בעיה מוכרת
תמיד השביזות מגיעה לקראת הסוף. אני יכולה להגיד לך את זה "ממרומי" הנסיון שלי, סיימתי תואר ראשון ואמרתי לעצמי שאני לא חוזרת לאוניברסיטה לתואר שני ועכשיו לקראת סיום התואר השני אני אומרת לעצמי את אותו דבר בדיוק (והפעם לשם שינוי אולי אצליח להחזיק בהחלטה הזאת מעמד
). נתחיל מזה שאני חושבת שאת בעצם שנה (כי את סמסטר ב' כבר התחלת אז הוא לא ממש נחשב) לפני סוף התואר, להפסיק כרגע, יהיה הימור, אני לא חושבת שאחרי שנה של הפסקה את תחזרי ללימודים. כי מטבע הדברים את תעבדי משרה מלאה ואח"כ לא יהיה לך חודש ללימודים. ואז חבל על השנתיים שהשקעת ובעצם בזבזת את הכסף והזמן שלך. אז אם הקושי כרגע הוא מבחינה נפשית, עצתי שתקחי את שנה ג' בקלות, תחלקי אותה לשנתיים, אומנם תקבלי על זה קנס אבל בהשוואה לבריאות הנפשית שלך זה שווה את זה, וגם ככה תוכלי לעבוד ולממן את עצמך בכבוד. אם הבעיה היא כספית, צודקים אחרים פה בשירשור, אל תתביישי, תנסי לקבל מלגות , לא רק מהאוניבסיטה אלא גם מאנשים ומוסדות שמתמחים בקולנוע. חבל לזרוק את הידע שיש לך גם אם את יודעת בוודאות של 100% שלא תעבדי במקצוע הזה אף פעם, כי לכי תדעי מה יקרה עוד 30 שנים, אולי פעם זה יועיל לך. וחוץ מזה, תעודת B.A היא דבר חשוב מאוד , גם להשכלה כללית וגם לשם קבלה לעבודה, לא משנה באיזה תחום בחרת.