ליום שבת...
- פותח הנושא ליהי 24
- פורסם בתאריך
Lior Maman
New member
אחלה../images/Emo45.gif
|כוכב| תקשיבו צריכה דעה!!|כוכב|
קודם כל..אני רוצה לומר שכל דעה תעזור..דעה שאומרת שזה יפה וטוב ודעה שאומרת שלא..אני צריכה את דעה שלכם.. תודה אז הנה תגיבו לזה: "הבית ההוא" זה היה עוד יום סגרירי למדי עננים עטפו את השמים כנייר כסף המכסה עוגה בחג.. זה עמד שם.. הבית החשוך והגדול ההוא בקצה רחוב דוידטש...הבית שכונה כ "הפינה החשוכה של רחוב דוידטש" הבית ההוא.. שאיש מעולם לא נכנס לשם ויצא אחר כך..הבית של משפחת קלניה, ובתוכו.. קורי עכביש מכסים את רצפת השיש השחורה.. שערות אבק בכל פינה.. ותמונות של נשים מבוגרות בגילן אך צעירות ביופיין.. ושם..באותו הבית.. שמפוזרים בו כעשרים ושלושה חדרים ריקים וחשוכי מבט.. נשמעו צלילים.. צלילי פחד וייאוש..אותם צלילים שמעולם לא נשמעו קודם! וזה הלך והתגבר! ועוד! ועוד! ועוד! עד שלרגע עצר! והשקט הסורר בבית חזר..והחדרים..כאילו לא היו.. אל הוא היה שם..מול עיניי..עמד בפינה..גדול! ענק ממדים.. הוא עמד שם..החדר הגדול..החדר של בני הזוג קלניה.. הזוג שגידל לבדו אימפריה..ופיתח כחמישה דורות אחריו..הוא עמד שם.. לא השתנה.. מעילו הנפוח של אדם קלניה.. תלוי.. ושפתוניה של גרדניה קלניה על המדף..עומדים בשורה רצופה..כאילו מצדיעים למישהו.. אל לא היה שם אף אחד.. והחדר.. כאילו לא עברו 100 שנים.. הכל כל כך נעים ומלא שלווה.. עד שפתאום הדלת נסגרה! החלונות השמיעו חריקות איומות הצורבות לאוזנים! ואז הן היו שם.. יכולתי להישבע! הן היו שם.. בנות משפחת המלוכה..בנות משפחת קלניה. ~כעבור מס' ימים צעקות החלו להישמע ברחוב~ "קנו את העיתון החדש!" "בואו עכשיו במבצע.. שני יורו בואו!" "תפוחים..יש בשפע בואו!" כן..אלו היו מוכר העיתונים המסכן שמוכר כבר מלמעלה לשתים עשרה שנים את אותו העיתון בו מסופר על רצח היורש האחרון של משפחת קלניה.. גוסטב קלניה..מסכן הנער..בן 17 במותו.. מת בלי כל סיבה..פשוט מת.. אז אני..פחדנית מדופלמת.. החלטתי ללכת לחקור את נסיבות הרצח..למה גוסטב קלניה אינו בן החיים? מה קרה? מה השתבש בילד הנפלא והעדין הזה.. שהיה תורם ואוהב ועמד להתחתן.. אמרתי לעצמי..מחר! מחר את תעשי את זה..מחר את תלכי לבית החשוך והמפחיד ההוא.. מחר את תלכי ל"פינה החשוכה של רחוב דוידטש"!!! אכן הבוקר של היום למחרת הגיע.. בוקר נפלא.. ציפורים מכל עבר מציצות, ואותו פרדס שופע מתמיד בירקות ובפרחים מרהיבים. עד שהגעתי לבית ההוא.. חושך התאסף מעלי..עננים גדולים ושחורים של גשם התאספו..