המלצה חמה!

יום עצוב בפורום שכן

רציתי לכתוב לכם פוסט ארוך על חופשה באילת רציתי לספר לכם על המשפחה הנפלאה והמופרעת שלי אבל אני אשמור את זה לימים פחות נוראים גלי שלי חברה זה שנים בפורום הורים שם הכירה חברה בשם ורד חיה כהן - או כמו שגלי הכירה אותה טינטן טינטן העידה על עצמה שהיא רוצה הרבה ילדים מעט אחרי זה חברי הפורום התבשרו שלטינטן התגלה סרטן הצואר הרחם למראת שהסרטן שהתגלה הוגדר כאלים במיוחד - ורד לא ויתרה היא עברה סידרה של טיפולים חדשניים בגרמניה - ושיטפה את חברי הפורום במאבקה במחלה הנוראית יום ראשון 04.10.2009, ורד חיה כהן הלכה לעולמה משאירה אחריה ילד אחד והמון חברי פורום כואבים - ואת גלי שלי בנהם לא נותר לי אלה לצטט את מה שגלי כתבה בבלוג שלה בקפה דמרקר """ כשקוטפים פרחים הם בוכים מרטיבים את הקוצים והעצים מתבוננים אך לא מתערבים טורי הפרחים בערוגות הגינה רועדים העצים גבוהים וגדולים ויש להם זרועות אימתניות ולעיתים נושרים מהם פירות בוסר או פירות בשלים וזה כואב לפרחים הם בוכים בשקט מרטיבים את הקוצים הקטנים והרחומים נכמרים רחמיהם של הקוצים על הפרחים אבל הקוצים קטנים וחלושים אין בידם להושיעם ולו במאום ורד חיה נפטרה היום לאחר מאבק עיקש מאין כמוהו במחלת הסרטן. מאבק מעורר הערצה, מאבק מעורר התפעלות. חברים וזרים נרתמו לעזור לורד בדרכים רבות. אבל היום זה נגמר. ואני יודעת שיהיו הרבה מאוד נשים שידאגו לספר לנדב בן השלוש על האמא המיוחדת והאמיצה שלו. היי שלום, ציפור יפה וחופשייה """
 

נטע1107

New member
../images/Emo32.gif המלצה חמה!

אתמול הייתי בתערוכת צילומים חדשה שנפתחה בתחנת הרכבת ביפו (כן יש תחנת רכבת ישנה ביפו...!)- זה נקרא "מתחם התחנה". לפי האתר שלהם זה נקרא מתחם התחנה במנשייה, בין נווה צדק לים, מול בית האצל בתל אביב- יפו התערוכה פתוחה עד יום חמישי (כולל) והמתחם ממש מגניב ונעים להסתובב. התערוכה עצמה מאוד מעניינת ומרשימה. הכניסה עולה 25 ש"ח. חוץ מתמונות רציניות יש שם גם תערוכה של תמונות סלבריטאים בכל מיני רגעים שהם לא שמו לב שמצלמים אותם (למשל מיקי חיימוביץ' מחטטת באף או כל מיני סלבס שיצא להם פרצוף ממש מכוער).
 
