נכון. חשוב לחוות את הכאב, את הצער, את הבכי. אבל - חשוב לזכור ולשים את ההבדל בין זה לבן הרחמים העצמיים כי הם מנתבים את התהליך לכיוון פחות חיובי, במקום פורקן רגשי בריא, לדכאון.
כשאני בוכה אני לבד לרוב אני בוכה כי אני לבד קשה להסביר בדיוק למה למעט העובדה שאני לבד בכי הוא כאב , צורך להגיד רע לי לא טוב לי קשה לי בכי אינו בריחה , כי אם התמודדות לקח לי המון זמן להבין שמותר לי לבכות שמותר לי לכאוב לפעמים כאב הוא קריאה לעזרה ולפעמים הוא דרך להוציא את שעל הלב בכי הוא התמודדות עם הפחדים והכאבים שרון
. רציתי לשאול אותך אם תחושת הבכי עולה לך מתי שאתה לבד, בגלל עצם העובדה שאתה לבד, או בגלל שאתה חש לפעמים בושה לבכות בחברה, לעיני אנשים, מחשש ´מה יגידו´, ´מה יחשבו´..? האם אתה בוכה, כמו שאמרת, לרוב כשאתה לבד, בגלל התחושה שהנה, כאן אף אחד לא יכול לראות אותי, אז מותר לי לבכות, או בגלל התחושה בתוכך שאתה לבד שגורמת לך לבכות ?
המון זמן לתשובה הזו שני חלקים בעבר - עד לפני חצי שנה בערך אם בכיתי זה היה לבד כלומר כמעט ולא בכיתי ואם כבר אז לבד כלומר במקום בוא אי אפשר לראות אותי לפני חצי שנה עברתי שער מסוים בחיי ובעקבותיו בכיתי מאחר והייתי לבד מה יחשבו כיום לא מעניין אותי החיים שלי הם העיקר ואם בא לי לבכות אני אהכה בכל מצב / מקום שרון
וכרגע כשאני לבד יש רגעים שבהם אני בוכה ויש שבהם אני שמח שאני לבד זה עיניין של תחושה