[anguly]

../images/Emo31.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

 

[נועה 35]

כמה עצוב, קבלי ../images/Emo24.gif גדול

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

כמה עצוב, קבלי

גדול
ואל תאשימי את עצמך. אני בטוחה שהרמה של ילדה בת 3 וריקוד איתה ביום ההולדת שלה לא מנעו את הקליטה. וגם תשמחי שלנעה הייתה יומולדת כזו טובה והיא הייתה מאושרת. מחזיקה לך אצבעות שהטיפול הבא יהיה האחרון

 

[venus13]

פשוט מבאס נורא ../images/Emo10.gif

כמה עצוב, קבלי

גדול
ואל תאשימי את עצמך. אני בטוחה שהרמה של ילדה בת 3 וריקוד איתה ביום ההולדת שלה לא מנעו את הקליטה. וגם תשמחי שלנעה הייתה יומולדת כזו טובה והיא הייתה מאושרת. מחזיקה לך אצבעות שהטיפול הבא יהיה האחרון

פשוט מבאס נורא

גם אני חושבת שהאשם לא בזה שהרמת את ביתך הרי רוב הנשים לא יודעות כשהן ניכנסות להריון - וממשיכות לטפל בילדיהן כרגיל - ובכ"ז ניקלטות לא ניראה לי שזה שונה בטיפולים אני יודעת שכל שלילי - זה נורא אבל בבית יש לך הוכחה שאת יכולה לעשות את זה- ותעשי את זה מקווה שבקרוב מאוד בהצלחה ונוס

 

[היהלום שבכתר]

איילת קבלי ../images/Emo24.gifחם ואוהב, הצטערתי

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

איילת קבלי

חם ואוהב, הצטערתי
בשבילך מאוד

אבל אני שמחה שאת כבר בדרך להמשיך הלאה

ומקווה שהפעם הבאה תהיה הפעם האחרונה ונתבשר על החיובי בגדול

אם את חושבת שלהרים את נועה מקלקל במקצת את הטיפול ואולי בגלל זה הטיפול נכשל

אז אני מציעה לך לקחת הכל יותר באיזי ולהוריד הילוך ולנוח יותר ולהרים פחות

בטיפול הקרוב

 

[orname]

שלחתי לך מסר קצת ארוך

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

שלחתי לך מסר קצת ארוך

 

[anguly]

תודה, ממש היית שם במירוץ...

שלחתי לך מסר קצת ארוך

תודה, ממש היית שם במירוץ...
זה קשה להסביר, אבל אני יודעת שאצלי זה כן משמעותי. בהחזרה הקודמת התחיל לי דימום יום אחרי ההחזרה שהלך והתגבר, אז אמרו לי לשכב לנוח - וזה עזר, הדימום הפסיק והייתה בטא חיובית - אומנם בסופו של דבר היריון כימי, אבל בכל זאת המנוחה הפסיקה את הדימום. אז נראה לי שבכל זאת - יש לכך השפעה - לפחות אצלי. פעם הבאה אני אשתדל פחות לסבל - למרות שזה הכי קשה לנו בעולם - לי ולנעה (שבד"כ מבקשת שאני ארים אותה ולא אף אחד אחר).

 

[orname]

העיקר שבסוף זה מצליח! ../images/Emo24.gif

תודה, ממש היית שם במירוץ...
זה קשה להסביר, אבל אני יודעת שאצלי זה כן משמעותי. בהחזרה הקודמת התחיל לי דימום יום אחרי ההחזרה שהלך והתגבר, אז אמרו לי לשכב לנוח - וזה עזר, הדימום הפסיק והייתה בטא חיובית - אומנם בסופו של דבר היריון כימי, אבל בכל זאת המנוחה הפסיקה את הדימום. אז נראה לי שבכל זאת - יש לכך השפעה - לפחות אצלי. פעם הבאה אני אשתדל פחות לסבל - למרות שזה הכי קשה לנו בעולם - לי ולנעה (שבד"כ מבקשת שאני ארים אותה ולא אף אחד אחר).

העיקר שבסוף זה מצליח!

 

[פנינהט]

אוי ../images/Emo7.gif מצטערת לשמוע

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

אוי

מצטערת לשמוע
אני ממש לא חושבת שבגלל שהרמת את הבת שלך זה לא תפס כי מנסיון גם אני הרמתי אותם וזה נקלט ככה שאל תקשי על עצמך. זה מאוד קשה לא להרים אותם ויותר קשה שקשה להסביר להם למה פתאום אמא לא יכולה להרים אותם. לגבי איבוד השפיות זה בא אם ההורמונים ואין מה לעשות- עיסקת חבילה שהיא למטרה טובה. אז נותר רק לאחל לך בהצלחה בטיפול הבא ושנשמע רק בשורות טובות.

 

[העין ה 3]

הצטערתי לשמוע../images/Emo14.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

הצטערתי לשמוע

ללא ספק, אין קשר בין זה שהרמת אותה, לכשלון הטיפול. הרי אם לא היית מרימה אותה והטיפול היה נכשל, היית "אוכלת את הלב" שלא הרשית לעצמך (ולנעה) להנות מיום ההולדת. זה הגורל שלנו - לחיות כל הזמן מסביב לטיפולים. אני פעם הפסדתי חתונה מפוארת ומדהימה שהיתה ביום ההחזרה או למחרת. הטיפול נכשל, ועד היום אני זוכרת שהפסדתי את החתונה הזו. מחזיקה אצבעות לטיפול הבא והמנצח (וגם לכך שתישארי שפויה...).

