"גם אני אוהב, מלטף ומשקר
כשמדברים על זה הרבה אני
שותק ומסתגר והפנים האחרות שלי את מכירה אותן שנים נראות דומות אבל הן לא בדיוק
כמו שאר האנשים" קשה לי. יש מועקה שיושבת לי עמוק בפנים, במקום שאני לא יכולה סתם לשחרר. היא יושבת ולא מרפה, היא מקשה על כל צעד שלי, זה כ"כ קשה. אני לא אדם דכאוני. כשקשה לי אני קמה על הרגליים וממשיכה הלאה. אני ממשיכה לעשות את הדברים שאני אוהבת, בכיף ואהבה. אבל משהו באיך שאני עושה אותם איבד ערך פתאום, ביומיים האחרונים. בכל התקופה האחרונה אהבתי את החיים כ"כ, עשיתי כל דבר עם תשוקה ורצון. גם עכשיו זה ככה, אבל זה ירד, פתאום הדברים הם קצת חסרי ערך, פתאום אני... עצובה. סתם ככה, באמצע היום. זה לא בסדר, זה לא טוב. אני לא אוהבת את המצב הזה. זה לא מגיע לי.
אני לא ראוייה לכך. אני לא ראוייה לכך שמישהו ישחק בי, שמישהו לא יאמר לי את האמת, שמישהו ימרח אותי. זה לא מגיע לי. מי שלא רוצה קשר איתי, לא ראוי לו. אבל למה, לעזאזל, הוא לא רוצה? רק תסבירו לי כבר.
.