../images/Emo207.gif הקיפוד מנצל"ש

מיכל - אני מקווה שאת גאה בי
אז ככה - ימים טרופים ומוטרפים עוברים על כוחותינו בכל החזיתות - למי שלא ממש מצליח להבין עד עכשיו - כנראה שאתה / את רע בהסכת מסכנות - כן ... כן - פוסט ארוך למי שלא מאמין - אם הצלחתם לענות על השאלה "מה עשיתם אתמול ב 2 בליילה ?" בתשובה יותר חריגה מ "הטסתי מטוס ססנה דו מנועי " אז כנראה שהחיים שלכם מוטרפים אפילו משלי - אם לא - אתם מוזמנים לקרוא פרק א' - הריאליטי הברזילאי זה התחיל לפני כמה חודשים - אח שלי התקשר ובישר לנו בהתרגשות שלביקור הקרוב שלו בארץ יצתרפו כמה אורחים נוספים הדוד והדודה שלנו - ההתרגשות היתה רבה כי הדוד והדודה מעולם לא יצאו את גבולות ברזיל - או אפילו טסו . יום אחרי החדות האלו התבשרנו שלטיול יצטרפו לאור המאורע ההיסטורי - גם אמא ואבא של ליסה (אשתו של נעם אחי ) וגם הדודה מסלבדור אחרי עוד רגע של התרגשות הבנו שלארץ מגיעים 13 איש
(כולל הילדים של נעם וליסה ) אני רוצה להיות ברור מאוד למשפחה שלי בברזיל לא חסר כסף - מדובר בכמות נכבדה של אנשים שחיים כל אחד מהם בבית שנמדד בדונמים - אפשר ללכת יום שלם ברחבי הבתים שלהם בלי לראות נפש חיה - ואם במקרה רואים שם מישהו - הוא בדרך כלל מבשל או מנקה משהו . כל אלו עומדים לנחות בתל אביב - אצל אמא שלי בדירה שבמיטבה נמדדת בסנטימטרים - יהיו שם הרבה אנשים - ואף אחד מהם לןא מנקה מכבס או מכין אוכל . דיברנו עם נעם שגילה כהרגלו שיאים חדשים של תלישות שיכנוע עצמי ועיוורון . בקשר להעדר המקום נו"ש אמר "מה קרה לכם - הם כל כך מתרגשים - שלא איכפת להם לישון על השטיח " ובקשר לאולטימטום שגלי ואני הצבנו על כך - שאמא שלי לא מתכוונת להיות ממשרתת שלהם הוא אמר "מה קרה לכם - הנשים מאוד אוהבות לנקות ולבשל " משפט זה להוציא התחלתו הוא ההגדרה המילונית להפך המוחלט מהמציאות הנשים (הדודה מסלבדור - הדודה מסאן ג'וזה ואמא של ליסה - מעולם לא ניקו או בישלו - ואין להם מושג איך עושים את זה - והן בטח לא מאוד אוהבות את זה) בקשר לצפיפות - לי אין ספק שהיתה כאן התערבות של כוח עליון (שכהרגלו בקודש מתערב רק אחרי שחלק מהנזק כבר נעשה ) כך במשך שלושה חודשים אמא שלי התרוצצה - קנתה מיזרונים - סידרה טיולי צלינות לירושליים בית לחם , נצרת , כפר נחום - סידרה רכב גדול ושני נופשים משפחתיים יומיים לפני הנסיעה - אחרי שאמא שלי כבר היתה קרובה לאפיסת כוחות מתקשר הברון נועם ואומר שהדוד - נורא נבהל , הוא כנראה ראה יותר מידי סרטים על התרסקות מטוסים החליט שהוא לא יכול לבוא (הוא אפילו זייף בעיות רפואיות לטובת העניין )- והודיע לנו"ש , בעיקבותיו הדודה הודיע שהיא לא משאירה אותו לבד (מסכן שכזה) - בעיקבותיה הודיעה אמא של ליסה שהיא גם לא רוצה לבור - וגררה איתה את אבא של ליסה (אדם מקסים שכבר היה כאן - אני אומר את זה למראת שהוא אוהד אטלטיקו מינרו ) ואת הדודה מסלבדור - כך שמי שבסופו של דבר אמור להגיע זה נועם - ליזה אסף ויהלי (לאורה החליטה שהיא רוצה להישאר עם חברות שלה ) כשהם סיפרו את זה לאמא שלי כבר הכל היה מוכן (כולל מלון שאמא שלי לקחה לעצמה כי אי אפשר ככה ) רכב - נופשים - חדרים - מלון מדריך טיולים . אמא שלי עברה כמה התמותטויות עצבים ... אנחנו גילינו את זה מאוחר יותר - אבל זאת היתה ירית הפתיחה לטלנובלה הברזילאית מביית מדרש רודריגז שרים . ליסה (כפרע עליהה ) זימנה את כל הצדדים המעורבים לביית שלה ושל אח שלי - סיפרה לכולם מה עובר על אמא שלי ואמרה לדוד "אתה לא מתבייש ? " הדוד נשאר בשלו - הוא טען שהבריאות שלו לא מאפשרת לו לטוס (הרופאים בבית חולים שאיליו הוא הלך - היו חלוקים איתו - הם אמרו שהכל בסדר -) לאורה - כפרע עליהה - אמרה בתגובה לסיפור לסבא וסבתא שלה (אמא אבא של ליסה) "אם אתם לא הולכים - אתם לא סבא וסבתא שלי יותר " לבסוף הגיעו אחי , אשתו שני ילדים אמא ואבא של ליסה והדודה מסלבדור - הדוד (שאגב - לא יצא מהמיטה עד רגע זה ) הבטיח לשלם על כל הנזק שהוא עשה (ואנחנו דאגנו שהוא ישלם - לא שזה מפריע לו ) - אמרתי - השגחה עליונה . ככה כולם יכלו להתארח ואמא שלי לא הרגישה צורך לעבור להתגורר במלון . החופשה היתה מצויינת הספקנו לבלות אתם המון (מאוד התגעגנו - יוצא לנו לראות אותם רק פעם בשנה ) .... אני אפרט על החופשה הבאה - ועל מה אני מטיס מטוסים בשתיים לפנות בוקר בפוסט הבא ביי בינתיים
 
