הרגלי אכילה

[m i t a l y]

../images/Emo32.gif הרגלי אכילה

כמו שחלק מכם יודעים, לבתי יש בעיות במערכת העיכול (עצירויות,פיסורות וכו'). מזה כחצי שנה היא מקבלת סירופ (אבילק למי שמכיר) שעזר מאוד, אולם לאחרונה היא מסרבת לקחתו. להזכירכם, היא בת 8. הודעתי לה חד-משמעית שאם היא מסרבת לקחת את הסירופ שלה, היא תצטרך לאכול אוכל יותר בריא, ולכן הפשלתי את שרווליי והתחלתי להכין ארוחות ערב מלאות ירקות, עשירות בסיבים תזונתיים ובעיקר טעימות (לפי דבריו של האיש שלי ובתנו הקטנה שטרפה בתיאבון רב מה שהכנתי), ואולם "הגברת" לא היתה מוכנה להכניס לפיה פירור. אמרתי לה שהיא יכולה לבחור: או לאכול מה שהכנתי או לאכול 3 כפות סלט ירקות. ואם לא, היא לא תלך לפעילות שהיתה מתוכננת לאתמול בערב. היא בחרה בסלט ואכן, אכלה אותו ב"עיקום אף מופגן". למה אני כותבת לכם את כל זה? אני מרגישה שנושא האוכל התחיל להיות אצלנו "אישיו". אני יודעת שיכול להיות שהיא מתמרדת לקראת המעבר ומראה לי באמצעות האוכל את אי-רצונה ללכת למקום אחר, אבל נושא האוכל הוא עקרוני לי, מנסה לחנך אותה לאכול מזון בריא ולא רק ג'אנק. ואז צצות השאלות: האם זה עד כדי כך עקרוני כל נושא האוכל והבריאות התזונתית? האם שווה להאבק איתה על נושא זה? או פשוט להניח לה ובגיל יותר מבוגר היא תבין? למישהו מכם יש איזשהו תובנות בנושא? על איזה עקרונות הוריכם "התעקשו איתכם? ואיך זה משפיע עליכם היום ועל דרך חינוך ילדיכם?

 

[mich78]

מיטלי ...

לאחרונה התוודתי לעולם הרפואה האלטרנטיבי ניסיתם ? בקשר לילדונת, אין לי תובנות בנושא מקווה שיסתדר, במהרה והכי טוב

 

[ד י צ ה]

לmitaly

מנסיוני האישי אני יכולה לספר לך שהעקשנות של ההורים שלי להאכיל אותי רק החריפה את מצבי, וככל שהם רצו יותר להאכיל אותי- כך אני רציתי פחות לאכול. אני זוכרת ימים שלמים בהם הכריחו אותי להכניס משהו לפה, ואני יושבת מול צלחת ולועסת כמו מסטיק את מה שהאכילו אותי, וזה לא נבלע... אני גם זוכרת כריכים מגעילים ששלחו לי לבית הספר, מרוחים בחמאה וסוכר, או בחלווה שנעשתה דביקה במקרר. אבל עם זאת אני זוכרת שאהבתי פירות, והורי מעולם לא ציידו אותי בפרי לבית הספר, והייתי מתקנאת בילדים שהיה להם פרי בתיק. פעם, אחד התלמידים בכתה זרק לפח תפוח שלם, וכל כך רציתי, שכמעט הרמתי מהפח ולקחתי לעצמי, זאת כי הפירות שלנו בבית היו סוג ג' (חסרי טעם וריח ורקובים). עם השנים, כשנעשיתי עצמאית ויכולתי להרשות לעצמי את הדברים שאני אוהבת, אז השתנו הדברים. והיום, כשאני אמא והילד לא רוצה לאכול, גם כן כואב לי ואני מנסה בכל דרך להאכיל אותו, אבל אני לפחות מבינה שאני לא אכריח לאכול משהו שאינו אוהב, ואני מצליחה להבין את הסירוב שלו לאוכל ונותת מה שהוא אוהב. בנוגע לפיסורה ולעצירות, אז אני מסכימה עם ביתך שאבילאק לא טעים ואפילו מגעיל, ולכן כדאי שתנסה את "פגלקס" שהוא טבעי ומערבבים עם מים ומעט מיץ פטל, והמעיים חוזרים לתפקד. גם הפיסורה תסתדר.

