נופל וקם,רץ ומועד,נשבר ומתחשל
"לא יודע מה לחשוב... לא יודע מה לעשות... מבולבל לעיתים בהלך מחשבתי, ומקוה שתגיע ישועתי... אך מהיכן , והאם כאן ? יודע שעבר כל כך הרבה, המון שלא ניתן לתקן, ושעון שאי אפשר להחזיר.. האם זהו הסוף ,וכי אין תקווה ? אך זוהי טעות מרה, שכן בתוכי צבורה אהבה... אהבה לאותה ילדה... הכלואה כרגע בנשמתה... ושוב קורא הקול... "האם אהבה היא זו ,או שמה אשלייה ? ? ? ..." חולם עליי ... רוצה חופשי ומשוחרר... רוצה לגעת באור... שכבר נמצא שם מאחור.. רוצה נשמה משוחררת מעכבה... ובכל זאת , לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי... מה שאני לא עושה... כמה שאני מעסיק את עצמי בי ... ובכל דבר אחר... היא תמיד עולה... טריגרים בכל פינה... לוקחים אותי לתהומות הנשייה... רוצה לדבר איתה ... ויודע שהזמן אינו נכון. אבל עדיין כמהה לדבר איתה... אבל לא עם ההיא ... איתה ,בזו שהתאהבתי... זו שאני כמהה לה כל כך ... ולא זו שהתרגלתי כל כך להתעמת איתה בשנים האחרונות... שכן ,"ההיא" ...מוציאה ממני את "ההוא" "ההוא" שגדל בתוכי...ואפילו לא זיהיתי... לה יש את "המפלצת" שלה... לי יש את "המסכן" שלי... ונמאס לי ממנו... השתלט כמו איזה וירוס שקט... התפשט בנפשי וחילחל עד נשמתי... למה שיחררתי את המעצורים... למה...... ??? "הוא" עולה כל פעם שאני רוצה לדבר איתך... לא משנה כמה חזק אהיה .. לא יכול להאשים אותו... שכן אני העלתי אותו... ועכשיו הוא מסרב ללכת... נאחז בכל כוחו... ודובק הוא במטרתו... את מדליקה לי אותו בכזה קלות... הזה אני שחלש ? או שאנו פשוט לא יודעים לדבר... רק אני , לדבר איתך... אביעד וליזה... זוכרת בכלל ? או שמה זה כבר נמוג... ? אותם שניים שנפגשו באותו בוקר ... אותם שניים שנשמרו מלמעלה ..שם בחוץ... הלכו להם... אולי מתו ... ? לא מרשה לעצמי לחלום את החלום... לפנטז בדמיון... שאותם שניים ..עוד יפגשו יום אחד... ויתחברו שוב לאחד... אחד שעשוי משניים... לא רוצה לאבד את עצמי... לא רוצה שתאבדי את עצמך... רואה אותך מתפתחת ... רואה אותך מטפסת... ושמחה חודרת אל עצמותיי... זה כל שאי פעם רציתי... אבל עכשיו את עם אחר... ספק שמחה ,ספק זוכרת... וכה זרה... כבר המשכתי... כבר טיפסתי... והצבע כבר חזר אל תוך חיי... נוסע לי בדרכים.. ופנים אליי מחייכים... מודה לשמיים על שאני בחיים... אך עדיין הפרחים נראים עצובים...
