סקר

טולולוש

New member
../images/Emo26.gif סקר ../images/Emo36.gif

כמה זמן אחרי החתונה החלטתם לנסות להביא ילד ? האם הייתם מוכנים באותה מידה ? האם צד אחד "לחץ" על השני ?
 

tonti

New member
לקח לנו הרבה זמן

אחרי 4 שנים פתאום בא לנו. לפני כן ממש ממש לא רצינו. ואני שמחה שזה הגיע לנו ביחד. אם כי יש לציין שעומר המהמם אמר לי מההתחלה שכשאני ארצה -הוא מוכן.
 

יפעת99

New member
בערך שנה אחרי

בערך שנה אחרי החלטנו או יותר נכון אני יותר רציתי בעלי די פחד מההתחיבות. כשגיליתי שאני בהריון קפצתי לארוע שבו עבד ליד חוף ימה של תל אביב אז עבד כמנהל אורועים בקיטרינג וסיפרתי לו. הבחור היה בשוק ורק אחרי שיצאה לי הבטן חודש חמישי הוא עדיין לא עכל את העיניין. היום במבט לאחור הוא אומר שהיינו צרכים להתחיל כבר שנים אחורה וחבל על הזמן שהמתנו. אני נשואה שבע שנים עם שני בנים שבכל יום מדהימים אותנו מחדש ומקווה שהפעם תיהיה זו בת רק למען הגיוון כי אין לי טענות לבנים. מקווה שעניתי יפעת
 
מיד אחרי החתונה.... הפסקתי עם

הגלולות..... וזו הייתה החלטה של שנינו.... ועד היום "עובדים" קשה.....
 

אפרסקה

New member
די מההתחלה החלטנו שנחכה בערך שנה

בעיקר כי לא גרנו יחד קודם ורצינו את ה,ביחד" שלנו לפני שנהפוך להורים. וגם כי חיכינו לדירה שלנו שתהיה מוכנה. וגם חיכינו שאני אסיים תואר שני. ובכלל, אני חושבת שמראש נתנו לעצמנו כזה זמן כדי לא להלחץ... כבר עברה כמעט שנה וחצי, ואני כבר לא יכולה לחכות!!
 

טולולוש

New member
תודה על התשובות ../images/Emo13.gif

אנחנו עוד לא נשואים שנה (בערך בעוד שלושה חודשים) והבעל וההורים (וחמי וחמותי) מאוד לוחצים שכבר הגיע הזמן אבל אני חוששת שאנחנו עדיין לא מוכנים, כי עדיין יש בינינו מריבות (מריבות שקשורות לשוני שבין שנינו) ואני עדיין לא מצליחה להסתגל לשתלטנות של חמי וחמותי (ואני גם לא מתכוונת להסתגל, אז צםויות עוד הרבה מריבות) ונראה לי שילד רק יקצין את כל הבעיות מה אתן אומרות ?
 
לפי עניות דעתי... כדי לנסות

מי יודע איזה תקלות צפויות בדרך וזה מה שאמרתי לבעלול היקר שלי קודם כל נביא ילד אחד נראה שהמערכת עובדת והכל תקין ואז אפשר לעשות הפסקה בין ילד לילד.... וזאת בגלל שיש לנו היסטוריה במשפחה שלקח המון שנים להביא ילדים....
 

ענבר29

New member
לטולולוש

אני חושבת שלא כדאי לעשות ילד רק בגלל לחץ סביבתי. אני אוטוטו בת 29 ותאמיני לי שכולם כבר מצפים שאני אהיה בהריון וכל חברותי כבר בסיבוב שני. אבל אני נשואה רק כחצי שנה ומרגישה שאני צריכה עוד קצת זמן עם בעלי לבד ולכן החלטנו לחכות עוד קצת. לדעתי, אם את מרגישה לא מוכנה, חכי קצת, אל תביאי ילד מתוך לחץ ולתוך מערכת זוגית שלא מוכנה לזה.
 

tonti

New member
רק לא מלחץ!

צריך לעשות את ההפרדה בין הריבים הפרטיים שלכם לאלו של המשפחה. מה שבינכם צריך לפתור לפני ילד. ילד צריך לבוא, לדעתי הצנועה, כשהזוגיות טובה. אח"כ היא רק הולכת ומשתפרת. פתאום יש לכם משהו של שניכם. הוא מאושר שהילד דומה לך ואת מאושרת שהוא דומה לו. ואתם משפחה. זה כזה אושר. אם זה לא זה, ילד רק יחמיר את היחסים. לא קל לגדל ילד. פתאום הריבים נעשים יותר משמעותיים. אין סבלנות אחד לשני. ילד לא עושה את הכל נפלא פתאום. הבסיס צריך להיות איתן. ואתם הבסיס למשפחה שתהיה לכם. שאר הריבים לא צריכים לעניין אתכם. הילד הוא שלכם בלבד ולא של סבא וסבתא שלו. ילד צריך לבוא מאהבה ורצון אליו. ולא כתהליך לשיפור הזוגיות. סליחה אם הכאבתי בדברי או גרמתי למישהי לחשוב שאולי היא לא מוכנה עדיין לילד. אבל היה לי חשוב לומר את דעתי.
 

