קסם של תחרות
- פותח הנושא סוכריה על מקל
- פורסם בתאריך
ליאור של חנה
New member
הארנב והצב
הארנב וצב הים ========= בארץ החיות חיו להם בשלווה בעלי החיים כולם היו צמחונים לא איימו האחד על מרחב מחייתו של האחר הציפורים הנעימו בשירתן את חלל האוויר הדגים שחו בלהקות צבעוניות במימי הנחלים שלווה ופסטורליה יום אחד הרעים קולו של הטוטם הגדול והבריק ברק בזו הלשון "בקרוב מאוד אציף את הארץ – התכוננו לכם והתחתנו לכם" וכך, זוגות זוגות עלו החיות לבתי הכנסיות ולמועצות הערים כל זוג נישא בכבוד והדר והשלווה חזרה לה לארץ החיות חלפה שנה נוספת שוב חזר החורף שוב חזרו הרעמים והברקים להאיר ולהרטיט את ארץ החיות ובשורה חדשה בפי הטוטם הגדול "פרו ורבו ומלאו את תיבותיו של נוח" באחד הכפרים גרו בשכנות ארנב וצב-ים יום יום קנו סלט כרוב וגזר במעדנייה הסמוכה ואת הסלט חילקו ביניהם כרוב לצב, גזר לארנב לכשראו את הודעת הטוטם הגדול מיהרו איש איש לביתו, לרעייתו הטריה ולמיטתו מיהרו ? כל אחד ומהירותו הוא.... הארנב כדרך הארנבים מיהר וכבר למחרת התהלך בכפר מנופף במקלון רווי פסים (לארנבים יש מקלון עם חלון לכל ארנבון לעתיד) ואילו הצב ? בקושי טיפס על המיטה בקושי הסתדר עם השריון שום תנוחה לא צלחה והמקלונים היחידים שנפנף בהם היו מקלוני גזר מהמעדנייה חלף עוד חורף, וגם החורף שלאחריו הארנב רכש לו כרכרה חדשה להכיל בה את כל ארנבוניו ואילו צב הים המשיך להלך עם רעייתו הצבה, מבטם נעוץ בקרקע בעצב או לשמיים בחזקת "לא תנחשו מה עובר לנו בראש ובלב כרגע" ואז הגיע החורף הגדול גזי החממה עשו את שלהם שיטפונות החלו להיקוות מההרים לעמקים יום אחד כאשר המים החלו אט אט לכסות את השבילים הגיע לכפר חמור לבן עם זקן ובקולו החורקני הוא קרא "המשיח הגיע, המשיח הגיע" על לוחות המודעות נתלו שלטים ובהם הובטח כי המשיח יביא מזור לכל צרה פנו אליו גם הצב והצבה שטחו את מר ליבם וקבלו הנחיות, צמחי מרפא סיניים ומזרקים לרוב המים המשיכו לטפס הם כבר החלו לחכך את המדשאות שעל המדרונות כבר כל החיות עברו לגור בתיבותיו של נוח רק הצב והצבה נאחזו בביתם הקט הבית שבנו בעמל ידיהם מסמל להם את כל עולמם המים עלו והחלו לכסות את דלת משפחת הצבים כמעט שוטפים את השלט "כאן גרים בכיף צב, צבה ו_________" ממקומו ואז נפתחה הדלת הצבה שחתה לה החוצה בפנים חתומים בידיה מקלון קטן עם פס חזק ופס חלש היא לא העיזה אפילו למלמל את שראתה לא חלפו ימים רבים והמים כיסו את כל ביתם אבל הצב והצבה שחו בחברת צבוניהם הטריים שחו אט אט לתורכיה להרי אררט כשהגיעו לשם פסק הגשם הקשת יצאה יונים ריחפו באוויר ובמקורן עלי זית אורגניים השמש זרחה המועדונים על חוף הים שקקו חיים והתיבות של נוח ? לא נראו באופק וכך גם בתחרות הזו ניצח הצב את הארנב !!!
הארנב וצב הים ========= בארץ החיות חיו להם בשלווה בעלי החיים כולם היו צמחונים לא איימו האחד על מרחב מחייתו של האחר הציפורים הנעימו בשירתן את חלל האוויר הדגים שחו בלהקות צבעוניות במימי הנחלים שלווה ופסטורליה יום אחד הרעים קולו של הטוטם הגדול והבריק ברק בזו הלשון "בקרוב מאוד אציף את הארץ – התכוננו לכם והתחתנו לכם" וכך, זוגות זוגות עלו החיות לבתי הכנסיות ולמועצות הערים כל זוג נישא בכבוד והדר והשלווה חזרה לה לארץ החיות חלפה שנה נוספת שוב חזר החורף שוב חזרו הרעמים והברקים להאיר ולהרטיט את ארץ החיות ובשורה חדשה בפי הטוטם הגדול "פרו ורבו ומלאו את תיבותיו של נוח" באחד הכפרים גרו בשכנות ארנב וצב-ים יום יום קנו סלט כרוב וגזר במעדנייה הסמוכה ואת הסלט חילקו ביניהם כרוב לצב, גזר לארנב לכשראו את הודעת הטוטם הגדול מיהרו איש איש לביתו, לרעייתו הטריה ולמיטתו מיהרו ? כל אחד ומהירותו הוא.... הארנב כדרך הארנבים מיהר וכבר למחרת התהלך בכפר מנופף במקלון רווי פסים (לארנבים יש מקלון עם חלון לכל ארנבון לעתיד) ואילו הצב ? בקושי טיפס על המיטה בקושי הסתדר עם השריון שום תנוחה לא צלחה והמקלונים היחידים שנפנף בהם היו מקלוני גזר מהמעדנייה חלף עוד חורף, וגם החורף שלאחריו הארנב רכש לו כרכרה חדשה להכיל בה את כל ארנבוניו ואילו צב הים המשיך להלך עם רעייתו הצבה, מבטם נעוץ בקרקע בעצב או לשמיים בחזקת "לא תנחשו מה עובר לנו בראש ובלב כרגע" ואז הגיע החורף הגדול גזי החממה עשו את שלהם שיטפונות החלו להיקוות מההרים לעמקים יום אחד כאשר המים החלו אט אט לכסות את השבילים הגיע לכפר חמור לבן עם זקן ובקולו החורקני הוא קרא "המשיח הגיע, המשיח הגיע" על לוחות המודעות נתלו שלטים ובהם הובטח כי המשיח יביא מזור לכל צרה פנו אליו גם הצב והצבה שטחו את מר ליבם וקבלו הנחיות, צמחי מרפא סיניים ומזרקים לרוב המים המשיכו לטפס הם כבר החלו לחכך את המדשאות שעל המדרונות כבר כל החיות עברו לגור בתיבותיו של נוח רק הצב והצבה נאחזו בביתם הקט הבית שבנו בעמל ידיהם מסמל להם את כל עולמם המים עלו והחלו לכסות את דלת משפחת הצבים כמעט שוטפים את השלט "כאן גרים בכיף צב, צבה ו_________" ממקומו ואז נפתחה הדלת הצבה שחתה לה החוצה בפנים חתומים בידיה מקלון קטן עם פס חזק ופס חלש היא לא העיזה אפילו למלמל את שראתה לא חלפו ימים רבים והמים כיסו את כל ביתם אבל הצב והצבה שחו בחברת צבוניהם הטריים שחו אט אט לתורכיה להרי אררט כשהגיעו לשם פסק הגשם הקשת יצאה יונים ריחפו באוויר ובמקורן עלי זית אורגניים השמש זרחה המועדונים על חוף הים שקקו חיים והתיבות של נוח ? לא נראו באופק וכך גם בתחרות הזו ניצח הצב את הארנב !!!
