../images/Emo27.gif רגע התפנית בתהליך השיקום
בשבוע שעבר העלתה כאן גיטה נושא חשוב מאוד לדיון: באנגלית יש המונח defining moment, שאני מבינה אותו כמעין רגע של תפנית או שינוי. האם אתן חשתן ברגע או באירוע מסוים שכזה, ששינה את מצבכן לטובה? או שאין רגע אחד בולט כזה, והתהליך כולו מתנהל מיום ליום, משבוע לשבוע וכו'. הדיון הזה חשוב מאוד בעיני, כי הוא מהווה חלק חשוב ממה שאנחנו עושות כאן בפורום: מנסות למצוא דרכים להתמודד. מהדברים שהעליתן, אפשר ללמוד אחת מהשניה ולקבל רעיונות ותובנות. לכן סיכמתי בקצרה את הדברים שנאמרו. אנא קיראו וראו אם יש לכן תוספות: אפשר לקבץ את הדברים שעלו סביב 3 צירים מרכזיים:
ציר החשיבה חלק מהבנות תיארו את רגע התפנית כנובע ממחשבה או סדרה של מחשבות והרהורים תוך נסיון להתמודד עם אובדן אמא. סאני הבינה תוך כדי נסיעה עם אבא שהיא לא יכולה לצפות ממנו שיהיה מה שהוא לו, ושהמשאב הכי חשוב שיש לה ושעליו עליה להססתמך זה היא עצמה. אז היא הבינה שמעתה היא תדאג לעצמה ותטפל, תקשיב ותאהב את עצמה כמו שאף אחד בעולם לא יוכל. כשלולי הגיעה למה שהיא מכנה 'לקרשים' – כלומר לנקודה הכי נמוכה שיש, היא הבינה שיותר נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת, ומשם התחילה לטפס חזרה למעלה. גם סקאלי העבירה שעות רבות בסֶשֶנים של מחשבות בנסיון להתמודד עם השאלות שצצות אחרי ועם מושג המוות, ועם התובנה הבלתי ניתנת לערעור שמוות זה דבר סופי, ושלפחות בחיים האלה לא תפגוש שוב את אמא ... היה בזה הרבה כאב, אך הייתה בזה גם מעין קפיצת מדרגה בתובנה ומשם כנראה התחילה ההשלמה.
ציר הטיפול בנות רבות מציינות כאן בפורום, ולא רק בשרשור הזה [כפי שעשתה סאני], את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי, בדרך לעיבוד האבל ולהשלמה איתו.
ציר העשייה עלו גם התייחסויות לעשיה וליצירה, שמיועדות לתת מקום סימבולי לאמא בחיים שלנו. שטותי עשתה סרט על אמא. כמוכן, היא הבינה שהיא רוצה לאסוף כמה שיותר פרטים על אמא שהיא יכולה, וכמה שיותר בהקדם. סקאלי הקימה את הפורום לזכר אימה, ומרגישה שהכתיבה בפורום מזכירה לה כל הזמן את קיומה של אמא בתוכה. עד כאן סיכום של מה שהופיע באותו השרשור. אם יש לכן תוספות, אנא הוסיפו אותן לכאן, אפשר לספר על דרכים שונות להתמודדות, ואח"כ נוכל לכרוך את הכל למאמר שאכניס למאמרי הפורום, כדי שעוד בנות יוכלו להיעזר בו בהמשך.
בשבוע שעבר העלתה כאן גיטה נושא חשוב מאוד לדיון: באנגלית יש המונח defining moment, שאני מבינה אותו כמעין רגע של תפנית או שינוי. האם אתן חשתן ברגע או באירוע מסוים שכזה, ששינה את מצבכן לטובה? או שאין רגע אחד בולט כזה, והתהליך כולו מתנהל מיום ליום, משבוע לשבוע וכו'. הדיון הזה חשוב מאוד בעיני, כי הוא מהווה חלק חשוב ממה שאנחנו עושות כאן בפורום: מנסות למצוא דרכים להתמודד. מהדברים שהעליתן, אפשר ללמוד אחת מהשניה ולקבל רעיונות ותובנות. לכן סיכמתי בקצרה את הדברים שנאמרו. אנא קיראו וראו אם יש לכן תוספות: אפשר לקבץ את הדברים שעלו סביב 3 צירים מרכזיים:
נעם.