אוקסימורון3
New member
../images/Emo32.gifיום כיפור.
שנים שבכל יום כיפור מתפרסמות כתבות כאלו ואחרות על אותה מלחמה ארורה. על איך שתפסו אותנו עם התחתונים למטה,על קרבות מלאי דם,אבידות רבות מנשוא,מלחמות גנרלים,מבצעי גבורה,ומהלכים מדיניים. שנים שמטפטפים לנו פיסות מידע מגנזך ארכיון המדינה,פרוטוקולים שונים,והקלטות של דיווחים בקשר. יחד עם עדויות שונות,וגרסאות סותרות. ולמרות זאת עדיין טענו בתוקף שמרבית החומר המצוי עדיין חסוי לחלוטין בתואנת ביטחון המדינה.למרות שחלפו כבר ארבע עשורים בקירוב. תמיד חשבתי לעצמי מה כבר ניתן לגלות,לשמוע,לראות,שעדיין לא פורסם ושיכול לפגוע במדינה אחרי כל כך הרבה זמן,לא כל שכן שמרבית הדמויות הפועלות מרביתן כבר אינן בין החיים. הייתי בטוח שבאיזה משרד חשוך יושב לו איזה פקיד שיכור כוח שקצת הגזים לו. אז השבוע אכלתי את הכובע. חלק מהפרוטוקולים שפורסמו השבוע פשוט השאירו אותי המום. להבין מה קרה אצלנו בצמרת המדינית בטחונית,אופן קבלת ההחלטות,ההערכות המדיניות השגויות,הערכות המודיעין שהתבדו,אינטריגות ורפש שהושלך בין אנשי המפתח באותה מלחמה,המחסור באמצעי הלחימה,ההזדקקות הנואשת לגמרי ויחסי התלות של ישראל בטוב ליבה של אמריקה,מבצעי הגבורה והעוז,גילויי המנהיגות והיצירתיות המקצועית של אנשים מסויימים בד בבד עם חולשה מנהיגותית חוסר מקצועיות וקריסה אישית של אחרים. מעבר לעובדה שמדובר כאן בפיסת היסטוריה חשובה לאין ערוך שהסקרנות הטבעית יוצרת רצון לקרוא כל מילה ומילה הקשורה בנושא,לפחות אצלי,הגעתי למסקנה הקשה והחשובה,שיש דברים שאכן ראוי להם שיישארו אפופי סוד לעולמי עד,מלבד אנשים ספורים המעורים בפרטים מתוקף תפקידם הביצועי אז וגם כיום. בדיעבד הייתי מוכן לכבוש את סקרנותי,ולו בכדי שלא נתגלה במלוא מערומינו,חולשותינו,וחסרונותינו בפני אוייבנו.ובפני העולם כולו. אז נכון שגילויים שכאלו יכולים להמחיש את פועלו המרהיב של אריק שרון,לנקות את שמו של דדו,ולהצביע על אשמה למחדל של נושא תפקיד זה או אחר,לשפוך אור על תיפקודם של כל הנוגעים בדבר ועל חלקם היחסי באותה מלחמה,על היחסים בין המדינות הידידות לישראל ולאלו העויינות אותה,ועוד ועוד. אבל הפגיעה האנושה בכוח ההרתעה של ישראל,וניפוץ המיתוסים לגבי צה"ל,יכולותיו,משאביו,ודרך קבלת ההחלטות המדיניות בצמרת היושבת בציון,לא שווה את זה. האם הכל מותר אפשרי ורצוי בחסות הדמוקרטיה ? האם זכות הציבור לדעת גוברת על כל שאר השיקולים ? בבחינת נזק ישיר לבין תועלת מוחשית,האם לא נעשתה כאן טעות פטאלית ?
שנים שבכל יום כיפור מתפרסמות כתבות כאלו ואחרות על אותה מלחמה ארורה. על איך שתפסו אותנו עם התחתונים למטה,על קרבות מלאי דם,אבידות רבות מנשוא,מלחמות גנרלים,מבצעי גבורה,ומהלכים מדיניים. שנים שמטפטפים לנו פיסות מידע מגנזך ארכיון המדינה,פרוטוקולים שונים,והקלטות של דיווחים בקשר. יחד עם עדויות שונות,וגרסאות סותרות. ולמרות זאת עדיין טענו בתוקף שמרבית החומר המצוי עדיין חסוי לחלוטין בתואנת ביטחון המדינה.למרות שחלפו כבר ארבע עשורים בקירוב. תמיד חשבתי לעצמי מה כבר ניתן לגלות,לשמוע,לראות,שעדיין לא פורסם ושיכול לפגוע במדינה אחרי כל כך הרבה זמן,לא כל שכן שמרבית הדמויות הפועלות מרביתן כבר אינן בין החיים. הייתי בטוח שבאיזה משרד חשוך יושב לו איזה פקיד שיכור כוח שקצת הגזים לו. אז השבוע אכלתי את הכובע. חלק מהפרוטוקולים שפורסמו השבוע פשוט השאירו אותי המום. להבין מה קרה אצלנו בצמרת המדינית בטחונית,אופן קבלת ההחלטות,ההערכות המדיניות השגויות,הערכות המודיעין שהתבדו,אינטריגות ורפש שהושלך בין אנשי המפתח באותה מלחמה,המחסור באמצעי הלחימה,ההזדקקות הנואשת לגמרי ויחסי התלות של ישראל בטוב ליבה של אמריקה,מבצעי הגבורה והעוז,גילויי המנהיגות והיצירתיות המקצועית של אנשים מסויימים בד בבד עם חולשה מנהיגותית חוסר מקצועיות וקריסה אישית של אחרים. מעבר לעובדה שמדובר כאן בפיסת היסטוריה חשובה לאין ערוך שהסקרנות הטבעית יוצרת רצון לקרוא כל מילה ומילה הקשורה בנושא,לפחות אצלי,הגעתי למסקנה הקשה והחשובה,שיש דברים שאכן ראוי להם שיישארו אפופי סוד לעולמי עד,מלבד אנשים ספורים המעורים בפרטים מתוקף תפקידם הביצועי אז וגם כיום. בדיעבד הייתי מוכן לכבוש את סקרנותי,ולו בכדי שלא נתגלה במלוא מערומינו,חולשותינו,וחסרונותינו בפני אוייבנו.ובפני העולם כולו. אז נכון שגילויים שכאלו יכולים להמחיש את פועלו המרהיב של אריק שרון,לנקות את שמו של דדו,ולהצביע על אשמה למחדל של נושא תפקיד זה או אחר,לשפוך אור על תיפקודם של כל הנוגעים בדבר ועל חלקם היחסי באותה מלחמה,על היחסים בין המדינות הידידות לישראל ולאלו העויינות אותה,ועוד ועוד. אבל הפגיעה האנושה בכוח ההרתעה של ישראל,וניפוץ המיתוסים לגבי צה"ל,יכולותיו,משאביו,ודרך קבלת ההחלטות המדיניות בצמרת היושבת בציון,לא שווה את זה. האם הכל מותר אפשרי ורצוי בחסות הדמוקרטיה ? האם זכות הציבור לדעת גוברת על כל שאר השיקולים ? בבחינת נזק ישיר לבין תועלת מוחשית,האם לא נעשתה כאן טעות פטאלית ?