סוכריה על מקל
New member
אהבתי ../images/Emo13.gif
בת הטוחן
ברפובליקה רחוקה, שמעבר לים, חי נשיא דמוקרטי בביתו הצנוע בן עשרים החדרים. רווק היה הנשיא ויותר מכל רצה לערוך חוזה הורות עם אישה, שתלד לו ילד. באותה הרפובליקה, חי טוחן מובטל. זה מכבר הוקמו טחנות-קמח המונעות על ידי חשמל והטוחן היה הולך בטל כל היום וחי מהבטחת הכנסה. יום אחד, היה זה חודש אוגוסט או ספטמבר והנשיא היה צריך להעביר תקציב של השנה האזרחית הבאה, זימן אליו הנשיא את שר האוצר. "מצבינו עגום", אמר שר האוצר, "הוצאות המדינה על קצבאות מוגזמות. חייבים לקצץ!" "מהיכן אקצץ?" השתומם הנשיא, "לו מקצץ אני בקיצבת-הזיקנה או בקצבאות לחד-הוריות, שם אני את עתידי הפוליטי על קרן הצבי!" עילעל שר האוצר בדפיו, עד שגילה את שמו של הטוחן ברשימת מקבלי הבטחת הכנסה. "הרי לך!" קרא שר האוצר "הטוחן הבטלן! נבטל קיצבתו ונחסוך כשלושים דולר ועשרים וחמישה סנט בכל חודש!" קיבל הנשיא את דעת שר האוצר, העלה אותה להצבעה בפרלמנט ותוך שנה וחצי החלה הרפובליקה לחסוך דולר מדי יום ביומו. אך השמחה היתה מוקדמת מדי. הטוחן לא קיבל את גזר הדין בהכנעה. הוא התייצב ברחבה שמול הפרלמנט עם צמיג, נפט וגפרורים ודרש לדבר עם הנשיא. לאחר משא ומתן בן חודשיים, שלווה בהתרגשות על ידי התקשורת המשועממת, זימן הנשיא את הטוחן לשיחה. "אני דורש את קצבתי בחזרה, ולא – אשרוף את הצמיג הזה לעיני מצלמות הטלוויזיה!" הנשיא הירהר בדרישה. הירהר והירהר, ולבסוף אמר לטוחן: "איני יכול לאשר חריגה שכזו בתקציב. האם יש לך הצעה שאינה כרוכה בהוצאה חריגה?" "יש לי בת," אמר הטוחן," היודעת להפוך קש ל- cash". שקל הנשיא את ההצעה והחליט לתת הצעה נגדית: "הבא בתך הנה. אם תהפוך עוד הלילה קש ל- cash, תקבל אתה את קצבתך ואני אחתום חוזה הורות עם בתך, בהסכמתה כמובן. אם לא - קצבתך מבוטלת ואני שולח את ההוצאה לפועל למעונך יום-יום עד אחרית ימיך!" הסכים הטוחן לעסקה, חתם עליה בשלושה העתקים בנוכחות נוטריון ועוד באותו הלילה נכלאה בת הטוחן בבית המעצר המקומי עם ערימת קש טריה. מה מאוד בכתה בת הטוחן, כיוון שלהבטחות של אביה לא היה כיסוי. בת הטוחן בקושי ידעה להפוך קש למזון פרות, קל וחומר לא היה לה מושג איך הופכים קש ל- cash. קצת אחרי חצות הלילה הופיע בתאה גמד והציע לה עסקה שלא ניתן לסרב לה – הוא יהפוך את הקש ל- cash ובתמורה, תתן לו בת הטוחן את הבן שיוולד לה כתוצאה מהסכם ההורות עם הנשיא. "השתגעת?" נחרדה בת הטוחן "זהו סחר בילדים והוא אסור על פי אמנות בין לאומיות שרפובליקתנו חתומה עליהן!" "אין בעיה! ההוצאה לפועל כבר מחככים ידיים בהנאה ומחכים לרגע בו יקבלו הוראה לפשוט על מעונו של אביך" בת הטוחן התחבטה והתלבטה. לבסוף, מחוסר ברירה, חתמה על המסמך שהגיש לה הגמד וחשבה לעצמה "חתמתי מתוך לחץ ואיומים. אין עדים. אתכחש לחתימתי. אני לא חייבת לכבד את המסמך הזה. יש בו סעיפים מפלים. לא אני כתבתי אותו. הוא גם שולל ממני זכויות מוקנות. אני מכוסה". כל הלילה הדפיס הגמד שטרות כסף ובבוקר נעלם כלא היה. בקיץ שלאחר מכן, נולד לנשיא ולבת הטוחן בן משותף. באחד הלילות בהם בילה הילד עם אביו, הופיע הגמד בביתה של בת הטוחן. "האם השמועה נכונה? האם נולד לכם בן משותף?" "לך תחפש את החברים שלך!" אמרה בת הטוחן. "יש לי חברים בהוצאה לפועל..." רמז הגמד. בת הטוחן פרצה בבכי מר והתחננה על נפשה ועל בנה יחידה. הדמעות עשו את שלהן, והגמד הציע הצעה נוספת: "אשאיר את בנך אצלכם בתנאי אחד! עליך לגלות מהו שמי!" בת הטוחן הודתה לגמד. אך יצא הגמד ובת הטוחן התקשרה לחברים של אבי-בנה במשטרה. "יש לי כאן שטרות עם טביעת אצבע. תאתרו לי בבקשה את בעל טביעת האצבע הזו. תשלחו לי את התשובה באימייל". עוד באותו היום קיבלה בת הטוחן אימייל ובו כתוב שטביעות האצבע חלקיות ואין זיהוי. למחרת בלילה התייצב הגמד שוב בביתה של בת