 

[אםל2]

../images/Emo7.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

 

[אמאלה2]

../images/Emo7.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

מה עוד אפשר להוסיף, איך אפשר לעודד חוץ באמת מתקווה הגדולה ומכל הלב שההצלחה מחכה לך בטיפול הבא

 

[M i r a]

אני כל כך מצטערת

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

אני כל כך מצטערת
מקווה שהטיפול הבא יהיה משמח יותר. ואל תתייסרי בנוגע למנוחה. זה רק יכאב לך יותר מחזיקה אצבעות לפעם הבאה

 

[Mרוצה]

כמה שאני מצטערת בשבילך!!!

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

כמה שאני מצטערת בשבילך!!!
כל כך קיוויתי!!! גם אצלי שבוע אחרי ההפרייה הראשונה שלי, ארגנתי לבתי הדס מסיבת יומולדת גרנדיוזית. הפקתי משחק מטמון לכל הכיתה שלה ברחבי השכונה. זה משהו שהתחלתי להכין חודשים מראש. ביום שלפני המסיבה וביום עצמו הייתי צריכה להתרוצץ בלי סוף, להטמין פתקים, להביא מים ומיץ לילדים בתחנות השונות - בקיצור - לא נחתי בכלל. המסיבה היתה נפלאה אבל הרגשתי כל כך אשמה! והטיפול אכן לא הצליח. החדשות הטובות הן שהטיפול הבא, שהיה מייד לאחריו (בלי הפסקה - כמוך) הצליח ובגדול. נקלטו 3 מתוך 5 עוברים שהוחזרו לי ולשמחתנו אחד שרד והוא כבר בן 5 חודשים! אז הלוואי שגם אצלך יהיה כך והטיפול הבא יגמר בהריון עגול וארוך!

 

[חנה של ליאור]

מצטערת מאוד לשמוע ../images/Emo10.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

מצטערת מאוד לשמוע

 

[ע נ ב ל 2]

../images/Emo24.gif מצטערת.... הלוואי

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

מצטערת.... הלוואי
שהטיפול הבא יהיה האחרון.

 

[אורנגדה1]

../images/Emo24.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

משתתפת בכאבך אבל אל תאשימי את עצמך- את יודעת שזה לא קשור. זה יכול לקרות גם אם נזהרים (ואני ממש לא נזהרת. ממשיכה כרגיל) בהצלחה בפעם הבאה

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo10.gif

ותודה לכל המתעניינות (לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים). אז כבר ביום חמישי המכשפה הגיעה, וזה תוך כדי הכנות ובישולים ליומהולדת משפחתי של נעה ביום שישי בצהריים- כך שאפילו לא יכולתי לבכות. ביום שישי המחזור רק התעצם והדמעות זלגו בין המרק לפשטידה - ביומהולדת עצמו הצלחתי להחזיק מעמד והיה בסדר. אבל אחרי שהאורחים הלכו הדמעות זלגו וזלגו וזלגו עד הלילה - בלי קול. עם מחשבות נוראות שאני אשימה - כי החודש ממש לא נזהרתי - כאמור לנעה היתה יומהולדת - ובגן (3 ימים אחרי החזרה) היא ביקשה שארים אותה - ולא רק שהרמתי - קפצתי ורקדתי איתה על הידיים (דווקה היה ממש כיף) - כששתי הסבתות אומרות שאולי לא כדאי - ואולי הן צדקו - אוף. וכמו בדיאטה, אחרי שהרמתי פעם אחת אז כבר לא יכולתי להפסיק - והרמתי חופשי -ועכשיו כל רגשות האשם האלה - שבעצם לא נתתי לזה סיכוי של ממש. בשבת - כבר הפסקתי את התמיכה- לא היה אפשרי מבחינה טכנית. בראשון - הלכתי לבדיקת דם - כדי שיתנו לי להתחיל טיפול חדש- ומשם ישר לגן חיות - וזה למרות הקור הנורא. ושם בין הפילות (שדרך אגב עוברות גם כן טיפולי פוריות - נדמה לי שהזרעות ומעקב זקיקים) לג'ירפות - הם התקשרו להגיד שלא - כאילו שלא ידעתי... אז זהו, ב8.1 דם, אולטרסאונד ודקה (לצערי הצליחו לשכנע אותי לא להזריק ביחד עם המוקפאים) - וכן אני כרגיל מייד מתחילה טיפול חדש- אחרת אשתגע. למעשה בעלי חושב שבטיפול האחרון, איבדתי עוד כמה ברגים... אני מקווה שעד שנצליח - אני אשאר שפויה פחות או יותר (כנראה שפחות...). וסליחה שארוך - אבל זה כבר יושב לי בבטן 5 ימים...

מצטרפת לדעה שזה שהרמת את נועה לא השפיע על הטיפול.