אך הוא לא בא.. הגשם לא ירד.. עמדתי שמה בשקט מנסה ללחוץ על הידית ההיא.. חשבתי לעצמי "למה את לא תופסת את הידית הזו ופותחת כבר ת'דלת? הבית ריק.. לא יאכלו אותך.. חוץ מקצת עכבישים פה ושם ואיזה גוש אבק הבית שומם!" אז נכנסתי לבית.. הייתי מוכנה עם מקל ופנס ביד..אבל למרבה הפתעתי.. הבית היה מואר ונקי כעת..כאילו..כאילו חזרתי 100 שנים אחורה.. לתקופה שבני משפחת קלניה היו עוד בחיים.. זה היה מצמרר.. אבל החלטתי להכנס עוד יותר פנימה.. ואכן היו מפוזרים שם שוב כל עשרים ושלושה החדרים של המשפחה.. והם לא היו ריקים כמו שחשבתי.. כמו הסיפורים והאגדות..לא כמו שראיתי אז.. ואז שמעתי כול אנשים מדברים.. רצתי לעבר קולם..קצתי ורצתי ורצתי..והבית זז.. הבית באמת זז.. הרגשתי את זה..הוא זז!!! התקדמתי המהירות רבה חזרה אל היציאה.. אבל לא הייתה שם הדלת.. מצומררת ומפוחדת עמדתי שם..קולי בוכה.. ואז שוב..קולם של האנשים ההם.. ושוב מדברים.. אך לא הבנתי על מה.. והתקדמתי שוב.. כאילו הפחד נעלם ממני התקדמתי כאילו ביתי שלי הוא והתקדמתי אל עבר קולם.. והגעתי לחדר סגור שאכן מתוכו נשמעו הקולות.. קולות של נשים... זיהיתי כמה קולות אך איני בטוחה..ובאומץ מועט שעוד נשאר בתוכי אבוד..התקדמתי אל עבר הדלת.. רועדת ומפוחדת.. ואז היה שם השלט ההוא " החדר של.." הכתב היה מטושטש.. לא הצלחתי לקרוא מה רשום שם.. החדר של מי? ובחיפזון רב לקחתי צעד נוסף אל הדלת..ואז ראיתי חריץ קטן הפתוח בפינה השמאלית של הדלת.. חריץ שכנראה נגרם עקב השנים הצצתי! ~הפנס נופל~ "אני לא מאמינה!!!! זה לא אמיתי..אלה היו..אלה היו..אלה היו.." "אלה היו הדמויות מהתמונה של הדור הראשון של משפחת קלניה.. הסתכלתי טוב טוב על הכתבויות שלמטה..מחוקות מעט.. והיה רשום: "גרדניה קלניה ו..." לא! לא רשום..!!! אלו היו הן ואז שוב..שמעתי אותן.. התקרבתי וראיתי.."הן לא ראו אותי.." חשבתי בליבי.. ואז ראיתי איזה..אישה שעמדה שם ודיברה והיא עמדה בפתח הדלת ושאלה: "האם טוב לך בחייך הענוגים?" והיא ענתה בקול לוחש: "כן ..טוב מאשר חיי הקודמים..לפעמים..חיים פעמים.." והיא שאלה שוב: "מהי כוונתך?" "זוהי שאלה טיפשית!!" ענתה לה! "שאלה טיפשית ביותר! את הרי יודעת אותי הכי טוב..אם את אינך מכירה אותי..מי יכיר? מי ידע מי אני? אני הרי.." "את הרי מה?" שאלה.. "אני הרי..בדמיונך.. רק את..רק את המסוגלת לראותי..הלא כך? אם לא..הראי לי מישהו..שאכן יכול לראותי..ולשמוע את קולי הבוכה בלילות.. ולראות את צמרמורתי על עורי ואת דמי נשפך בבכי ואת כל אשר קורה לי בחיי! הראי לי..הראי לי ואתפוגג ממסך הערפל המכסה את עינייך..הראי לי..הראי לי ב..אמא" "אמא? זוהי..זאת בתה של גרדניה קלניה.. איך קוראים לה.." הדלת נפתחה... המשך יבוא!..
