../images/Emo51.gif שלוחה לכולכם |../images/Emo24.gif
על החיבוק, העצות והשיתוף. מזל שהגעתי, מאד הוקל לי לקרא את דבריכם
אגב, נראה לכם שאני מתחילה להיות "אמא רגשנית"? תשמעו המשך: לאחר שהתייעצתי איתכם, הבנתי שהתופעה מוכרת ומושרשת לקחתי כמה רעיונות, בעיקר - נרגעתי
לאחר שחזר מהפגישה עם חברים {רגוע
אגב} אמרתי לו שאני אממממא שלו, ומוכנה "לספוג" את כל הלחצים שלו ואת השבי"זויות. זה טבעי להרגיש קצת שפל-רוח לאחר שבת בבית, ואני מבינה את הרגשתו, כי גמני מתחילה להתגעגע אליו רק לאור המחשבה שצריך לחזור. סיכמנו שלהבא את התיק יארגן כפי רצונו וצרכיו, לא רוצה להכנס לוויכוחים עקרים ומיוחרים. ושיזכור, אני רוצה להיות תמיד לצידו, לתמוך ולעודד, להוות שק חבטות
?? אם זה הכרחי
ו... נרגעתי
כששכב לישון, התיישבתי לידו ללטף את הראש עטור תספורת-המארינס, לחבק ולגנוב כמה נשיקות... והוא: "אמא, מה קרה לך? תני לישון!" ושוב נרגעתי
לפני חצי שעה צלצל להגיד שהגיע לבסיס. "ואיך המצברוח"? - שאלה הפולניה. "ככה... למטה... אבל אל תדאגי אמא, כולם שבוזים. כמוני. אבל כולם מספרים שה"וותיקים" והמנוסים אמרו שככה זה, ואין מה ל'שות, וזה עובר כמו שזה בא..." עכשיו באמת אני רגועההה
יום נהדר לכולכם!