לטיול אבל היא לא לגמרי חברה שלי], וקבענו שב-03:45 יהיו מתחת לבית שלי. בשעה הזו ירדנו אני ואבא שלי למטה, אחת מהחברות כבר חיכתה, שמנו את התיקים שלה באוטו, ואת התיק והמזוודה שלי גם, לבנתיים גם הגיעה החברה השנייה, שמנו את התיק והמזוודה שלה, ונסענו לשבט, חח בשיא החושך. ראינו בשבט הרבה תיקים על הכביש וילדים על המדרכה, והיה גם ילד שבזמן האחרון נדלקתי עליו ממש, וחח השיער שלו היה חום אימואי כזה, ועכשיו הוא צבע חלק ממנו לבלונדיני, כולם אמרו שזה לא יפה וזה, לדעתי זה יפה
העברנו ציוד לאוטובוס, ויצאנו מהצופים אולי ב05:10. הפרידו אותנו מהגדוד שלנו, ושמו אותנו עם גדוד אחר, ואת 2 הקבוצות האחרות בגדוד שלנו שמו עם גדוד אחר. כל הילדים באוטובוס שלנו היו סתם מגעילים, רוב הבנים שם חשו ת'צמם ערסים, ורוב הבנות חשו ת'צמן פאקצות, רק שלמזלי כמעט כל הבנות היו בשקט. חח היה איזה קטע שאחד הילדים אמר "מי המסכן ששומע מזרחית? מי הילד המוכה?" חחחח.. נעצרנו עד 6 בערך ליד סינמה סיטי, ככה, במשך איזה שעה, ואפילו לא היה מובן למה. לבנתיים נהיה אור בחוץ. בנסיעה הראשונה חברות שלי נרדמו ואני נשארתי ערה, זה בדרך כלל להפך חח.. אז היה לי משעמם.. והיו 2 ילדים מעצבנים מלפניהם, שהתחילו לירוק על זאת שהיא פחות חברה שלי, ולהציק לה, והם נתנו כאפה לחברה לשי כשהיא ישנה. יו איך לא סבלתי את כל האוטובוס הזה. נעצרנו כמה פעמים עם האוטובוס. הגענו לכנרת, הצטלמנו, הבנים והבנות עשו שם שטויות, ואז גם עשינו סוג של ת"ס, והבן ההוא עמד לידי חח פתאום הפלאפון שלי צלצל, והצלצול שלי זה "me against the world" [חח תנחשו של מי!] וההתחלה ממש רועשת, אז פתאום כזה הוא ועוד ילדה אחת [שגיליתי מתישהוא שגם היא שומעת SP] הסתכלו עליי ><" עניתי לפלאפון, זאת הייתה חברה אחרת, ואמרתי לה שאני לא יכולה כרגע. מתישהו העלנו את כל המזוודות על דברים ענקיים כאלו. אחרי כמה זמן התחלנו את המסלול שלנו [אמרו לנו שוהא 6 ק"מ, ובסוף גילינו שהוא היה 11 ק"מ!], על ההתחלה חברה שלי פרשה, היא הרגישה לא טוב כבר בערך שעה, אז היא לא עשתה את המסלול, ומסתבר שגם אמרו לה שאם היא לא עושה את המסלול אז היא לא יכולה להישאר, אמא שלה באה לקחת אותה מהחניון שאליו היינו אמורים להגיע, בזמן שאנחנו עשינו את המסלול. בהתחלה לא היינו עם הגדוד שלנו, אז היה נוראי, כי התחילו לעשות עם צפצפות ממש מרגיזות כאלו, והתחיל להיות לי כאב ראש. מתישהו סוף סוף פגשנו את הגדוד שלנו והמשכנו איתו. באיזשהוא שלב אני פשוט הרגשתי כאבי בטן חזקים, מין זרמים כאלו שעברו לי בבטן, הבטן שלי קרקרה, אבל ממש לא היה לי תיאבון [וזה משהו