מסכימה עם הבינוניות
בעיניי זה אחד הדברים הכי גרועים שקורים כיום במוזיקה הישראלית. כשבינוניות היא עוד מילה עדינה למה שמושמע ברדיו שלנו. אני מסכימה איתו בנוגע לנוסטלגיה, אני חושבת שיותר מדי נשענים על העבר, מה שלא רק מביא למיליון הופעות של אמנים ותיקים (שאין לי עם זה בעיה, כל עוד זה לא נחשב ל-ה-אירוע המוזיקלי של השנה, מה שאכן קורה לבסוף), אלא גם לאמנים שממש נשמעים כמו שירים ישנים, ראה: עלמה זהר ולהקת הנח"ל מודל 68. עצוב. בנוסף עוד רעה חולה, שהוא שכח לציין זה כמובן גלגלצ. שמקדמת מוזיקה זאת וכל כך קשה במשך שבוע שלם לשמוע שם שיר אחד טוב (ואפילו לא מצויין). אני כבר לא מדברת על כך שכל שעה נשמעת בדיוק כמו קודמתה רק עם סדר שירים אחר. ובקשר לאדישות, אני גם לא מסכימה שהקהל צריך להתחיל לזרוק דברים או להתעצבן ולנהוג באלימות, אבל אני מאוד מסכימה עם האדישות. אנשים שומעים שירים מטומטמים, הם יודעים שאלו שירים מטומטמים, ולא איכפת להם. פעם ראיתי איזה סקר שנעשה ושאלו שם איזה אמנות תקח לאי בודד, או משהו כזה. הרוב הגדול בחר במוזיקה, מה של כל כך מסתדר עם האדישות שלהם לנושא.