הפוסט הזה יהיה נפלא

לא בהחרך משקף את השבוע שעברתי - אבל משקף רגעי האושר העילאיים שזרחו בין זוועותיו כמו יהלומים בחרא אז בגלל דרישת הקהל וגם בגלל שסתם בא לי לספר אז הנה - פרק ב' - הביקור הפמליה נחתה בערב ראש השנה - נסעתי לקחת אותם אם אימי ה אולטרה אולטרה אולטרה אולטרה פולנייה באטרף הם איחרו לצאת - כנראה בגלל הלחץ בשדה מהחג - אמא שלי הספיקה לעמוד באמצע אולם מקבלי הפני - לצעוק על כולם ולהכריז שהוא לא בא - אז בטח הוא גם לא יבוא - המטוס התרסק או שהם צנחו בדרך - ואז הם יצאו אמא שלי חייכה לי ואמרה "אמרתי לך"
אחרי ארוחת החג קמו כולם והלכו לשבת בסלון - גלי אני ואמא שלי בילינו כשעה בלנקות כשהוד רוממותם ישבו להם בסלון דיברתי על כך מאוחר יותר אם נועם - הוא התנצל ואמר שהוא פשוט לא רגיל לחשוב על דברים כאלו - "אני אפילו לא זוכר להחזיר דברים שאני מוציא מהמקרר - תמיד איבני מחזירה את זה ". הוא גם הבטיח לנסות לחשוב על זה בפעם הבאה - כנראה שהוא לא הצליח ..... בכלל - הביקור הזה המחיש לי יפה את הנושא של מחיר נפשי שמשלמים אנשים עם כמויות מופרזות של כסף . ליפני הסיפור הבא קצט רקע על נועם . נועם בקיבוץ היה כל מה שאני לא . הוא תמיד לקח דברים בקלות - בכלל הוא דמה בעייני לטפלון של דברים רעים - שום דבר רע לא נדבק איליו מעולם . הוא תמיד היה מוקף מחברים שמגלמים את הטאוס הקיבוצי (שחקני כדורסל לובשי בגדים מותרים או מקובלים חברתית ומאזינים למוזיקה מקובלת חברתית ) אבא שלי קרא לזה לימים - המרכז משל החברה - אני לאומתו הייתי תמיד צמוד לזר ולשונה - דברים שייצגו מבחינתי את העולם המיטי של מחוץ לקיבוץ . למראת כל האמור לעי"ל נועם ייצג מבחינתי את כל הטוב שבקיבוץ . הוא היה אדם ערכי מאין כמוהו מוצלח וכישרוני - שלא ידע את הביטוי "לא יכול" ו"לא יודע" - כשלא ידע משהו - היה הולך לברר. אני תמיד מדדתי את סולם הערכים שלי מולו - כדי לדעת כמה אני רחוק ממנו .... בצבא הוא התגייס לשייטת 13 וסיים 5 שנות שירות כקצין וראש מגמה ביחידה שלו . האדם שעמד מולי שבוע שעבר היה רחוק שמיים מארץ מהאדם שתואר ברשום מעלה . אני חושב שאוכל להדגים את נועם החדש הכי טוב בלתאר את הנופש הראשון המשותף שלנו בביקור הזה . הנופש היה בעיין גב - בכפר הנופש הנושק לכנרת הריקה . היינו שם כ 4 ימים . כמעט כל ערב היינו בסאגה של איפה ומתי אוכלים ארוחת ערב .. לא קל למצוא מסעדה ל 13 איש אם אתה לא מכין את זה מראש - ונועם כבר שנים לא "מכין דברים מראש" . לקראת הערב השלישי שמתי לב שלכל חדר צמוד מנגל - אפילו דיי נקי ומכובד . פניתי לנועם - והצעתי לו שבמקום לתזז את כולם למסעדה ולצאת משם עם חשבונות מטורפים נצא אני