שיתוף בפוסט האחרון שלי.
[רואים עלייך שאת מאושרת רואים לך בעיניים, עובר עלייך משהו אחר. תביטי קדימה, תצעדי בגאווה תאהבי אותו היום פעם נוספת צחקוך, מציף בי כל פינה צחוקך, עושה אותי מאושר. תרקדי, תרקדי לצלילי ליבי הפועם אלייך ותצבעי לי את השמש בצהוב זורח. נושמת נשימות עמוקות, כואבת את החוסר שלך, המרחק בהונותייך משרישות עצמן באדמה צומחות לגובה בתוך הנשמה.] [את העבר, את לא ההווה ובטח שלא העתיד. את חלק מהזיכרונות. חלק משמעותי. את במחשבות שלי על החיים. היית שם בכל מקום, דואגת להושיט יד. אהבתי את פגמייך, חסרונותייך קינאתי בכל יתרונותייך, ביופייך ולמרות הכל הכאבתי בלי להבחין. כל חיוך וכל צחוק שלך צורם יותר. כל מבט נוסף בך מראה את ההפסד.] [נוגעת בשמש, מדלגת על קרנייה מתעטפת בכל ענן ובוכה עם כל טיפה שנוחתת על הארץ] [תלמד אותי איך מא' ועד ת' איך נותנים לרגש להשתלט על הגוף, כיצד סומכים על בן אדם ומקריבים הכל למענו איך יודעים שזה באמת מרגיש ככה] [לאן הפרפרים התעופפו? מדוע הצמרמורת בכל הגוף פסקה? ולמה בכלל הלב כבר לא רץ נגד הזמן? איך זה שהנשימה מסתדרת יותר מהר? ובעצם למה אני לא מרגישה דבר כבר?] כל סוגריים מייצג בן אדם אחר חוץ מהשניים האחרונים שזה אני