מאוד מוזר אצלי], הרגשתי שכל דבר שיכניסו לפה שלי אני עוד שנייה אקיא אותו. היה לי ממש קשה במסלול [בעיקר בגלל שאני לא בכושר], היו פעמיים שבכיתי, גם לא הייתה קליטה, אבל לזאת שפחות חברה שלי הייתה קליטה כי זה של פלאפון [ולא סלקום, אורנג'...] אז התקשרתי ממנה לאבא שלי, ואמרתי שאני ממש לא מרגישה טוב והתחלתי לבכות. מתישהו חזרה הקליטה לפלאפון שלי, אז שלחתי לו הודעה אם הוא יכול לקחת אותי איכשהוא. הוא התקשר אליי וניסיתי כל הזמן להסביר לו איפה אנחנו, חניון קדרים חניון קדרים.. [כתבתי פעמיים בכוונה] המשכנו את המסלול ועם הזמן הרגשתי עוד יותר לא טוב, היה לי ממש קשה, הרבה מדריכים וגם אולי ילדים ניסו לשכנע אוית להישאר, ותכננתי לשתות אולי בקבוק קטן וחצי ליום אבל בסוף יצא ששתיתי 3 וחצי בקבוקים מתוך הארבע בקבוקים הקטנים שהיו לי [ועוד בקבוק גדול במזוודה]. הגענו לחניון, והתחילו לבנות אוהל, דיברתי עם ההורים שלי והם היו כבר בדרך. נהיה חושך וגם קור אימים בשעה 6 בערב בערך. התחילו גם להכין אוכל. אני והמדריכה שלי כל הזמן הלכנו לאוהלים הקצת רחוקים משלנו, איפה שהיו המאבטחים, הרכזים וכל אלה, ושאלנו איך ההורים שלי אמורים להגיע, כי ההורים שלי לא ידעו איך להגיע, היו להם כל הזמן טעויות בכיוון, והם דיברו עם שאר המשפחה וניסו להסביר להם איך להגיע.. לקחתי את המזוודה והתיק שלי וגם את התיק הענק של חברה שלי שעזבה בתחילת הטיול. ב-20:15 בערך הלכתי מהר בין האבנים, החרא של הפרות, הדשא, האוהלים החצי בנויים, כל השולחנות, והאוכל, כדי לקחת מהר את התיקים והמזוודה וחזרתי במהירות לאוהלים של הרכזים וכל אלו, ועליתי על מין רכב שירות כזה עם מאבטח [כנראה] ואחראית הטיול [אני לא מכירה את שניהם], והם הסיעו אותי לתחנת דלק ששם ההורים שלי חיכו. עד שהגעתי הביתה אכלתי ממש קצת ממתקים, ו3 אצבעות שניצל [שגם אותם כמעט הקאתי] ובכלל לא הייתי בשירותים, כל זה במשך איזה 20 שעות. הגענו הביתה ב-22:30, נרדמתי בדרך, ואז חברה שלי באה ולקחה את התיק. הבטן שלי ממש כאבה, כמו איזה חץ שעבר לי בתוך הבטן, הייתי ממש צריכה פיפי, וכשהגעתי הביתה - עשיתי. ואז גם היה לי קצת פחות כאב בטן וראש, והתחלתי סוף סוף לאכול. לצערי פספסתי את הלילה [החלק הכי כיפי בטיול!] והייתי במסלול [החלק הכי נוראי בטיול!] אבל אם הייתי עוברת את אותו מסלול למחרת, הייתי מתה. בטיול לפחות הכרתי הרבה אנשים, חח כל כך הרבה ילדים שאלו אותי "את הולכת?" / "את חוזרת הביתה?" וכשעניתי כן אז אמרו "חבל" וכל אלה.. כן, ת'אמת חבל אבל בגלל המסלולים - ממש לא חבל. ועוד אמרו ששאר המסלולים יהיו עוד יותר קשים!