הטוחן. "נו, גילית מה שמי?" כיבדה בת הטוחן את הגמד בכוס קולה והתחננה "גמד רחום וחנון! תן לי עוד יום אחד ואגלה! " ריחם הגמד על בת הטוחן והסכים לדחות את תאריך ישום החוזה. אך יצא הגמד ובת הטוחן נטלה את כוס הקולה ורצה לחברים במעבדת הזיהוי הפלילי. גם באותו היום קיבלה אימייל מאכזב: "לצערינו לא ניתן היה להפיק די DNA מהכוס בכדי לזהות את הגמד ששתה ממנה". נואשת הסתובבה בת הטוחן ברחבת הפרלמנט ולא ידעה נפשה מצער. עוד היא מסתובבת, פגשה בת הטוחן בשר האוצר. "אתה! אתה! רשע שכמותך! בגללך כל הצרות האלה נפלו עלי!" "בגללי? מה כבר עוללתי?" "גמד אחד דורש את הבן המשותף שלי ושל הנשיא!" "מה, גם אתכם מייקל מנסה לסחוט? חשבתי שרק אני קורבן שלו". "מייקל? תודה! תודה! איך אוכל להודות לך?" שאלה בת הטוחן ורצה לביתה להמתין לגמד. באותו הלילה שוב התייצב הגמד בבית בת הטוחן. "גילית?", הוא שאל. "שמך הוא... אליפלט פיץ?" "לא!" קרא הגמד. "שמך הוא... שמך הוא... שמריהו קפיץ?" "לא!" צהל הגמד. "שמך הוא... שמך הוא... שמך הוא... מייקל?" "מייקל מה?" "מייקל... מייקל... מייקל אנא ערף! לא יודעת איזה מייקל! תעזוב אותי כבר במנוחה מייקל קרציה!" פניו של הגמד החליפו צבעים "מי גילה לך את שמי? איך ידעת אותו?" בת הטוחן הביטה בגמד משתוממת. הגמד הסתלק מביתה עם הזנב בין הרגליים ויותר לא ראו אותו באותה הרפובליקה.
ברפובליקה רחוקה, שמעבר לים, חי נשיא דמוקרטי בביתו הצנוע בן עשרים החדרים. רווק היה הנשיא ויותר מכל רצה לערוך חוזה הורות עם אישה, שתלד לו ילד. באותה הרפובליקה, חי טוחן מובטל. זה מכבר הוקמו טחנות-קמח המונעות על ידי חשמל והטוחן היה הולך בטל כל היום וחי מהבטחת הכנסה. יום אחד, היה זה חודש אוגוסט או ספטמבר והנשיא היה צריך להעביר תקציב של השנה האזרחית הבאה, זימן אליו הנשיא את שר האוצר. "מצבינו עגום", אמר שר האוצר, "הוצאות המדינה על קצבאות מוגזמות. חייבים לקצץ!" "מהיכן אקצץ?" השתומם הנשיא, "לו מקצץ אני בקיצבת-הזיקנה או בקצבאות לחד-הוריות, שם אני את עתידי הפוליטי על קרן הצבי!" עילעל שר האוצר בדפיו, עד שגילה את שמו של הטוחן ברשימת מקבלי הבטחת הכנסה. "הרי לך!" קרא שר האוצר "הטוחן הבטלן! נבטל קיצבתו ונחסוך כשלושים דולר ועשרים וחמישה סנט בכל חודש!" קיבל הנשיא את דעת שר האוצר, העלה אותה להצבעה בפרלמנט ותוך שנה וחצי החלה הרפובליקה לחסוך דולר מדי יום ביומו. אך השמחה היתה מוקדמת מדי. הטוחן לא קיבל את גזר הדין בהכנעה. הוא התייצב ברחבה שמול הפרלמנט עם צמיג, נפט וגפרורים ודרש לדבר עם הנשיא. לאחר משא ומתן בן חודשיים, שלווה בהתרגשות על ידי התקשורת המשועממת, זימן הנשיא את הטוחן לשיחה. "אני דורש את קצבתי בחזרה, ולא – אשרוף את הצמיג הזה לעיני מצלמות הטלוויזיה!" הנשיא הירהר בדרישה. הירהר והירהר, ולבסוף אמר לטוחן: "איני יכול לאשר חריגה שכזו בתקציב. האם יש לך הצעה שאינה כרוכה בהוצאה חריגה?" "יש לי בת," אמר הטוחן," היודעת להפוך קש ל- cash". שקל הנשיא את ההצעה והחליט לתת הצעה נגדית: "הבא בתך הנה. אם תהפוך עוד הלילה קש ל- cash, תקבל אתה את קצבתך ואני אחתום חוזה הורות עם בתך, בהסכמתה כמובן. אם לא - קצבתך מבוטלת ואני שולח את ההוצאה לפועל למעונך יום-יום עד אחרית ימיך!" הסכים הטוחן לעסקה, חתם עליה בשלושה העתקים בנוכחות נוטריון ועוד באותו הלילה נכלאה בת הטוחן בבית המעצר המקומי עם ערימת קש טריה. מה מאוד בכתה בת הטוחן, כיוון שלהבטחות של אביה לא היה כיסוי. בת הטוחן בקושי ידעה להפוך קש למזון פרות, קל וחומר לא היה לה מושג איך הופכים קש ל- cash. קצת אחרי חצות הלילה הופיע בתאה גמד והציע לה עסקה שלא ניתן לסרב לה – הוא יהפוך את הקש ל- cash ובתמורה, תתן לו בת הטוחן את הבן שיוולד לה כתוצאה מהסכם ההורות עם הנשיא. "השתגעת?" נחרדה בת הטוחן "זהו סחר בילדים והוא אסור על פי אמנות בין לאומיות שרפובליקתנו