פאן- מאייקר אני רק מזכיר,
העובדה שמי יכל לקום ולעזוב ברגע נתון איננה משנה את העובדה שאחר ניצל את פגיעותו של הדובר. פגיעותו של הדובר במיקרה הזה היא מעצם היזדקקותו לאחר. ככזו, אין בעובדת למה נישארת לשנות כהוא זה וזהו צעד אחד קרוב קרוב ביפני האשמת הקורבן. היית רוצה להתייחס לשאלת מצב וחוויה שניקי שאלה, האם הדחיה נוצרה רק למראה "נקמנותה בפרק האחרון. עלי להתוודות שלא קראתי באריכות אלא את ההתחלה, אבל מצב בו אישה עומדת חשופת שדיים לעולם תגרה אותי, ובמצב כזה הרי אינני אובייקטיבי לשאלה האם זהו מצב אסור או מותר. שנית, הייתי בהרגשה שהוא הוא הקיק, הלהיות נבדקת, להיות מול בעל סמכות, ועובדת "הצורך" בו, כי הוא זה שיקבע האם אתקבל ללימודי הרפואה הנכספים היא בעצם התרצה, כך שלו כן, הרי בוודאי שלא הייתי באוירת שפיטה האם יאות או לא יאות לרופא למשמש בכלייך. אלא ששאלתך לגבי האם הדחיה נוצרה בגלל מעשיך את, "הנקמה," מסקרנת אותי ביותר. אינני מנסה להסתיר, אכן כך! אמנם לא קראתי הכל, אבל לוודאי שעלה בי נימת ואההה, תראו ת'מאנייקית הזו, מתוחכמת, מההה? או בדומה לכך, כלומר, היה פה משהו שביטל והעפיל וגבר על כל מה שתואר לפני כן! ובמובן הזה, עצם השאלה שלך מדהימה בעומקה. למה דווקא עכשיו מיתנגן לי במוח אריק לביא באלכסנדר פן, "... בכל פגישה מיקרית, נירצחת איזה תכלת ..." למה שהרי זה שיר אהבה מופלא, שיר של אוהבת בכל לב? והתשובה הרי פחות חשובה אלאלצבוע לך ניקי מעט את האויר הששאלתך עוררה. השאלה עוכרת שלווה. מיזמן לא ניתקלתי בדומה לה. אני מודה לך. ממש מודה על ההארה.