בלילה שבין שישי לשבת נרדמתי ב-00:15 בערך, אולי קצת יותר, אפילו שתכננתי ללכת לישון 4 שעות לפני [אבל לא הספקתי להתקלח, להכין תיק.. חח] >_<" התעוררתי ב-03:00 [פחות מ3 שעות!]. הייתי קצת על המחשב [פייסבוק, פט סוסייטי
חח פתאום הפלאפון שלי צלצל, והצלצול שלי זה "me against the world" [חח תנחשו של מי!] וההתחלה ממש רועשת, אז פתאום כזה הוא ועוד ילדה אחת [שגיליתי מתישהוא שגם היא שומעת SP] הסתכלו עליי ><" עניתי לפלאפון, זאת הייתה חברה אחרת, ואמרתי לה שאני לא יכולה כרגע. מתישהו העלנו את כל המזוודות על דברים ענקיים כאלו. אחרי כמה זמן התחלנו את המסלול שלנו [אמרו לנו שוהא 6 ק"מ, ובסוף גילינו שהוא היה 11 ק"מ!], על ההתחלה חברה שלי פרשה, היא הרגישה לא טוב כבר בערך שעה, אז היא לא עשתה את המסלול, ומסתבר שגם אמרו לה שאם היא לא עושה את המסלול אז היא לא יכולה להישאר, אמא שלה באה לקחת אותה מהחניון שאליו היינו אמורים להגיע, בזמן שאנחנו עשינו את המסלול. בהתחלה לא היינו עם הגדוד שלנו, אז היה נוראי, כי התחילו לעשות עם צפצפות ממש מרגיזות כאלו, והתחיל להיות לי כאב ראש. מתישהו סוף סוף פגשנו את הגדוד שלנו והמשכנו איתו. באיזשהוא שלב אני פשוט הרגשתי כאבי בטן חזקים, מין זרמים כאלו שעברו לי בבטן, הבטן שלי קרקרה, אבל ממש לא היה לי תיאבון [וזה משהו מאוד מוזר אצלי], הרגשתי שכל דבר שיכניסו לפה שלי אני עוד שנייה אקיא אותו. היה לי ממש קשה במסלול [בעיקר בגלל שאני לא בכושר], היו פעמיים שבכיתי, גם לא הייתה קליטה, אבל לזאת שפחות חברה שלי הייתה קליטה כי זה של פלאפון [ולא סלקום, אורנג'...] אז התקשרתי ממנה לאבא שלי, ואמרתי שאני ממש לא מרגישה טוב והתחלתי לבכות. מתישהו חזרה הקליטה לפלאפון שלי, אז שלחתי לו הודעה אם הוא יכול לקחת אותי איכשהוא. הוא התקשר אליי וניסיתי כל הזמן להסביר לו איפה אנחנו, חניון קדרים חניון קדרים.. [כתבתי פעמיים בכוונה] המשכנו את המסלול ועם הזמן הרגשתי עוד יותר לא טוב, היה לי ממש קשה, הרבה מדריכים וגם אולי ילדים ניסו לשכנע אוית להישאר, ותכננתי לשתות אולי בקבוק קטן וחצי ליום אבל בסוף יצא ששתיתי 3 וחצי בקבוקים מתוך הארבע בקבוקים הקטנים שהיו לי [ועוד בקבוק גדול במזוודה]. הגענו לחניון, והתחילו לבנות אוהל, דיברתי עם ההורים שלי והם היו כבר בדרך. נהיה חושך וגם קור אימים בשעה 6 בערב בערך. התחילו גם להכין אוכל. אני והמדריכה שלי כל הזמן הלכנו לאוהלים הקצת רחוקים משלנו, איפה שהיו המאבטחים, הרכזים וכל אלה, ושאלנו איך ההורים שלי אמורים להגיע, כי ההורים שלי לא ידעו איך להגיע, היו להם כל הזמן טעויות בכיוון, והם דיברו עם שאר המשפחה וניסו להסביר להם איך להגיע.. לקחתי את המזוודה והתיק שלי וגם את התיק הענק של חברה שלי שעזבה בתחילת הטיול. ב-20:15 בערך הלכתי מהר בין האבנים, החרא של הפרות, הדשא, האוהלים החצי בנויים, כל השולחנות, והאוכל, כדי לקחת מהר את התיקים והמזוודה וחזרתי במהירות לאוהלים של הרכזים וכל אלו, ועליתי על מין רכב שירות כזה עם מאבטח [כנראה] ואחראית הטיול [אני לא מכירה את שניהם], והם הסיעו אותי לתחנת דלק ששם ההורים שלי חיכו. עד שהגעתי הביתה אכלתי ממש קצת ממתקים, ו3 אצבעות שניצל [שגם אותם כמעט הקאתי] ובכלל לא הייתי בשירותים, כל זה במשך איזה 20 שעות. הגענו הביתה ב-22:30, נרדמתי בדרך, ואז חברה שלי באה ולקחה את התיק. הבטן שלי ממש כאבה, כמו איזה חץ שעבר לי בתוך הבטן, הייתי ממש צריכה פיפי, וכשהגעתי הביתה - עשיתי. ואז גם היה לי קצת פחות כאב בטן וראש, והתחלתי סוף סוף לאכול. לצערי פספסתי את הלילה [החלק הכי כיפי בטיול!] והייתי במסלול [החלק הכי נוראי בטיול!] אבל אם הייתי עוברת את אותו מסלול למחרת, הייתי מתה. בטיול לפחות הכרתי הרבה אנשים, חח כל כך הרבה ילדים שאלו אותי "את הולכת?" / "את חוזרת הביתה?" וכשעניתי כן אז אמרו "חבל" וכל אלה.. כן, ת'אמת חבל אבל בגלל המסלולים - ממש לא חבל. ועוד אמרו ששאר המסלולים יהיו עוד יותר קשים!Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.