אני לא יודע מה הסיפור שלו
מה שאני כן יודע שמילואימניקים פצועי צהל מלפני 1999, דפוקים עד העצם. המדובר על כך שלמילואימניקים עד 1999, לא היה ביטוח אובדן הכנסה. נניח איש מילואים, השתכר ב-1998 שכר של 15000 ש"ח ברוטו לחודש. לרוב האנשים במשכורות הללו יש גם ביטוח אובדן כושר הכנסה. אלא שביטוח זה לא תקף במילואים. נניח שאותו חייל מילואים נפצע וכתוצאה מכך הוא לא יכול לעבוד. הגימלה שהוא מקבל לחודש הינה גימלה כמו כל נכה בישראל (משהו כמו שכר מינימום). מכאן, שכאשר מישהו יוצא למילואים לא רק חייו וגופו בסכנה, אלא העתיד הכלכלי של משפחתו וילדיו בסכנה. אם הוא יפצע, הוא לא יקבל את אותו שכר אותו הוא היה מרוויח לו הוא לא היה עושה מילואים ונפצע, אלא הוא יהיה זכאי לגימלת נכות בסך שכר מינימום בלבד. ב-2002 הוחלט לבטח את כל חיילי המילואים רטואקטיבית משנת 1999. אלא שפצועי צהל מלפני 1999 מופלים לרעה. בכל מקרה, ביטוח אובדן כושר השתכרות לחילי מילואים היה עד שנת 2007. באותו שבוע בו אושר המשך הפעלת חוק טל, הפסיקו את ביטוח אובדן כושר השתכרות. חיילי המילואים שוב לא מבוטחים (כולם, לא רק אלו שנפצעו לפני 1999) ולכן שהם מסכנים את חייהם בקרב הם גם צרכים לחשוב על המשמעות של פציעה, על רווחתם הכלכלית של בני משפחתם התלויים בהם. שתתבייש המדינה כפוית הטובה הזאת!