חתומה עליהן!" "אין בעיה! ההוצאה לפועל כבר מחככים ידיים בהנאה ומחכים לרגע בו יקבלו הוראה לפשוט על מעונו של אביך" בת הטוחן התחבטה והתלבטה. לבסוף, מחוסר ברירה, חתמה על המסמך שהגיש לה הגמד וחשבה לעצמה "חתמתי מתוך לחץ ואיומים. אין עדים. אתכחש לחתימתי. אני לא חייבת לכבד את המסמך הזה. יש בו סעיפים מפלים. לא אני כתבתי אותו. הוא גם שולל ממני זכויות מוקנות. אני מכוסה". כל הלילה הדפיס הגמד שטרות כסף ובבוקר נעלם כלא היה. בקיץ שלאחר מכן, נולד לנשיא ולבת הטוחן בן משותף. באחד הלילות בהם בילה הילד עם אביו, הופיע הגמד בביתה של בת הטוחן. "האם השמועה נכונה? האם נולד לכם בן משותף?" "לך תחפש את החברים שלך!" אמרה בת הטוחן. "יש לי חברים בהוצאה לפועל..." רמז הגמד. בת הטוחן פרצה בבכי מר והתחננה על נפשה ועל בנה יחידה. הדמעות עשו את שלהן, והגמד הציע הצעה נוספת: "אשאיר את בנך אצלכם בתנאי אחד! עליך לגלות מהו שמי!" בת הטוחן הודתה לגמד. אך יצא הגמד ובת הטוחן התקשרה לחברים של אבי-בנה במשטרה. "יש לי כאן שטרות עם טביעת אצבע. תאתרו לי בבקשה את בעל טביעת האצבע הזו. תשלחו לי את התשובה באימייל". עוד באותו היום קיבלה בת הטוחן אימייל ובו כתוב שטביעות האצבע חלקיות ואין זיהוי. למחרת בלילה התייצב הגמד שוב בביתה של בת הטוחן. "נו, גילית מה שמי?" כיבדה בת הטוחן את הגמד בכוס קולה והתחננה "גמד רחום וחנון! תן לי עוד יום אחד ואגלה! " ריחם הגמד על בת הטוחן והסכים לדחות את תאריך ישום החוזה. אך יצא הגמד ובת הטוחן נטלה את כוס הקולה ורצה לחברים במעבדת הזיהוי הפלילי. גם באותו היום קיבלה אימייל מאכזב: "לצערינו לא ניתן היה להפיק די DNA מהכוס בכדי לזהות את הגמד ששתה ממנה". נואשת הסתובבה בת הטוחן ברחבת הפרלמנט ולא ידעה נפשה מצער. עוד היא מסתובבת, פגשה בת הטוחן בשר האוצר. "אתה! אתה! רשע שכמותך! בגללך כל הצרות האלה נפלו עלי!" "בגללי? מה כבר עוללתי?" "גמד אחד דורש את הבן המשותף שלי ושל הנשיא!" "מה, גם אתכם מייקל מנסה לסחוט? חשבתי שרק אני קורבן שלו". "מייקל? תודה! תודה! איך אוכל להודות לך?" שאלה בת הטוחן ורצה לביתה להמתין לגמד. באותו הלילה שוב התייצב הגמד בבית בת הטוחן. "גילית?", הוא שאל. "שמך הוא... אליפלט פיץ?" "לא!" קרא הגמד. "שמך הוא... שמך הוא... שמריהו קפיץ?" "לא!" צהל הגמד. "שמך הוא... שמך הוא... שמך הוא... מייקל?" "מייקל מה?" "מייקל... מייקל... מייקל אנא ערף! לא יודעת איזה מייקל! תעזוב אותי כבר במנוחה מייקל קרציה!" פניו של הגמד החליפו צבעים "מי גילה לך את שמי? איך ידעת אותו?" בת הטוחן הביטה בגמד משתוממת. הגמד הסתלק מביתה עם הזנב בין הרגליים ויותר לא ראו אותו באותה הרפובליקה.
סוכריה על מקל
New member
../images/Emo6.gif מצוין!
זהבה ושלושת הדגים
ציון, ככה קראתי לדג שהבאתי הביתה. ציון הוא מה שאנשים נוהגים לקרוא לו – דג זהב. הענין הוא שציון לא יכול למלא משאלות, זאת אומרת אפשר לבקש ממנו מה שרוצים אבל הוא לא עושה עם זה כלום, כמו לדבר לקיר, לכותל, במושגים של דגי זהב הוא פשוט אימפוטנט וזו הסיבה שבעל החנות נתן לי אותו במתנה. כשהבאתי את ציון הביתה, עוד לפני שקראתי לו ציון, התלבטתי איך לקרוא לו. סידרתי לו מקום יפה עם אילוסטורציה של סלעים מפלסטיק וצמחים של אלעק צמחים וגם בועות כמובן. לאחר ששיחחרתי אותו במים הצמדתי את האף אל הזכוכית ובהיתי בו. הוא שחה מצד אל צד ונמנע מלהתקרב אלי, אולי הבהלתי אותו. לא היה לי שום רעיון איך לקרוא לו, לא היה לי דג לפני כן ולא בדקתי לפני כן באינטרנט על דגים, כל הענין התגלגל די מהר כך שמצאתי את עצמי פשוט אחר הצהריים עם דג שלא תכננתי עליו. לאחר עשר דקות של אף מעוך ונעיצת עיניים הרגשתי שהדג התרגל אלי, לנוכחות שלי. הוא התקרב אלי, יותר נכון חלף קרוב אלי, מין הקפת הכרות. כעבור כמה דקות התקרב יותר ואף נעצר מולי, בהה בי בחזרה. בהינו