קודם כל..אני רוצה לומר שכל דעה תעזור..דעה שאומרת שזה יפה וטוב ודעה שאומרת שלא..אני צריכה את דעה שלכם.. תודה אז הנה תגיבו לזה: "הבית ההוא" זה היה עוד יום סגרירי למדי עננים עטפו את השמים כנייר כסף המכסה עוגה בחג.. זה עמד שם.. הבית החשוך והגדול ההוא בקצה רחוב דוידטש...הבית שכונה כ "הפינה החשוכה של רחוב דוידטש" הבית ההוא.. שאיש מעולם לא נכנס לשם ויצא אחר כך..הבית של משפחת קלניה, ובתוכו.. קורי עכביש מכסים את רצפת השיש השחורה.. שערות אבק בכל פינה.. ותמונות של נשים מבוגרות בגילן אך צעירות ביופיין.. ושם..באותו הבית.. שמפוזרים בו כעשרים ושלושה חדרים ריקים וחשוכי מבט.. נשמעו צלילים.. צלילי פחד וייאוש..אותם צלילים שמעולם לא נשמעו קודם! וזה הלך והתגבר! ועוד! ועוד! ועוד! עד שלרגע עצר! והשקט הסורר בבית חזר..והחדרים..כאילו לא היו.. אל הוא היה שם..מול עיניי..עמד בפינה..גדול! ענק ממדים.. הוא עמד שם..החדר הגדול..החדר של בני הזוג קלניה.. הזוג שגידל לבדו אימפריה..ופיתח כחמישה דורות אחריו..הוא עמד שם.. לא השתנה.. מעילו הנפוח של אדם קלניה.. תלוי.. ושפתוניה של גרדניה קלניה על המדף..עומדים בשורה רצופה..כאילו מצדיעים למישהו.. אל לא היה שם אף אחד.. והחדר.. כאילו לא עברו 100 שנים.. הכל כל כך נעים ומלא שלווה.. עד שפתאום הדלת נסגרה! החלונות השמיעו חריקות איומות הצורבות לאוזנים! ואז הן היו שם.. יכולתי להישבע! הן היו שם.. בנות משפחת המלוכה..בנות משפחת קלניה. ~כעבור מס' ימים צעקות החלו להישמע ברחוב~ "קנו את העיתון החדש!" "בואו עכשיו במבצע.. שני יורו בואו!" "תפוחים..יש בשפע בואו!" כן..אלו היו מוכר העיתונים המסכן שמוכר כבר מלמעלה לשתים עשרה שנים את אותו העיתון בו מסופר על רצח היורש האחרון של משפחת קלניה.. גוסטב קלניה..מסכן הנער..בן 17 במותו.. מת בלי כל סיבה..פשוט מת.. אז אני..פחדנית מדופלמת.. החלטתי ללכת לחקור את נסיבות הרצח..למה גוסטב קלניה אינו בן החיים? מה קרה? מה השתבש בילד הנפלא והעדין הזה.. שהיה תורם ואוהב ועמד להתחתן.. אמרתי לעצמי..מחר! מחר את תעשי את זה..מחר את תלכי לבית החשוך והמפחיד ההוא.. מחר את תלכי ל"פינה החשוכה של רחוב דוידטש"!!! אכן הבוקר של היום למחרת הגיע.. בוקר נפלא.. ציפורים מכל עבר מציצות, ואותו פרדס שופע מתמיד בירקות ובפרחים מרהיבים. עד שהגעתי לבית ההוא.. חושך התאסף מעלי..עננים גדולים ושחורים של גשם התאספו..אך הוא לא בא.. הגשם לא ירד.. עמדתי שמה בשקט מנסה ללחוץ על הידית ההיא.. חשבתי לעצמי "למה את לא תופסת את הידית הזו ופותחת כבר ת'דלת? הבית ריק.. לא יאכלו אותך.. חוץ מקצת עכבישים פה ושם ואיזה גוש אבק הבית שומם!" אז נכנסתי לבית.. הייתי מוכנה עם מקל ופנס ביד..אבל למרבה הפתעתי.. הבית היה מואר ונקי כעת..כאילו..כאילו חזרתי 100 שנים אחורה.. לתקופה שבני משפחת קלניה היו עוד בחיים.. זה היה מצמרר.. אבל החלטתי להכנס עוד יותר פנימה.. ואכן היו מפוזרים שם שוב כל עשרים ושלושה החדרים של המשפחה.. והם לא היו ריקים כמו שחשבתי.. כמו הסיפורים והאגדות..לא כמו שראיתי אז.. ואז שמעתי כול אנשים מדברים.. רצתי לעבר קולם..קצתי ורצתי ורצתי..והבית זז.. הבית באמת זז.. הרגשתי את זה..הוא זז!!! התקדמתי המהירות רבה חזרה אל היציאה.. אבל לא הייתה שם הדלת.. מצומררת ומפוחדת עמדתי שם..קולי בוכה.. ואז שוב..קולם של האנשים ההם.. ושוב מדברים.. אך לא הבנתי על מה.. והתקדמתי שוב.. כאילו הפחד נעלם ממני התקדמתי כאילו ביתי שלי הוא והתקדמתי אל עבר קולם.. והגעתי לחדר סגור שאכן מתוכו נשמעו הקולות.. קולות של נשים... זיהיתי כמה קולות אך איני בטוחה..