חזרתי../images/Emo70.gif../images/Emo24.gif
ביום שישי בלילה ההורים, אני והכלב חזרנו לחיפה, אחרי שבוע ויום בגן-יבנה. מה אני אגיד לכם- היה שם שקט, יפה ונעים, היה חדר להורים וחדר בשבילי, והשכנים היו שלא מהעולם הזה- פשוט מדהימים (וזה שהיה להם בן חתיך ושווה לא הזיק בכלל
) אבל התגעגענו הביתה. אין כמו הפינה שלך. אז חזרנו. בדרך נתקענו בחדרה. עשינו "עצירת פיפי", והאוטו סירב להתניע. אחרי שהתעצבנתי על השלפוחית של ההורים שלי (כי אני חיכיתי באוטו שיחזרו)- התקשרנו לגרר שלנו. אבל בעודנו ממתינים וממתינים וממתינים- ואח"כ גם מדברים איתם סוף-סוף- אבא שלי הצליח להתניע. יפה. נסענו. אח"כ התברר, כמובן, שאחרי 5-10 דקות נפל שם טיל
אתם יכולים לתאר לעצמכם את השוק שלנו, נכון
זה התחיל מזה שחברה הכי טובה שלי טילפנה מחיפה, ואמרה שאולי כדאי שנעצור, כי יש אזעקה בחיפה. המשכנו לנסוע כי היינו די רחוקים, בסה"כ. ואז היא טילפנה שוב להגיד שאחיה נמצא בחדרה (גם הוא עשה עצירה בדרך לחיפה- הוא גר בת"א), והנפילה הייתה שם
הלם. מדהים. פעם שנייה שמשהו שקורה בחדרה שורק לי לייד האוזן. באחד הפיגועים שהיו שם בתחנה המרכזית- אני הייתי בתחנת רכבת (אצלם זה לא אותו מקום). מצמרר