אחד בשני כמה שניות עד שהבנתי שהוא משחק איתי משחקי כוח, לראות מי ימצמץ ראשון. כנראה שמיצמצתי ראשונה. הוא עשה הקפת ניצחון וחזר אלי. נו אז מה, עכשיו תבהי בי ככה כל היום או מה? הוא שאל, עדיין בלי למצמץ. עניתי בטבעיות, כאילו אני כל יום מדברת עם דגים, או בכלל מדברת, אני רק חושבת על שם בשבילך. ומצאת? הוא המשיך. כן, ציון, עניתי מייד כאילו ידעתי מראש ורק חיכיתי שישאל. הוא מצמץ, ציון? כן, אני חושבת שאתה ציון דרך חשוב בחיים שלי אז נראה שציון זה שם טוב. מה כל כך חשוב פה? היות ואתה לא מכיר אותי כל כך אז אולי כדאי שאציג את עצמי: שמי מילנה, הצגתי את עצמי. מילנה? כן, נולדתי בתחילת המילניום, יותר נכון באחת בבוקר, הראשון לראשון אלפיים. כשיצאתי אז המכשירים הצביעו על מצב חרום והרופאים התעלמו בטענה שהכל בסדר וזה רק המכשירים, הם שמשתגעים, בגלל איזה באג שנקרא Y2K, שזה נשמע לי יותר כמו שם של רובוט אבל אולי לבאגים שתוקפים מכשירי חשמל באמת קוראים בשמות של רובוט. בכל מקרה, בגלל ההתעלמות הסתבכתי ונולדתי ללא יכול דיבור, אילמת מה שנקרא. היום, כמעט עשרים שנה אחרי, דיברתי פעם ראשונה בחיי, איתך. כך שמבחינתי זהו ציון דרך חשוב. אבל אני רק דג, זה לא אומר שאת באמת יכולה לדבר עם אנשים אם את אילמת. לי זה מספיק טוב אם לך לא אכפת, לא שאני מבינה איך דווקא איתך אני מדברת אבל זה באמת שולי. האמת היא, כמו שבעל החנות כבר סיפר לך ואת יודעת, אני דג זהב פגום, לא יכול למלא משאלות. הסיבה לכך היא שנולדתי אילם, כנראה זה מה שאיחד אותנו מלכתחילה, הגורל האילם. לא מבינה, אם אתה אילם אז איך אתה מדבר? ככה זה אצל הדגים, האילמים מדברים, כי ביי דיפולט הדגים לא מדברים כמו שאת בטח יודעת. ודרך אגב, לא רוצה להיות קטנונית אבל אני נקבה. מה נקבה? לא ידעתי שדגים... זה בסדר, כולנו נושאים איתנו סטראוטיפים. רגע, אז ציון זה לא טוב כי זה ממש שם של נקבה. לי זה לא ממש מפריע כך שזה תלוי בך, את יכולה לקרוא לי איך שבא לך, אפילו ציון. לא לא, זה... לא יכול היות שאקרא לך ציון ואת נקבה, סך הכל ציונים זה לא הכל בחיים. מה עם זהבה? זה שם של נקבה? כן, ואת גם דג זהב אז זה מתאים לך, למרות שלי את נראית יותר ג`ינג`ית מזהב, אם יש ממש הבדל בכלל. לא יודעת, בכל מקרה זהבה גם טוב לי. זהבה ואני התידדנו, התחברנו, נהיינו חברות בנפש, באש ובמים, מטאפורית לפחות, מאחר ואני לא ממש יכולה לחיות במים וזהבה על האש זה גם לא רעיון טוב. עם הזמן הבאתי לזהבה עוד שני דגים, שיהיה לה גיוון וחברה כשאני לא בבית. כבר חצי שנה מאז שהתחלתי לדבר וגיליתי שזה פתח לפני עולם שלם שלא הכרתי. בנוסף גם התחלתי לנהל בלוג, לתאר את החוויות שלי עם זהבה. עם הזמן התחלתי להוריד פוסטים כמעט על כל נושא שענין אותי ורציתי לדבר עליו ולא יצא לי עם זהבה, כי בכל זאת היא דג. לא גיליתי להורים, או לכל אחד אחר, שאני יכולה לדבר עם זהבה. הם קנו לי את הבלוג הכי חדיש בשוק. הוא הולך איתי לכל מקום ובכל פעם שיש לי צורך או רצון להוריד פוסט אני עושה את זה. אתמול בלילה הורדתי לבלוג את רשומת המאה שלי, נחמד לראות איזו דרך ארוכה עברתי בחודשים ספורים. הבוקר, בדרך לעבודה, פגשתי במדרגות את השכן מלעלה, בחור נחמד, תמיד מתעניין ושואל לשלומי, אבל הבוקר לא הייתי במצב רוח לשיחות, או נפנופי ידיים יותר נכון. כששאל לשולמי הפנתי אותו לבלוג, אני שונאת לעשות את זה אבל פשוט לא היה לי חשק לכלום הבוקר אז נפנפתי אותו. הענין הוא שהבלוג סרב לעדכן את השכן, טען שאין לו שם משתמש מאושר אצלו ודרש ממנו לפתוח חשבון אצלו. אני חושבת שהשכן קצת נעלב, הסתבכתי נראה לי. המשכתי עם הבלוג לאוטובוס, התיישבנו בספסל הלפני אחרון. ניסיתי לחשוב למה אני כל כך עצבנית הבוקר, אני חושבת שהבנתי בזמן שכתבתי. עידכנתי מייד את הבלוג, עוד לפני שהגענו לתחנה שלנו הוא כבר מסר לי על כמה תגובות שהגיעו.