ובאומץ מועט שעוד נשאר בתוכי אבוד..התקדמתי אל עבר הדלת.. רועדת ומפוחדת.. ואז היה שם השלט ההוא " החדר של.." הכתב היה מטושטש.. לא הצלחתי לקרוא מה רשום שם.. החדר של מי? ובחיפזון רב לקחתי צעד נוסף אל הדלת..ואז ראיתי חריץ קטן הפתוח בפינה השמאלית של הדלת.. חריץ שכנראה נגרם עקב השנים הצצתי! ~הפנס נופל~ "אני לא מאמינה!!!! זה לא אמיתי..אלה היו..אלה היו..אלה היו.." "אלה היו הדמויות מהתמונה של הדור הראשון של משפחת קלניה.. הסתכלתי טוב טוב על הכתבויות שלמטה..מחוקות מעט.. והיה רשום: "גרדניה קלניה ו..." לא! לא רשום..!!! אלו היו הן ואז שוב..שמעתי אותן.. התקרבתי וראיתי.."הן לא ראו אותי.." חשבתי בליבי.. ואז ראיתי איזה..אישה שעמדה שם ודיברה והיא עמדה בפתח הדלת ושאלה: "האם טוב לך בחייך הענוגים?" והיא ענתה בקול לוחש: "כן ..טוב מאשר חיי הקודמים..לפעמים..חיים פעמים.." והיא שאלה שוב: "מהי כוונתך?" "זוהי שאלה טיפשית!!" ענתה לה! "שאלה טיפשית ביותר! את הרי יודעת אותי הכי טוב..אם את אינך מכירה אותי..מי יכיר? מי ידע מי אני? אני הרי.." "את הרי מה?" שאלה.. "אני הרי..בדמיונך.. רק את..רק את המסוגלת לראותי..הלא כך? אם לא..הראי לי מישהו..שאכן יכול לראותי..ולשמוע את קולי הבוכה בלילות.. ולראות את צמרמורתי על עורי ואת דמי נשפך בבכי ואת כל אשר קורה לי בחיי! הראי לי..הראי לי ואתפוגג ממסך הערפל המכסה את עינייך..הראי לי..הראי לי ב..אמא" "אמא? זוהי..זאת בתה של גרדניה קלניה.. איך קוראים לה.." הדלת נפתחה... המשך יבוא!..
אין מלאכים בשמיים
New member
וואו!
מפחיד!! מתי יהיה ההמשך??
מפחיד!! מתי יהיה ההמשך??
חלק ב'! קריאה נעימה..חחח וד''א..חלק ג' מוכן..
מוחחעחעחע פרק ב' הרוחות ~הדלת נפתחת~ עמדתי שם וחשבתי לעצמי..איך קראו לה..לבת של גרדניה קלניה.. אך לא מצאתי תשובה.. עמדתי וחשבתי ואז.. הדלת נפתחה לאט לאט.. חריקות הברזלים צרבו באוזניי אך זה לא היה הדבר שהטריד אותי.. מה שהטריד אותי היה ששתי נשים מלפני 100 ייתפסו אותי מאזינה אליהן.. ~לא עברו שלוש שניות והדלת נפלה ממקומה..~ הייתי חשופה למראה עיניהן..אבל..משהו לא היה תקין במה שקרה.. הן לא ראו אותי..אני עמדתי מולן..אך הן "דילגו" מעליי..לא ראו אותי..הולכות כאשר נעליהן הגבוהות מקישות על רצפת השיש השחורה והנקייה.. ואז..שמתי לב שכל מקום בו דרכה או עברה לידו גרדניה קלניה נהפך חשוך, אפל ומלוכלך.. היא נראתה עצובה כאשר דמעות זולגות מעיניה..אלה היו דמעות דם! היא קראה מראינה בואי מריאנה!! זהו זה! מריאנה! מתוך פאניקה התחלתי לברוח אחורה..למרות שידעתי עמוק בתוכי שהן לא רואות אותי..ברחתי..רצונו של הפחד גבר על רצונו של האומץ.. ופתאום..מחשבה עלתה בראשי.. את באת לבדוק את נסיבות הרצח לא באת כדי לברוח משתי גוויות שלא רואות אותך.. אז עצרתי עמדתי מס' שניות השיחה שלהן התחילה להפוך לצעקות.. הייתי בטוחה שאני אגמור כמו כל שאר האנשים שהיו פה לפניי.. נשמתי עמוק..וצעדתי כלפיהן..הבית היה חשוך מתמיד..ואז אורות אדומים נדלקו..סינורו אותי..ואז היא נעלמה..הבת של גרדניה..היא נעלמה! נפלתי ארצה..אל קורי העכביש..מבוהלת..מפוחדת..רועדת! ואז הרגשתי מישהו עוזר לי לקום מהרצפה.. מישהו עם ידיים חמות ורכות..ידיים שלא זיהיתי.. אז קמתי..עיניי לא ראו דבר.. אבל גירדתי וגירדתי אותם מרצון לראות משהו..אך הן היו שחורות..כאילו נהייתי עיוורת.. אבל לא..ראיתי משהו..ראיתי..ר-ו-ח-ו-ת! והרבה.לא אחת או שתים..הרבה..מעל 50 לפחות.. ועושה רושם שהן ראו אותי גם.. הן התקרבו אליי עם הידיים שלהן..מרחפות באוויר מעט.. ולפתע צלצול חזק.. ואז הבנתי הכל.. המשך יבוא!... מה היא הבינה?