והוא - נקנה באחד מכפרי האזור ערמת בשר מכובדת ונשתמש ברקוויזית הצמד לחדר כדי לעשות ארוחת ערב טעימה וזולה (יחסית כי ברזילאים לא מתפשרים על איכות של בשר) נועם הסכים ואני הלכתי לבשר לגלי על המהלך בשימחה - ציפיתי לטפיחה על השכם בצורה אחת או אחרת - למי שלא ממש השכיל להבין איך החיים עובדים - לא - לא קיבלתי מה שציפיתי לו ... גלי בתצורתה הכועסת אמרה לי "תגיד - אתה אידיוט (התשובה אגב היא "כן") ? אתה יודע מה עשית? (התשובה אגב היא לא) שמת לב שהרגה התנדבת להכין לבד אוכל ל 13 איש ????" "מי לדעתך ישמור על הילדים מתי שאתה תכין לבד אוכל?" ניסיתי להסביר לה שזה לא ככה - ושדיברתי עם נו"ש ושהוא יעשה את זה יחד איתי היא רק שאלה אם גם לו זה ברור - ואם גם לא זה נראה ככה ואז התחלתי לחשוב .... נזכרתי איך בקיבוץ נועם היה עושה על האש לכל הצוות שלו מהשייטת ... אבל אז נזכרתי בשיחה הקודמת שלנו אצל אמא בדירה ("אני אפילו לא צריך לזכור להחזיר דברים למקרר - איבני מחזירה אותם ") ברגע של צלילות החלטתי לשאול אותו כשהגעתי לחדרו הוא כבר היה לבוש נעול עם משקפי שמש תיק ומפתח של האוטו שלו "נוסעים ?" הוא שאל , "ליסה ממש התלהבה מהרעיון שלך" הוא הוסיף סיפרתי לו על התיאוריה של גלי - אמרתי לא שאני לא מתכוון להכין לבד אוכל ל 13 איש אני חושב שחלק בי ציפה ל "מה ???? השתגעת ??? מה פיתאום שתכין לבד אוכל - אני אכין יחד אתך וליסה תעזור לגלי עם הילדים ...." זה כאמור לא קרה - במקום זה נועם הניח באכזבה את הארנק שלו על המיטה ואמר - "אז אוכלים בחוץ היום ?" אני כמובן הבעתי מחאה - "אתה לא יכול להכין איתי אוכל ?" נועם הסתכל אלי - אחר כך חייך ואמר לי "דו"ש , אני לא יודע להכין בשר (שקר) אתה יודע יש פתגם ברזילא שאומר Cada macaco no seu galho (כל קוף על הענף שלו )" אני חושב שהכעס שלי איליו התחלף לרחמים - זה מה שנהיה מאח שלי לפעם ידע לעשות הכל ... סיפרתי על כך לגלי ... היא צחקה ... אני - לא הייתי מעועשע מהנושא כל כך .... מיקרה נוסף שממחיש את הסיפור - קרה בנופש השיני איליו יצאנו (בקיבוץ קטורה לייד אילת ) יהונתן התחיל לשחות עם מצופים לאחרונה - הוא מאוד מאושר מהרעיון - סוף סוף הוא עצמאי פחות או יותר במיים ... בריכה או ים אני תמיד מלביש לו בגד ים ומצופים - זה גם גורם לי להיות הרבה יותר רגוע - אם הוא נופל למיים או קופץ .... כך שחינו לנו אני והיהונקושק להנאתינו בריף הדולפינים - כשנועם סימן לי להיתקרב איליו למראת שמאוד נהנתי עם יהונתן התקרבתי לחוף לכיוון נועם . נו"ש אמר "תגיד - אתה יכול להלוות לי את המצופים של יהונתן ?" "המצופים של יהונתן לא יורדים ממנו" - הבהרתי לברון שנראה מופתע