../images/Emo32.gif backdoorslam reloaded
"I can only show you the door. You're the one who has to walk through it." (מורפיאוס, מתוך "מטריקס") זוכרים שהפכתי לפני מספר שנים לסופר-גיבור בשם "איש הבנזין", לאחר שגמעתי משקה אדום סמיך ביום קיץ חם מנשוא? ובכן, אתמול בערב הפכתי להיות, למשך כשלוש שעות, סוכן מטריקס מרושע המכפיל את עצמו וחזותו כמו וירוס משתולל. אתמול בערב החלטתי לקחת החלטה, מתוך המגוון שהעולם המסמא אפשר לי, ולשנות את העובדה שעד אז לא צפיתי עדיין בשובר הקופות החדש בסדרת מטריקס - מטריצה נטענת שוב. נסיעה לא ממושכת במיוחד על גבי נתיבי איילון הביאה אותי וחבר לסינמה סיטי, שם כבר חיכו לנו הכרטיסים בתוך מסוף אלקטרוני. מה היינו עושים בלי המכונות הנפלאות הללו? אנחנו פוסעים לנו במסדרונות המבנה, חולפים בעקיפה אנשים המהלכים בנינוחות שאננית, וכבר השלימו שהבחירה נעשתה עבורם ועולמם מורכב מצרוף של סיבה-תוצאה-סיבה. כך אני פוסע לי, עד שלפתע ממולי - אני רואה את עצמי! דמותי נשקפת אלי, כמתוך מראה, כמו בחלום הזוי או במפגש יקומים מקבילים. הזמן, כך היה נדמה לי, האט את ריצתו. אני ממצמץ בעיני- דבר המעיד על ספקנותי באמת שהן מציגות לי- חזותי ממצמצת אלי חזרה אחד-לאחד: גוף צנום, ראש קצוץ שיער שחור, פנים זנוחי גילוח, משקפיים הנחים על אף איתני, חולצה כחולה כהה בעלת צווארון, כפתורי חנק משוחררים ומכנסי "ברמודה" בצבע באז'. אני משחרר את שררי לסתי כמתוך תדהמה והנה דמותי הזהה עושה זאת גם כן, בתיאום שלא היה מבייש מראה בחדר הלבשה, או לחילופין - סוכן מטריקס המשתכפל חזותית והתנהגותית בקורת רוח. הזמן חזר למרוצו המטרוף. מסביבנו כבר נוצר מעגל אנשים סקרנים הבאים לתהות על הטריק השיווקי. כך עמדנו לנו מספר שניות עד שאני, מתוך ישראליות פורצת, קורא בקול: "מה קורה אחי!" אבל הוא רק שותק ומשפיל מבטו מטה. עקבתי אחרי עיניו הכהות והנה אני רואה שבסיסי רגליו נתונות בתוך סנדלים ואילו אני נעלתי נעלי ספורט. "בפעם הבאה אל תשכח את הנעליים!" אני פונה לעברו, אך נראה שהוא מנסה להזכר מה השתבש כשהחליט לנעול את הסנלדים שלו היום. טוב, אני וחברי נכנסים לתוך אולם ה-i-max ומאתרים את מושבנו הצמודים. מצאנו אותם בדיוק במרכז השורה השלוש-עשר. לא הספקתי להתרווח בכסאי וכבר אני רואה את דמותי בשנית, חולפת על פני השורות הממוספרות מעלה. יכול להיות שזה בגלל שההחלטות כבר הוחלטו, ולנו רק נשאר לתהות עליהן - חזותי נעה לפני כסאות השורה הארבע-עשר ומתיישבת בדיוק מאחוריי, בכסא המקביל! עכשיו נשאר רק להשתלט על תפיסת המציאות של האנושות. וגם על העולם. ישנן שתי אפשרויות: או שהאחים ואשאבסקי קראו יותר מידי רוג'ר זילאני, או שאני עושה זאת יותר מידי לאחרונה אך סצינות שונות, אלגוריות ומשפטים שהופיעו בסרט הזכירו לי שוב ושוב את כתביו של הגאון. אין ספק - אחרי שצמד האחים הצלחו להפתיע אותנו בסרט הראשון, הם הצמידו את עצמם למבוי סתום בתחום המקוריות הקולנועית - אחרי הכל, כמה עמוק ניתן לחדור מאחורי הקלעים של המציאות? העלילה נעה ונדה, כמו שיכור מתנדנד, בין קטעי אקשן קיצוניים, פילוסופיה מרוכזת במינון גבוה, סקס שגובל בפורנוגרפיה ודיאלוגים שנעים בין דלילות אינסופת לבבל"ת פילוסופי. כל סצנה מנסה לפצות על זו שלפניה, אך אנחנו קלטנו את המסר בעשר הדקות הראשונות של הסרט. ללכת לראות? בוודאי, אך מי שרוצה להנות באמת|סהדגש| מקרבות פוגה מדהימים, מסונכרנים בדיונים מעמיקי מחשבה בין דמויות, שיחפש את הספר "יצירי אור וחושך" ("Creatures of light and darkness") של רוג'ר זילאזני.