מוחחעחעחע פרק ב' הרוחות ~הדלת נפתחת~ עמדתי שם וחשבתי לעצמי..איך קראו לה..לבת של גרדניה קלניה.. אך לא מצאתי תשובה.. עמדתי וחשבתי ואז.. הדלת נפתחה לאט לאט.. חריקות הברזלים צרבו באוזניי אך זה לא היה הדבר שהטריד אותי.. מה שהטריד אותי היה ששתי נשים מלפני 100 ייתפסו אותי מאזינה אליהן.. ~לא עברו שלוש שניות והדלת נפלה ממקומה..~ הייתי חשופה למראה עיניהן..אבל..משהו לא היה תקין במה שקרה.. הן לא ראו אותי..אני עמדתי מולן..אך הן "דילגו" מעליי..לא ראו אותי..הולכות כאשר נעליהן הגבוהות מקישות על רצפת השיש השחורה והנקייה.. ואז..שמתי לב שכל מקום בו דרכה או עברה לידו גרדניה קלניה נהפך חשוך, אפל ומלוכלך.. היא נראתה עצובה כאשר דמעות זולגות מעיניה..אלה היו דמעות דם! היא קראה מראינה בואי מריאנה!! זהו זה! מריאנה! מתוך פאניקה התחלתי לברוח אחורה..למרות שידעתי עמוק בתוכי שהן לא רואות אותי..ברחתי..רצונו של הפחד גבר על רצונו של האומץ.. ופתאום..מחשבה עלתה בראשי.. את באת לבדוק את נסיבות הרצח לא באת כדי לברוח משתי גוויות שלא רואות אותך.. אז עצרתי עמדתי מס' שניות השיחה שלהן התחילה להפוך לצעקות.. הייתי בטוחה שאני אגמור כמו כל שאר האנשים שהיו פה לפניי.. נשמתי עמוק..וצעדתי כלפיהן..הבית היה חשוך מתמיד..ואז אורות אדומים נדלקו..סינורו אותי..ואז היא נעלמה..הבת של גרדניה..היא נעלמה! נפלתי ארצה..אל קורי העכביש..מבוהלת..מפוחדת..רועדת! ואז הרגשתי מישהו עוזר לי לקום מהרצפה.. מישהו עם ידיים חמות ורכות..ידיים שלא זיהיתי.. אז קמתי..עיניי לא ראו דבר.. אבל גירדתי וגירדתי אותם מרצון לראות משהו..אך הן היו שחורות..כאילו נהייתי עיוורת.. אבל לא..ראיתי משהו..ראיתי..ר-ו-ח-ו-ת! והרבה.לא אחת או שתים..הרבה..מעל 50 לפחות.. ועושה רושם שהן ראו אותי גם.. הן התקרבו אליי עם הידיים שלהן..מרחפות באוויר מעט.. ולפתע צלצול חזק.. ואז הבנתי הכל.. המשך יבוא!... מה היא הבינה?
אין מלאכים בשמיים
New member
שימי את ההמשך!!
אהבתי את הסיפור אבל אני רוצה לקרוא את ההמשך!!!
אהבתי את הסיפור אבל אני רוצה לקרוא את ההמשך!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.