ציון, ככה קראתי לדג שהבאתי הביתה. ציון הוא מה שאנשים נוהגים לקרוא לו – דג זהב. הענין הוא שציון לא יכול למלא משאלות, זאת אומרת אפשר לבקש ממנו מה שרוצים אבל הוא לא עושה עם זה כלום, כמו לדבר לקיר, לכותל, במושגים של דגי זהב הוא פשוט אימפוטנט וזו הסיבה שבעל החנות נתן לי אותו במתנה. כשהבאתי את ציון הביתה, עוד לפני שקראתי לו ציון, התלבטתי איך לקרוא לו. סידרתי לו מקום יפה עם אילוסטורציה של סלעים מפלסטיק וצמחים של אלעק צמחים וגם בועות כמובן. לאחר ששיחחרתי אותו במים הצמדתי את האף אל הזכוכית ובהיתי בו. הוא שחה מצד אל צד ונמנע מלהתקרב אלי, אולי הבהלתי אותו. לא היה לי שום רעיון איך לקרוא לו, לא היה לי דג לפני כן ולא בדקתי לפני כן באינטרנט על דגים, כל הענין התגלגל די מהר כך שמצאתי את עצמי פשוט אחר הצהריים עם דג שלא תכננתי עליו. לאחר עשר דקות של אף מעוך ונעיצת עיניים הרגשתי שהדג התרגל אלי, לנוכחות שלי. הוא התקרב אלי, יותר נכון חלף קרוב אלי, מין הקפת הכרות. כעבור כמה דקות התקרב יותר ואף נעצר מולי, בהה בי בחזרה. בהינו אחד בשני כמה שניות עד שהבנתי שהוא משחק איתי משחקי כוח, לראות מי ימצמץ ראשון. כנראה שמיצמצתי ראשונה. הוא עשה הקפת ניצחון וחזר אלי. נו אז מה, עכשיו תבהי בי ככה כל היום או מה? הוא שאל, עדיין בלי למצמץ. עניתי בטבעיות, כאילו אני כל יום מדברת עם דגים, או בכלל מדברת, אני רק חושבת על שם בשבילך. ומצאת? הוא המשיך. כן, ציון, עניתי מייד כאילו ידעתי מראש ורק חיכיתי שישאל. הוא מצמץ, ציון? כן, אני חושבת שאתה ציון דרך חשוב בחיים שלי אז נראה שציון זה שם טוב. מה כל כך חשוב פה? היות ואתה לא מכיר אותי כל כך אז אולי כדאי שאציג את עצמי: שמי מילנה, הצגתי את עצמי. מילנה? כן, נולדתי בתחילת המילניום, יותר נכון באחת בבוקר, הראשון לראשון אלפיים. כשיצאתי אז המכשירים הצביעו על מצב חרום והרופאים התעלמו בטענה שהכל בסדר וזה רק המכשירים, הם שמשתגעים, בגלל איזה באג שנקרא Y2K, שזה נשמע לי יותר כמו שם של רובוט אבל אולי לבאגים שתוקפים מכשירי חשמל באמת קוראים בשמות של רובוט. בכל מקרה, בגלל ההתעלמות הסתבכתי ונולדתי ללא יכול דיבור, אילמת מה שנקרא. היום, כמעט עשרים שנה אחרי, דיברתי פעם ראשונה בחיי, איתך. כך שמבחינתי זהו ציון דרך חשוב. אבל אני רק דג, זה לא אומר שאת באמת יכולה לדבר עם אנשים אם את אילמת. לי זה מספיק טוב אם לך לא אכפת, לא שאני מבינה איך דווקא איתך אני מדברת אבל זה באמת שולי. האמת היא, כמו שבעל החנות כבר סיפר לך ואת יודעת, אני דג זהב פגום, לא יכול למלא משאלות. הסיבה לכך היא שנולדתי אילם, כנראה זה מה שאיחד אותנו מלכתחילה, הגורל האילם. לא מבינה, אם אתה אילם אז איך אתה מדבר? ככה זה אצל הדגים, האילמים מדברים, כי ביי דיפולט הדגים לא מדברים כמו שאת בטח יודעת. ודרך אגב, לא רוצה להיות קטנונית אבל אני נקבה. מה נקבה? לא ידעתי שדגים... זה בסדר, כולנו נושאים איתנו סטראוטיפים. רגע, אז ציון זה לא טוב כי זה ממש שם של נקבה. לי זה לא ממש מפריע כך שזה תלוי בך, את יכולה לקרוא לי איך שבא לך, אפילו ציון. לא לא, זה... לא יכול היות שאקרא לך ציון ואת נקבה, סך הכל ציונים זה לא הכל בחיים. מה עם זהבה? זה שם של נקבה? כן, ואת גם דג זהב אז זה מתאים לך, למרות שלי את נראית יותר ג`ינג`ית מזהב, אם יש ממש הבדל בכלל. לא יודעת, בכל מקרה זהבה גם טוב לי. זהבה ואני התידדנו, התחברנו, נהיינו חברות בנפש, באש ובמים, מטאפורית לפחות, מאחר ואני לא ממש יכולה לחיות במים וזהבה על האש זה גם לא רעיון טוב. עם הזמן הבאתי לזהבה עוד שני דגים, שיהיה לה גיוון וחברה כשאני לא בבית. כבר חצי שנה מאז שהתחלתי לדבר וגיליתי שזה פתח לפני עולם שלם שלא הכרתי. בנוסף גם התחלתי לנהל בלוג, לתאר את החוויות שלי עם זהבה. עם הזמן התחלתי להוריד פוסטים כמעט על כל נושא שענין אותי ורציתי לדבר עליו ולא יצא לי עם זהבה, כי בכל זאת היא דג. לא גיליתי להורים, או לכל אחד אחר, שאני יכולה לדבר עם זהבה. הם קנו לי את הבלוג הכי חדיש בשוק. הוא הולך איתי לכל מקום ובכל פעם שיש לי צורך או רצון להוריד פוסט אני עושה את זה. אתמול בלילה הורדתי לבלוג את רשומת המאה שלי, נחמד לראות איזו דרך ארוכה עברתי בחודשים ספורים. הבוקר, בדרך לעבודה, פגשתי במדרגות את השכן מלעלה, בחור נחמד, תמיד מתעניין ושואל לשלומי, אבל הבוקר לא הייתי במצב רוח לשיחות, או נפנופי ידיים יותר נכון. כששאל לשולמי הפנתי אותו לבלוג, אני שונאת לעשות את זה אבל פשוט לא היה לי חשק לכלום הבוקר אז נפנפתי אותו. הענין הוא שהבלוג סרב לעדכן את השכן, טען שאין לו שם משתמש מאושר אצלו ודרש ממנו לפתוח חשבון אצלו. אני חושבת שהשכן קצת נעלב, הסתבכתי נראה לי. המשכתי עם הבלוג לאוטובוס, התיישבנו בספסל הלפני אחרון. ניסיתי לחשוב למה אני כל כך עצבנית הבוקר, אני חושבת שהבנתי בזמן שכתבתי. עידכנתי מייד את הבלוג, עוד לפני שהגענו לתחנה שלנו הוא כבר מסר לי על כמה תגובות שהגיעו.
