נצל"ש...
יעל, אני ממשיכה עם סיפור אלחנדרו שלי... אז ככה, אתמול שוב נפגשנו כל החבורה (אני, שלוש חברות שלי, אלחנדרו ועוד 2 בנים שגם ידידים שלי), ועשינו מדורה. היה ממש מצחיק, היינו אמורים להפגש בשמונה, הגעתי בשמונה ושתי דקות ורק הילד שארגן את המפגש ושתי חברות שלי (לא כל השלוש) היו שם. אז אני וחברה שלי תכננו לסמן להם את המקום בככה שנעמוד בכביש שליד השדה שעשינו בו את המדורה. אז עמדנו והתחרפנו... התחלנו לשיר בקולי קולות ולרקוד באמצע הכביש, ואז עוד ילד בא, וגם עוד חברה שלי, והמשכנו להשתגע (רק אני וחברה שלי) עד בערך רבע לתשע שאלחנדרו הגיע. ואז ישבנו כולנו מסביב למדורה, ואכלנו מרשמלו צלוי קצת, וסיפרנו צ'יזבטים (ככה כותבים את זה?!). אז החברה שהשתגעתי איתה סיפרה לנו צ'יזבט שהיא כבר סיפרה לנו אותו מאה אלף פעם אז פשוט חיכינו אותה וזה היה מצחיק... ואז אלחנדרו סיפר צ'יזבט, והיה טיפה מפחיד, רק הסוף עם הצרחה... ואז התחיל לרדת גשם, וכולם ברחו חוץ ממני, מהחברה שהשתגעתי איתה ומאלחנדרו. וצעקנו להם: "יא, סיסי, טיפת גשם מפריעה לכם?!", ואז כשהפסיק הגשם הם החליטו ללכת לבית של הילד שאירגן את הכל כדי להתייבש ובמקרה גם אותו הילד שארגן היה מצוברח מאוד אז הוא פשוט השפריץ עלינו את הקצף של יום העצמאות, ממש מילא אותנו (רק את הבנות), ואלחנדרו התחיל להגן עלינו... ובבית של הילד כמה נכנסו בשביל ללכת לשירותים ולהתייבש ואני נשארתי בחוץ יחד עם עוד שניים (אלחנדרו היה מבינהם). ואז החלטנו ללכת לפארק ליד ולנסות "להתחיל" מחדש את הערב הזה כדי שיהיה יותר מוצלח, כי הילד שהשפריץ עלינו הרס את הכל... אז הלכנו לפארק ורצינו לטפס על המגדל מים (יש בפארק מגדל מים נעול, שיש למעלה רצפה וזה כיף לעלות לשם) אז טיפסנו מעל בגדר הנמוכה (יחסית) ועלינו במדרגות (למדרגות יש מעקה). היה שם קטע שיש שער שחוסם את המעבר למעלה אז צריך לעלות על המעקה (בגובה 6 מטר) ולהחזיק בשער ולעבור אותו. אז כולנו התחלנו להתפקע מצחוק ולהריץ בדיחות, וכולם אומרים לי שזה לא טוב לצחוק כשאת על המעקה הזה... בסוף עברנו (היינו רק ארבעה, אני אלחנדרו החברה שהשתגעה איתי, ועוד ידיד שלי) אז עברנו והגענו לראש המגדל. היה ממש מפחיד כי יש מקומות שהמעקה גבוה ויש מקומות שלא כ"ך... אז אני ואלחנדרו עשינו כאילו אנחנו מתים מפחד, והיינו רק באמצע של המגדל, ואז הילד שתכנן את המסיבה, ועוד שתי חברות שלי הגיעו וניסו לעלות אבל הם פחדו. אז הם התחילו לצרוח עלינו: "נו רדו, אנחנו מפחדים לעלות..." ואלחנדרו כזה אומר לי: "דייייי, אני מפחד לרדת, תשארי איתי פה" אז נשארתיאיתו, ונאלצנו לרדת כי כולם כבר היו למטה... אז ירדנו וכשהגענו לקטע של השער, אז הכל היה חלק, כי ירד קצת גשם, ומה-זהפחדנו לרדת כי המעקה והשער היו חלקים, אבל בסוף ירדנו, אחרי שאני עברתי הוא עבר, ואז כשהתכוונתי לרדת למטה הוא אמר לי: "חכי לי, עוד שנייה אני בא" כי הרגל שלו נתקעה
... ואז ירדנו להלכנו למאחורי המגדל בשביל הכיף, והילד שארגן את המסיבה לקח לי את הפלאפון, אז התחלנו לרדוף אחריו, וקיללנו אותו, ובסוף הוא נתן לי אותו. ואז אלחנדרו, אני, והחברה שהשתגעה איתי, החלטנו לטפס על הרשת של השער כדורגל כמו ערסל... ואז עוד שניים עלו והרשת עמדה להקרע... וכמעט דפקנו שם היפוכים... חחח, אז ירדנו והרגל שלי נתקעה ברשת, והתפוצצתי מצחוק אז לא יכולתי לעשות כלום, אז כולם משכו אותי. והתחיל לרדת שוב גשם, אז התחבאנו מתחת למתקן אחד בפארק, עד שנפסק הגשם "(וזה היה ממש מבול), וזה לקח בערך חמש דקות. וכשנגמר הגשם הלכנו לבית של הילד (שארגן את המסיבה) והיינו צריכים להוריד נעליים כי הן היו מלאות מים ובוץ. ונכנסנו וישבנו לו בסלון, ההורים שלו ישנו אז היינו צריכים להיות ממש בשקט, והוא הכין לנו קפה ושוקו למי שרצה. וישבנו שם וצחקנו. סיפרנו כל מיני סיפורים, זכרונות ודברים ממש מצחיקים... ואז הילד (שארגן את המסיבה) התחיל לנבוח לכלבים שלו, כמו שזאבים מיללים בלילה של ירח מלא, והכלבים שלו נבחו יחד איתו אז ההורים שלו צעקו עליו שיפסיק... ואז ראינו את הגיטרה של הילד הזה, ואמרתי שלי יש גיטרה יותר יפה, אז אלחנדרו שאל אותי אם אני יודעת לנגן, ועניתי לו "כן, אבל לא מוצלח כ"ך, לאלמדתיאף פעם, אז זה לכיף ומתוך שמיעה" והוא ממש התלהב מזה, אז הוא התחיל לנן בגיטרה, אוי, הוא היה כזה מדהיםםםםם, ואז אמא שלי התקשרה שהיא בחוץ ושאני אצא אליה. ואז שאלתי את חברות שלי: "מי באה איתי" וכולן צעקו "לאאאאאאאאאא" אז הלכתי לדלת, ואלחנדרו אמר: "בואי, אני אלך איתך כדי שלא תהיי עצובה..." ולא בציניות הוא אמר את זה
... ואז הוא ליווה אותי והלכתי... קראת עד הסוף? והכל אמיתי!
טוב, למען האמת החנפנות הזו היא לא בְכדְי (פעם ראשונה שניקדתי, תנו לי בריספקט
רק למה אין שווא
), אני זקוקה לעזרתכן האדיבה
אז יאללה, פיתחו את הלב ונדבו את היד- צדקה תציל ממוות!
ושלא תגידו חלילה שאני כפויית טובה, העליתי את האירוח של ההראלים ביצפאן (מוקדש לנעמה- שישבה לי על הצוואר חודשים
) אשריכן! ושישבת נעים!