מהתשובה שלי - כאילו ציפה שאדוג את יהונתן - אזרוק אותו לחוף ואטלוש את המצופים שלו "לא עכשיו "? אמר הברון "כשיהונתן יסיים איתם " "נו"ש - יהונתן לא יסיים איתם עד שילמד לישחות לבד" הבהרתי לברון "תגיד - לנוגה יש מצופים ?" שאל הוד רממותו "נו"ש תן לי להבין - קנית עכשיו ביית בשמורה הכי נחשבת בסביבות ריו דה ג'נרו - אנה בטובך תשקיע בין 20 ל 40 ש"ח וקנה לבינך הקטן מצופים " - בסופו של דבר הוע עשה את זה - ואפילו הודה לי על כך זאת תופעה שכנראה מאוד מאפיינת אנשים עם כמות בלתי נתפסת של כסף תופעה נוספת היא היחס שהילדים של נו"ש מקבלים לכסף יש לו בן בן 9 - איך שאנחנו יוצאים מפתח הביית הוא מתחיל באותו שיר - אני קורא לשיר הזה "אבא קנה לי " זה ממש לא משנה לו מה , פעם אחת היינו (אני מוקו נו"ש ואסף ) בחנות למצרכי דייג (רצינו לקנות 3 חכות - כנה קרסים וכמה פיטיונות ) ממש לא חנות עם דברים שאמורים לגרות תיאבון קניות של ילדים . אסף איתר שם פיתיון בצורת דג פלסטיק קטן עם קרס - והתחיל לשיר את השיר - נו"ש הסתכל עליו ביאוש - אני אמרתי לו "נו"ש - מה לילד יש לעשות עם זה " נו"ש ברגע צלילות לא אופייני - התעמת עם אסף - ניכר היה שהילד קודם כל מופתע - לדעתי זה הלא הראשון שהוא שמע מזה תקופה ארוכמ מאוד - ויותר מכך כועס . בתום הקנייה - יצאתי עם מוקו והחקות - להמתין לנו"ש בחוץ - הוא התעכב עם התשלום . הם יצאו אחרי רגע יד ביד - כשאסף מחזיק ביד הפנויה שלו את הפיתיון בצורת גד החדש שלו בעודו נועץ בי מבט מוכיח . בו ברגע גמלה בליבי החלטה שהדבר היחיד הלא מתוכנן שאני מוכן לקנות לנוגה זולת אוכל זה חיבוק ונשיקה .... עד היום אני דולה כמויות בלתי נגמרות של עונג כשנוש הולך עם השופר האנושי - אסף שתקוע על השיר "אבא קנה לי" כשנוגה פונה אלי ואומרת - "אבא .. קנה לי חובוק " עם כל הר"מ ואולי בגלל כל הר"מ מאוד נהננו בחופשה הפמליה עלתה על מטוס ביום רביעי שעבר עלינו לטובה - עוד באותו יום נקראתי ע"י אמא שלי לדגל השיחה הלכה ככה - - "דורון ?" - "כן אמא " - הם לכו - "אני יודע - אבל זה טוב לא ? " - " עכשיו אני לבד !!!! " מובן שבאתי אליהה באותו יום - קצט כדי לנקות ולסדר אבל בעיקר כדי להיות איתה זהו להפעם - יש לי עוד הרבה מה לספר - אבל אני אספר כבר בפעם הבאה Chao
 

נטע1107

New member
ישר כוח אחי!!../images/Emo45.gif

על הסבלנות, החיוך, הנימוס והעובדה שלא התפרקת... (אני מזמן הייתי מאבדת את זה!)
 
/tapuzforum/images/Emo9.gif

``אולם מקבלי ה/tapuzforum/images/Emo130.gifפני``|/tapuzforum/images/Emo6.gif(קיפודוש,ת`רוצה שאתקן את ה/tapuzforum/images/Emo3.gifלשון שלך,או שזה יעצבנותך?)
 
למעלה