../images/Emo27.gif
בערב, כשהגעתי הביתה, הכנתי לי ארוחת ערב וישבתי לי במטבח זמן מה. לאחר שגמרתי לאכול ניגשתי אל זהבה, היא כל כך יפה, מאירה את החדר בעורה הבוהק. היה נראה שהיא עסוקה עם החברים המפוספסים שלה. לדג עם הפסים השחורים החלטנו לקרוא טוני ולזה עם הפסים הלבנים, דאג. לרוב הם הסתובבו יחד. שאלתי את זהבה אם יש דגים הומואים והיא אמרה שגם היא חשבה על כך כי דאג נראה כמו דאג קווין. דאג וטוני לא יכלו לדבר, לא איתי לפחות, פשוט שחו ומילאו פיהם מים. עם זהבה הם דיברו בדגית, שפת בועות מימית. זהבה, אני יכולה לדבר איתך רגע? שאלתי בשקט וזהבה שחתה מייד לכיוון שלי, כאילו רק חיכתה שאציל אותה מהשיחה המשעממת עם דאג וטוני, הם יכולים לדבר שעות, אין להם חוש של זמן, מין עולם משלהם. מה? את נראית לא משהו היום, איבחנה זהבה במבט מהיר, היא מכירה אותי כבר כל כך שזה מדהים, כאילו היינו שנים יחד. כן אני יודעת, האמת היא זה לא מהיום, כבר כמה זמן שאני מסתובבת עם זה ובשבוע האחרון גם דיברתי עם הבלוג שלי על זה אז חשבתי שהגיע הזמן שאדבר גם איתך. זה נשמע רציני, שאשב? חח.. מצחיקולה את. אני לא יודעת כמה את מכירה אבל יש אצלנו, האנשים אני מתכוונת, סוג של אנשים שיש להם בעיות זהות, למשל גברים שמרגישים שהם למעשה נשים בגוף של גבר ולהיפך, נשים שמרגישות שהן גברים בגוף של גבר. הקיצר, יש מין ניתוח כזה שהאנשים האלה עוברים כדי להתאים את עצמם למה שהם באמת מרגישים שהם, קוראים להם טרנסג`נדרס. מה שאני מנסה להגיד זה שחשבתי על זה הרבה לאחרונה, כמעט מהרגע הראשון שהכרתי אותך, ורק עכשיו הבנתי שלמעשה אני דג בגוף של בן אדם, את מבינה למה אני מתכוונת? לא רק בגלל שאני מזל דגים, למרות שאולי יש לזה חלק בענין. אני חו...שבת שאני מבינה, אמרה זהבה וראיתי את הסנפירים שלה מתכווצים. לא סיפרתי לך קודם, כי לא הייתי בטוחה, אבל ביררתי עם כמה רופאים והתברר שאני יכולה לעבור איזה הליך שבסופו אהיה דג, אני חושבת שאני רוצה לעשות את זה ולהיות איתך כמה שאני יכולה. וואו...תשמעי, אני לא יודעת מה להגיד, זה...זה מדהים, אף פעם לא שמעתי על משהו כזה, רק לחשוב שאת מוכנה לעשות את זה בשבילי. זה בשבילי, אני רוצה, למרות שאמרו לי שזה לוקח זמן ואולי אפילו כואב. ו...רגע, אז מה... החלטת סופית? מתי? כן, הרופא בדק עבורי והראה לי מין קטלוג דגים שאני יכולה לבחור מתוכו מה אני רוצה להיות. מקווה שלא לוויתן, או דג דוב, צחקה צהבה. לא, לא לוויתן ולא דג דוב. זה ישמע לך מצחיק, את אתאיסטית ולא ממש איכפת לך, שזה בסדר, אבל לי חשוב קצת כל ענין המסורת, אז כיהודיה חשבתי שארצה להיות דג כשר. מה זה אומר? לא משהו מיוחד, רק שיהיו לי קשקשים. אייייכס! קשקשים של דגים אני מתכוונת, לא של אנשים. אה...נבהלתי לרגע, רציתי להזהיר אותך שאין באקווריום הד אנד שולדרס. פפפפגרת פפפגרת אבל מזהההב!! מתה עלייך. היי...זה נורא מרגש, באמת, נשימתי נעתקת רק מלחשוב על זה שתהי איתי פה, נוכל לשחות יחד, להשתין יחד, אל תדאגי אני אראה לך. וואו, אם היו לי קשקשים וודאי היו נושרים בזה הרגע. תגידי, זה עושה אותנו לדגות לסביות? לא יודעת, זה מושגים שלכם, לנו אין את הבעיות האלה, fish don`t fuck you know. ממממ...סתם סיקרן אותי. טוווב.... לילה טוב ואני כבר אעדכן אותך מה קורה. לילה טוב, אוהבת אותך. קבעתי תור לשבוע אחרי אצל הרופא שלי. אמר שזה לוקח כשבוע, כל התהליך. עשיתי את כל הסידורים הדרושים מראש והגעתי למרפאה ביום שקבענו. לאחר הניתוח נשארתי במרפאה, במיכל, או יותר נכון מין אקווריום, פרטי. לאחר חמישה ימים, שזה הזמן שלוקח לוודא שהכל נקלט בגוף, העבירו אותי למקום ציבורי, עם דגים נוספים, כולם כמוני. התברר שהפכתי להיות בורי, את זה הבנתי מהדגים שאיתי, גם הם כולם בורים. עוד דבר שנודע לי הוא שנפלתי קורבן לרמאי, הרופא שטיפל בי התברר כסוחר דגים ממולח. הוא מחר אותי לחנות בשוק וזה אומר שהסיכויים שלי לראות את זהבה הם כנראה קלושים. הדגים הוותיקים אמרו שמסתובבת שמועה שזו עונת החגים וכנראה שלא נישאר זמן רב בחיים. עולמי חרב עלי, כך הרגשתי. ההרגשה התגברה כששלו אותי ברשת ועל לוח פלסטיק הנחיתו עלי פטיש, נתנו לי בראש, כמו שהיו אומרים אצלנו, האנשים, בזמנו. גמרתי על השולחן, אפויה, עם פטרוזיליה תחובה אל תוך פי. זהבה מיררה בבכי בבלוג הבית שלי: מי אכל לי את הדגה שלי? חזרה על עצמה שוב ושוב בלא שיהיה מי שינחמה, לא איש, לא אישה, לא דובים ולא יער.
