ביין

../images/Emo32.gif ביין

וגם קישור למטרה טובה (ומאושרת ע"י הנהלת "תפוז") להצלת חייה של חולה.
 
שיר של Solstice Coil להורדה

אשר שופע בהשפעות מפינק פלויד, רדיוהד, ועוד רבים וטובים.
 
Life sucks ../images/Emo46.gif

מה עדיף לשמוע כרגע: פוסט-פאנק אמריקאי זועם (נניח, Land Speed Record של Husker Du), או אמן מעונה כלשהו (ורצוי מת. נניח, ג'ף באקלי), או רוק בריטי מלודי ומחייה-נשמה (Small Faces, Move, Hollies, Kinks וכו') או את Exile on Main Street (שוב).
 
הבירה שלי לפחות ברורה

הסטונס ואם Exile לא עוזר, אישית יש לי חיבה חסרת פשר ל Aftermath בעיקר בוורסיה האמרקאית שלו (גם הבריטית עובד מצויין)
 
אגב ציף ציף

אם אני כבר, אני מקווה ששמעת שרי דיוויס מהקינס קיבל מהלמלכה הבריטית את התואר Commander of the British Empire צה שכמובן מעלה את השאלה אם ארמון באקינגהפ הופך להיכל התהילה של הרוק הבריטי
 
אאהה, כמה טעיות מקלדת

בקיצור רי דיוויס מהקינקס, קיבל תואר מהמלכה יחד עם אריק קלפטון והצטרף לעוד כמה מוסיקאיים בריטים שקיבלו תארי אצולה וכבוד שונים מהמלכה.
 
העניין דווח ב"חשדות"

לפני מספר שבועות, כמו גם פציעתו של דייויס במהלך מרדף אחרי שודדים בניו אורלינס, זמן לא רב אחר כך. גם עניין מתן תוארי כבוד מטעם המלכה לאמני רוק הועלה פעמיים אך לא זכה להתייחסות, משום מה - מלבד הסקר, ששאל מי מהפלוידים ראוי לקבל את התואר הבא, מבין חברי הלהקה.
 
עומד בפינה ומתביישת

וואלה לא זכרתי שכתבת את זה, קראתי עכשיו באיזה אתר של קלפטון על העניין והגעתי לכתבה גם על דיוויס וחשבתי שזה יעניין אותך, אבל הייתי צריך לסמוך עלייך יותר. אגב, אם כבר מעניקים תארים לכוכבי רוק, דיוויס הוא בהחלט אחד הראויים שבהם. ובקשר למה שכתבת בהודעה שקישרת אליה, הצ'אנס של פיט טאושאנד לקבל היום (או באלף השנים הקרובות) משהו מהלמלכה הוא בערך כמו הצ'אנס שלי להיות נשיא ארה"ב הבא (רמז לא נולדתי בארצות הברית) ואת המקום של קית' תפס מבחינת בית המלוכה מיק, כך שגם הוא לא יזכה לזה, מעניין מה יקרה אם מישהו בבקינגהם יזכר בסיד ואם זה ישנה משהו (לא שנדע על זה אי פעם)
 
על מה אתה ממליץ

בתור התחלה אתו? אני מודה שלמרות ששמעתי וקראתי עליו לא מעט, אני לא מכירה את יצירתו בכלל. אה, וברוך בואך לפורום
 
בזכות ניק דרייק יש רדיוהד

וכמובן שאני לא מוריד מהערך שלו בפני עצמו חס וחלילה- הוא התחיל את סצינת הרוק הרך שנמשכת עד היום עם קולדפליי וחבריהם מגלגל"ץ. יש משהו במוזיקה שלו, בטכניקת ההקלטה, הקול שלו כאילו מרחף מעל המוזיקה ואני לא מצליח ממש להסביר את זה... מוזיקאי ענק ועצוב. הוא תמיד מזכיר לי את אליוט סמית ז"ל.
 
פינק מון מאוד מומלץ

אבל לדעתי דווקא עדיף לשמוע קודם את "חמישה עלים נשארו", כי יותר אלבום של שירים, ופחות מלא בדכאון ובחוסר הבטחון של דרייק, שואמנם הם נפלאים, אבל לדעתי יש לשמור אותם לאחר שלומדים להכיר לפחות את הראשון שלו. האלבום שבניהם, בהיר יותר מאוחר יותר, גם מומלץ בדרכו שלו, הוא פחות אינטימי ויותר ג'אזי עם קצת פסתנר וחליל ואפילו סקסופון, ויש בו גם כמה שירים נפלאים של ממש.
 
למעלה