 

[גלבועא]

מיטלי, שני דברים

הראשון והחשוב מהשניים, לא תמיד צריך לחפש סיבות פסיכולוגיות או הסברים אחרים להתנהגות של ילד. איך בדיוק ההסבר שאתם עוברים דירה עוזר לך להתמודד עם "מרד" האוכל? השני, הבת שלך מורדת וקובעת- או מנסה - לקבוע את מקומה בתוך התא המשפחתי. ענין הצרכים, עכשיו האוכל, הכל מצביע על מאבק לעצמאות. הפתרון נמצא אצלכם: אם האוכל זה קו אדום מבחינתכם? אם כן חובה להתעקש אם לאו, מצאו פתרון אחר.

 

[m i t a l y]

אין לי תשובות ../images/Emo4.gif

לא יודעת אם זה קו אדום או לא. יכול להיות שכן, אבל האם "הקו האדום הזה" יגרום לבעיות אכילה בעתיד? האם זו עד כדי כך סיבה להתעקש ולריב עם בתי כל ערב?

 

[גלבועא]

בודאי שאת יודעת

כי את קובעת מהו קו אדום שממנו אינך נסוגה. כך לפחות חינכנו את צאצאינו. קבענו קוים אדומים ולא נסוגונו מהם.

 

[ואו הבנתי]

קראתי לפני כמה ימים מדוע אוכל זבל

נקרא אוכל זבל. נקח למשל את ההמבוגר של מקדונלדס. מדוע זה נחשב לג'אנק, ואילו קציצה שמכינים בבית בתוך לחמניה לא נחשב לג'אנק. אם קוראים על האריזה את מרכיבי המזון, רואים בסוף חומרי טעם וריח. חומרי הטעם והריח אלה הופכים את המזון ממזון רגיל למזון ג'אנק. בבית לא מוסיפים את החומרים האלה. יש מעט בתי חרושת בעולם שמייצרים את חומרי הטעם והריח. הם עושים טעמים של בשר צלוי, המבוגר מדהים, טעם של צ'יפס מעולה. גם בגלידות משתמשים בזה, בעוגות, בחטיפים. חומרי הטעם הריח אלה חומרים מלאכותיים ומאוד ממכרים. אנשים רוצים לאכול שוב ושוב במבה, ביסלי, מקדונלנדס וכו'. האוכל בבית אף פעם לא טעים כמו אוכל הזבל, כי בבית לא מוסיפים את החומרים האלה. החומרים האלה הם מלאכותיים, ויכולים ממש לגרום להמון בעיות. מהתמכרות למזון. עד להשמנה ולמחלות אלרגיה שונות ומשונות. גם מערכת העיכול יכולה להפגע מהחומרים האלה. יש בערך 6000 חומרים כאלה שמיצרים בבתי חרושת מיוחדים בצורה מלאכותית. החומרים האלה נמצאים גם באבקות המרק שאנחנו משתמשים בהם בכמויות. גם בכל המיצים המוכנים, הגלידות, העוגות והעוגיות המוכנים, הנקניקים הנקניקיות הפסטרמות, המאמא עוף למיניהם. כל טיבעולים למיניהם. הבשרים הלא מבושלים שמוכרים בסופר מלאים בחומרי שימור וחומרי טעם. הקבבים המוכנים גם. החומרים האלה נמצאים גם בכל מיני דגני הבוקר. בסלטים המוכנים. ואפילו ביוגורטים הצבעוניים. בקיצור ברוב האוכל שאנחנו קונים בסופר. תחשבו כמה כימיקלים אנחנו אוכלים כל החיים עם האוכל הרגיל שלנו. רוב האוכל שאנחנו קונים בסופר הוא ג'אנק. תחשבו על זה.