יפעת99

New member
תעמידי אותה במקום

לי יש חמה נהדרת שבעלי ואני צוחקים שאם נדגרש הבעיה תהיה מי ישאר עם ההורים שלו. יש לנו קו פתוח ואני אומרת לה גם דברים שלא תמיד נעים לה לשמוע לא הכל ורוד בלשון המעטה בין האחים. החא יודעת שיש דברים שאין לה זכות להתערב. יפעת
 

נועם@בת

New member
אורחת מפורום ה"מתקדמות" ../images/Emo8.gif

אני בת 43, נשואה 8 שנים ומנסה 8 שנים (לא ממש בהצלחה
) וכשאני קוראת את מה שאת כותבת יש לי להגיד לך רק דבר אחד אל תמהרי לשום מקום. רק עכשיו נישאתם, יש לכם כל כך הרבה מה לעשות בזוגיות שלכם. נכון, ילד יכול פתור הרבה מתחים, אבל ילד יכול להרחיב בקלות סדקים קיימים. וכמו שאת כותבת נראה שאת צריכה עוד כמה חודשים כדי להרגיש שהקרקע תחתייך יציבה מספיק, והסדקים שחשבת לא בעצם קיימים, או כבר לא מאיימים. דוקא את הלחץ של הבעל את יכולה לנצל כדי לגעת מאוד מאוד בעדינות בנקודות השוני שלכם. את יכולה להתחיל לדבר על ילדים ועל חינוך ילדים כדי לגשר על הבדלים שכרגע מאוד מפריעים לך. תוך כדי השיחות סביר שגם את תתחילי להתרגל לרעיון. זה לא שאת לא רוצה ילדים, זאת רק התחושה שהכל כל כך טרי ורופף ולא יציב. אמא אחראית דואגת לבית חם לילדים שלה, וזה בדיוק מה שאת מנסה לעשות. את ההורים והחמים תשאירי בחוץ. את לא צריכה לריב איתם, רק לחייך את החיוך הכי מתוק שיש לך ולהגיד שהכל בסדר. נקודה. לא לדחוף, לא להדוף, רק להתעלם בחינניות ולעבור לנושא אחר. ואם קשישה כמוני יכולה לתת לך עוד טיפ אחד קטן- אז בין התפשרות ובין מריבה עם החמים יש עוד כמה גווני ביניים, אחד מהם זה לחייך ולהגיד כןכןכןכן ולעשות אחר כך בדיוק מה שאת רוצה
. בהצלחה נועם
 

גורבי

New member
אז ככה...

אני הייתי מוכנה מייד אחרי החתונה (ובעצם עוד לפני), אבל הוא היה צריך עוד זמן, וכמובן שזה היה בסדר גמור מבחינתי. כמה חודשים אחרי החתונה הוא הגיע למסקנה שהוא מוכן, אז התחלנו בהכנות (בדיקות גנטיות, אדמת וכו'), ומשהו כמו חודשיים אח"כ הפסקנו להיזהר
.
 
אצלנו ממש סיפור דומה

אני הייתי מוכנה מיד אחרי החתונה, אבל ממש לא לחוצה, הוא רצה לחכות עוד קצת אז החלטנו שנחכה. אחרי כמה חודשים הוא פתאום החליט שכן, זה ממש בא ממנו - חודש אחרי זה הפסקתי גלולות, והתחלנו לעבוד על זה.
 
אז ככה

אנחנו נשואים קרוב לשנתיים ובהתחלה שנינו רצינו להיות רק זוג. אחר כך לא המליצו לנו להיכנס להריון (בעיות גב ועודף משקל) ורק לפני חודשיים אמרו שעכשיו כבר בסדר. הוא היה מוכן הרבה לפני. אני קצת פחות. ואפילו עכשיו שאני מאד מאד רוצה, אני עדיין מתה מפחד. טוב, באופן כללי אני לא טובה בשינויים. אז לפני חודשיים הפסקנו עם הגלולות ומאז אנחנו מנסים.
 
אנחנו נשואים כבר שלוש וחצי

שנים והבעלול היה מוכן לילד עוד לפני החתונה.אני ממש לא חשבתי על זה בצורה רצינית עד לפני מספר חודשים ואז גם החלטתי להפסיק את הגלולות.הבעלול גדול ממני בחמש שנים כמעט ואני מניחה שזו אחת הסיבות שהוא הגיע לזה הרבה לפניי.כיוון שאני הייתי התינוקת עד עכשיו (ועדיין...) הוא לא לחץ עלי בכלל והמתין בסבלנות עד שאני באתי ואמרתי שעכשיו גם אני רוצה ילד. בנוסף לכך,אנחנו לא נותנים לאף אחד ללחוץ עלינו בכל מה שקשור לחיינו ולא רק למתי להביא ילד.
 
לנו כל דבר לוקח זמן....

אנחנו לא ילדים (אני כבר מעל 30, והוא פחות) ולקח לנו כמה שנים טובות עד שהתחתנו ... הוא רצה ילדים מייד ואני לא. אילוצים אוביקטיבים הביאו גם אותו להמתין ולפני כחצי שנה הוא ממש לחץ שנפסיק עם הגלולות והסכמתי לא בלב שלם אבל מתוך הרגשה שיקח קצת זמן. בנתיים הזמן עובר ומיום ליום אני מרגישה שאני יותר מוכנה ויותר רוצה.... אגב, היה נחמד לגלות שיש עוד בנות במצב דומה לשלי... אצל רוב החברים שלנו זה הפוך
 

פּוֹנְג

New member
אצלנו זה ההיפך

החתונה תבוא (אולי) אחרי הילד
לא שהילד הוא תנאי לחתונה אני פשוט לא רואה את הצורך בחתונה. אין לי עניין להאכיל את כל העולם ואשתו. אין לי עניין להיות מחוייבת מבחינה הילכתית לאף אחד ואם חס וחלילה האהבה שלנו תיגמר אז שלא תהיה שום טבעת שתחייב אחד מהצדדים להשאר. (זה למי שטוען שכשנשואים אז פחות קל לקום וללכת)
 
למעלה