בערב, כשהגעתי הביתה, הכנתי לי ארוחת ערב וישבתי לי במטבח זמן מה. לאחר שגמרתי לאכול ניגשתי אל זהבה, היא כל כך יפה, מאירה את החדר בעורה הבוהק. היה נראה שהיא עסוקה עם החברים המפוספסים שלה. לדג עם הפסים השחורים החלטנו לקרוא טוני ולזה עם הפסים הלבנים, דאג. לרוב הם הסתובבו יחד. שאלתי את זהבה אם יש דגים הומואים והיא אמרה שגם היא חשבה על כך כי דאג נראה כמו דאג קווין. דאג וטוני לא יכלו לדבר, לא איתי לפחות, פשוט שחו ומילאו פיהם מים. עם זהבה הם דיברו בדגית, שפת בועות מימית. זהבה, אני יכולה לדבר איתך רגע? שאלתי בשקט וזהבה שחתה מייד לכיוון שלי, כאילו רק חיכתה שאציל אותה מהשיחה המשעממת עם דאג וטוני, הם יכולים לדבר שעות, אין להם חוש של זמן, מין עולם משלהם. מה? את נראית לא משהו היום, איבחנה זהבה במבט מהיר, היא מכירה אותי כבר כל כך שזה מדהים, כאילו היינו שנים יחד. כן אני יודעת, האמת היא זה לא מהיום, כבר כמה זמן שאני מסתובבת עם זה ובשבוע האחרון גם דיברתי עם הבלוג שלי על זה אז חשבתי שהגיע הזמן שאדבר גם איתך. זה נשמע רציני, שאשב? חח.. מצחיקולה את. אני לא יודעת כמה את מכירה אבל יש אצלנו, האנשים אני מתכוונת, סוג של אנשים שיש להם בעיות זהות, למשל גברים שמרגישים שהם למעשה נשים בגוף של גבר ולהיפך, נשים שמרגישות שהן גברים בגוף של גבר. הקיצר, יש מין ניתוח כזה שהאנשים האלה עוברים כדי להתאים את עצמם למה שהם באמת מרגישים שהם, קוראים להם טרנסג`נדרס. מה שאני מנסה להגיד זה שחשבתי על זה הרבה לאחרונה, כמעט מהרגע הראשון שהכרתי אותך, ורק עכשיו הבנתי שלמעשה אני דג בגוף של בן אדם, את מבינה למה אני מתכוונת? לא רק בגלל שאני מזל דגים, למרות שאולי יש לזה חלק בענין. אני חו...שבת שאני מבינה, אמרה זהבה וראיתי את הסנפירים שלה מתכווצים. לא סיפרתי לך קודם, כי לא הייתי בטוחה, אבל ביררתי עם כמה רופאים והתברר שאני יכולה לעבור איזה הליך שבסופו אהיה דג, אני חושבת שאני רוצה לעשות את זה ולהיות איתך כמה שאני יכולה. וואו...תשמעי, אני לא יודעת מה להגיד, זה...זה מדהים, אף פעם לא שמעתי על משהו כזה, רק לחשוב שאת מוכנה לעשות את זה בשבילי. זה בשבילי, אני רוצה, למרות שאמרו לי שזה לוקח זמן ואולי אפילו כואב. ו...רגע, אז מה... החלטת סופית? מתי? כן, הרופא בדק עבורי והראה לי מין קטלוג דגים שאני יכולה לבחור מתוכו מה אני רוצה להיות. מקווה שלא לוויתן, או דג דוב, צחקה צהבה. לא, לא לוויתן ולא דג דוב. זה ישמע לך מצחיק, את אתאיסטית ולא ממש איכפת לך, שזה בסדר, אבל לי חשוב קצת כל ענין המסורת, אז כיהודיה חשבתי שארצה להיות דג כשר. מה זה אומר? לא משהו מיוחד, רק שיהיו לי קשקשים. אייייכס! קשקשים של דגים אני מתכוונת, לא של אנשים. אה...נבהלתי לרגע, רציתי להזהיר אותך שאין באקווריום הד אנד שולדרס. פפפפגרת פפפגרת אבל מזהההב!! מתה עלייך. היי...זה נורא מרגש, באמת, נשימתי נעתקת רק מלחשוב על זה שתהי איתי פה, נוכל לשחות יחד, להשתין יחד, אל תדאגי אני אראה לך. וואו, אם היו לי קשקשים וודאי היו נושרים בזה הרגע. תגידי, זה עושה אותנו לדגות לסביות? לא יודעת, זה מושגים שלכם, לנו אין את הבעיות האלה, fish don`t fuck you know. ממממ...סתם סיקרן אותי. טוווב.... לילה טוב ואני כבר אעדכן אותך מה קורה. לילה טוב, אוהבת אותך. קבעתי תור לשבוע אחרי אצל הרופא שלי. אמר שזה לוקח כשבוע, כל התהליך. עשיתי את כל הסידורים הדרושים מראש והגעתי למרפאה ביום שקבענו. לאחר הניתוח נשארתי במרפאה, במיכל, או יותר נכון מין אקווריום, פרטי. לאחר חמישה ימים, שזה הזמן שלוקח לוודא שהכל נקלט בגוף, העבירו אותי למקום ציבורי, עם דגים נוספים, כולם כמוני. התברר שהפכתי להיות בורי, את זה הבנתי מהדגים שאיתי, גם הם כולם בורים. עוד דבר שנודע לי הוא שנפלתי קורבן לרמאי, הרופא שטיפל בי התברר כסוחר דגים ממולח. הוא מחר אותי לחנות בשוק וזה אומר שהסיכויים שלי לראות את זהבה הם כנראה קלושים. הדגים הוותיקים אמרו שמסתובבת שמועה שזו עונת החגים וכנראה שלא נישאר זמן רב בחיים. עולמי חרב עלי, כך הרגשתי. ההרגשה התגברה כששלו אותי ברשת ועל לוח פלסטיק הנחיתו עלי פטיש, נתנו לי בראש, כמו שהיו אומרים אצלנו, האנשים, בזמנו. גמרתי על השולחן, אפויה, עם פטרוזיליה תחובה אל תוך פי. זהבה מיררה בבכי בבלוג הבית שלי: מי אכל לי את הדגה שלי? חזרה על עצמה שוב ושוב בלא שיהיה מי שינחמה, לא איש, לא אישה, לא דובים ולא יער.
סוכריה על מקל
New member
סיפור מקסיםםםם!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.