 

[mich78]

זה נורא ../images/Emo45.gif

אני נתקלתי במאמר שמסביר למה רצוי וכדי להשתמש בזמן זית. למה הוא בריא יותר מכל שמן אחר, די הזדעזעתי מהכתבה

... הוחלט שעוברים לשמן זית בלבד בבית

הבריאות שלנו חשובה.

 

[m i t a l y]

זוועה ../images/Emo67.gif

וזו בדיוק הסיבה שאני כמעט ולא קונה אוכל מוכן - לא מאמאעוף, לא יוגורטים עמוסים בפרי סינטטי, לא חטיפים ועוגות וכו', ומעדיפה להכין כמה שיותר אוכל מעשה ידיי, טרי ובריא.

 

[maybesure]

לא הייתי נלחמת

הילדה בת 8! היא יודעת מה גורם לה לכאב ואי נוחות. עכשיו - הבחירה היא שלה - לאכול מזון בריא ולחיות חיים רגועים ללא הסירופ, או לאכול מזון שמזיק לה ולקחת את הסירופ, זוהי ברירת המחדל - או להפסיק הכל ולסבול. לפעמים רק הסבל מלמד, לצערנו. אני ושני ילדי צמחונים ואני לא חושבת שזו הדרך הכי בריאה לחיות: לכולנו יש חוסרים או גבוליים. הבת לוקחת השלמת ברזל + ח.פולית. אני נזקקת לויטמין בי 12, והבן לברזל. אבל כולנו מודעים לעובדה שללא המשלימים - מצבנו בסיכון בריאותי. לשמחתי אין נטיה לאכול ג'אנק, בעיקר בגלל הצמחונות והעדפת אוכל ביתי.אבל גם הרבה ירקות הילדים לא אוהבים. אני חושבת שעל מנת לעשות לבת שינויי תזונה נדרשת הדרגה ולא הפשלת שרוולים והסתערות כבשדה קרב

הרבה הרבה סבלנות ודרך ארץ, בנעימות ובלי לחץ.נראה שאת לחוצה ממצבה הרבה יותר מאשר היא עצמה. מה גם, שאם אני זוכרת נכון - בעיות העיכול שלה החלו מבעיות רגשיות ולא פזיולוגיות. אם אני טועה -אז איתך הסליחה. ואם אכן כך - משמע שכל הפעלת לחץ רק תחמיר את המצב. לשאלתך לגבי גיל מבוגר יותר - יש סיכוי שכן - היא תפנים את מה שבריא לה ומתאים לצרכי גופה. לבתי הייתה נטיה להשמנה כל תקופת ילדותה. בגיל 12 היא החליטה שלא נוח לה כך, לאט ובהדרגה הפחיתה 10 ק"ג ממשקלה תוך אכילה מאוזנת (מלבד בשר/דגים). למדה לאכול גם ירקות מרצונה החופשי.היום בגיל 18 היא שומרת יפה על משקל תקין ומתאים לגבהה ויש לה גוף יפהפה. מצד אחד היא כבר אינהשמנה,מצד שני לא נסחפה לאנרוקסיה. אני הייתי תמיד ילדה רזה - כמעט תת תזונה. חוץ מבדיקות תקופתיות ומעקב משקל - לא התעסקו הורי יותר מידי בבעיית אי האכילה שלי. לשמחתי מעולם לא חייבו אותי לאכול ולא לחצו עלי בנושאי תזונה בכלל. בני גם הוא רזה מאוד, ואני לא מהאמהות שדוחפות אוכל ומאיימות. כשהוא רעב הוא אוכל, ובארוחות אם לא בא לו- לא מחייבת אותו לאכול. לעומת זאת,אמא שלי שגרה קרוב, מפתה אותו לבוא לאכול אצלה לפחות ארוחה אחת על בסיס יומי, היא מפנקת אותו כבקשתו ואכן הוא אוכל שם הרבה יותר טוב מבבית. לכן הייתי מציעה לבדוק אפשרות של אכילה מחוץ לבית, בחברה פחות מלחיצה(אולי אצל חברה?), אחת לכמה ימים - ולראות אם יש נכונות מצידה לאכול אוכל בריא שמוגש אצל אחרים, מבלי לתת לה להכתיב מה יוגש. המלצה נוספת: הרבה הרבה שתיה, גם ממותקת (עדיף טבעית כמובן). ופירות יבשים. בהצלחה ובבריאות מייבי

 

[גלבועא]

הדברים שלך נשמעים נכונים מאוד

 

[m i t a l y]

תודה מייבי ../images/Emo24.gif

דבריך נכונים ואמיתיים. לקחתי אותך אלי.

לך (ואשמח מאוד לקרוא אותך יותר)

 

[pf26]

הרגלי אכילה וענייני בריאות

מעולם לא כפיתי על ילדי לאכול מזון מסוים או לסיים מה שבצלחת. מה שכן - ישנם סוגי מזון מסויימים שכמעט לא נכנסים אלי הביתה וכך נמנע הויכוח. כשביתי הצעירה החליטה שהיא רוצה לרזות (והיה לה עודף משקל), הפסקתי לקנות ממתקים וכשנגמר המלאי "שכחתי" לחדש אותו. כילדה עם בעיות בריאותיות מסוימות נאסר עלי לאכול ממתקים ומזון מטוגן. התוצאה היא שהמזון האהוב עלי כיום הוא זה שלא טעמתי כילדה. מכיון שכך הצגתי בפני ילדי אוכל מסוים בבית, בלי להדגיש את מה שאסור. אצלנו אוכלים ירקות ופירות ושותים מים. אני לא מטגנת צ'יפס וגם לא מכינה שניצלים. רק כשבאים אורחים אנחנו קונים קולה וכו'. כשמתארחים מותר לאכול מה שרוצים. בקיצור - נראה לי שמשחקי הכח של ביתך מתרחבים לתחומים נוספים. הייתי נזהרת מאד בנושא האוכל, כי היום מוצאים הפרעות אכילה תחת כל עץ רענן ובערך כל מה שתעשי עלול לגרום לבעיות בעתיד. לא מכירה את הסירופ המדובר, אבל הייתי מציגה אותו (או תחליף שלו) כתרופה שעליה לקחת למען בריאותה ובמקביל ממשיכה את מדיניות הבישול הבריא בלי להכריח. אם היא לא רוצה לאכול מה שבישלת היא תשאר רעבה כי זה מה שיש בבית (אין ממתקים בבית, זוכרת?). אל תכנסי לויכוחים על כפית סלט, אבל תדאגי שכל האופציות האחרות במקרר או בארון יתאימו לדרישות שלך (ואל תשכחי להזהיר את סבתא...). בהצלחה

 

[ואו הבנתי]

בעניני אוכל דעתי לא צריך להזהר.

כי הילדים חשים שמהו לא בסדר. צריך לשים את האוכל על השולחן כל אחד לוקח מה שהוא רוצה, אם לא רוצים לאכול אז לא. בערב יאכלו, או כשיהיו רעבים. אף פעם לא היו לילדים שלי בעיות אכילה. כי בכלל לא היה איכפת לי אם אכלו או לא, מעולם לא הזכרתי את העובדה שאנחנו בכלל אוכלים ואיך. אוכל עבורינו תמיד היה כמו לנשום אויר. משהו שעושים ולא מדברים עליו.

 

[גלבועא]

ולי יש חובב גורמה בבית

ואנחנו מחוייבים להתעלות על עצמנו, ואשכרה לא כל פעם יש לנו חשק, אז הוא עושה פנים של נעלב. חחחחחחח ואוכל קפואים מהמקרר או אנחנו משאירים לו כסף שיקנה אוכל בחוץ.