אלון סלומון
New member
../images/Emo26.gifכפפה 4
פ ע ם "הקווים האדומים" היו אחרים. תמיד הפלגות הדליברי המעניינות ביותר הם בחודשים ינואר פברואר. וכסקיפר, פ ע ם היו אל ההפלגות שאהבתי ביותר. הספור מתחיל בטלפון תמים,סקיפר טרי מבקש להתייעץ על הפלגה ממרמריס לתא. בסוף השיחה מצאתי עצמי עם כרטיס טיסה לתורכיה. בעיני הפלגות דליברי הן הפלגות קשות. מכיוון שתמיד הצוות מצומצם, ועוד יותר מכיוון שהכלל המנחה אותי הוא < אין עצירות בדרך,אלא אם הספינה או הים מאלצים אותי > כלומר, בטיחות מעל הכול, אבל רציפות ההפלגה חשובה לא פחות. ולעומת הפלגות דליברי מסגנון זה, הפלגות הדליברי עם בעלי הספינה-קשות אף יותר. נחתנו בתורכיה. זה היה באמצע ינואר,חורף רגיל בהחלט.קר וגשום. כשהגענו לספינה, שרק נקנתה, המים על הרציף היו קפואים ויצרו שכבת קרח דקה וחלקה. לאחר התאוששות קלה מהטיסה והנסיעה התחלתי בהכנת הספינה, בעוד הצוות שכלל את הבעלים וחברו הלכו למשרדים לטפל בגמר הקניה. הספינה הייתה מתוחזקת היטב והתקלות מעטות. כך שההכנות כללו בעיקר את הכרת הספינה, הצטיידות במזון, ותכנון המסלול. ואז הגיעה הבשורה. עקב נוהלים שנראו לנו טיפשיים, ולצורך שחרור הדגל המקומי, עלינו להפליג לגולוק כ 100 מייל צפונה. ולפגוש במקום בבית המכס הראשי, את המוכס הראשי, והוא יחתים את המסמכים בחותמת המשחררת. WOW . ברור כי ה 100 מייל תוספת בכיוון ההפוך שווים ל 200 מייל לא בקורס המתוכנן. ברור כי בחודש ינואר חלונות מזג האוויר צרים וקצרים. אבל, אין ברירה. תהיה הסיבה שתהיה > מפליגים לגולוק ! מתכונת ההפלגה כונתה "טיסה נעימה". הבעלים הקודמים של הספינה נאות לבקשתנו וצירף אלינו איש צוות נוסף.ידענו כי הדרך מגולוק לארץ תהיה ללא עצירות ורצינו לחסוך בכוחותינו ככל האפשר. יוצאים לדרך, שעות אחר הצהריים, מזג האוויר מחייך אלינו. השיט במפרש ומנוע מהיר ככל האפשר. עבודת הניווט מענגת. ניווט חופי לשמו. מעברים צרים, מגדלורים רבים, מפגשים עם כלי שיט. מה עוד יכולתי לבקש. למחרת בשעות הצהריים הגענו לגולוק. והופתענו ! גולוק היא עיירה קטנה עם בית מכס קטנטן. המוכסים אותם פגשנו במרמריס חיכו לנו בגולוק. ממש לא היו לנו מובן. מסתבר כי כל ההפלגה לגולוק הייתה בכדי שחותמת מכס גולוק תחתום על הניירות. והרי חותמת לא יכולה להתנייד מעצמה למרמריס. אז הפלגנו את כל הדרך @%^&*)*&^%$. לאחר שסיימנו לבלוע את הצפרדע,מיהרנו להתארגן להפלגה לארץ. מלאי המזון והמים חודש. רציתי לאפשר לעצמי יכולת שייט במנוע לאורך כל הדרך, ולכן היינו חייבים להגדיל את מלאי הדלק. אבל גריקנים איין. נכנסנו למונית וביקשנו להגיע לאזור התעשייה. שם מצאנו מפעל לחומרי ניקוי, ובפחי האשפה נמצאו 6 גריקנים בנפח 60 ליטר. זו הייתה מציאה יקרה, שבלעדיה לא ההפלגה הייתה שונה. הגריקנים הועמסו על המונית וכולנו הגענו לתחנת הדלק המקומית. בשעות ערב נקשרו הגריקנים לריילינג ואנו שוב חוזרים לים. התחזית נאה אך שקע צפוי להגיע ובעצם אנו שועטים לפניו. בהפלגות שמתחילת בלילה תמיד מתעייפים מהר יותר. בתחילה ההפלגה הייתה משעממת. ללא אירועים מיוחדים פרט לעייפות שמצטברת. לאחר כ 24 שעות באזור מפרץ בודרום, אני יוצא אל הקוקפיט ורואה במרחק כ 100 מטר מאחורינו פרוזקטור חזק ונמוך דוהר לקראתנו. הפרשי המהירות היו כאלה גדולים והרבה לא יכולנו לברוח. הנחתי כי היות והפרוזקטור כל כך נמוך- שזה כלי שייט קטן ומהיר. לאחר שניות בודדות שמענו את רעש מנוע הבנזין, והבנתי כי מדובר בסירת גומי. במרחק של כ 20 מטר מהירכתיים שלנו הפרוזקטור כבה והסירה הסתובבה ונעלמה. מסתבר כי עברנו ליד תרגיל של חיל הים התורכי ושימשנו כמטרה לזיהוי. למחרת הים התייצב על 5-6 בופור. לא נעים אבל ממש לא נורא. בין רודוס לקפריסין שוב פגשתי את מזלי. הצוות שהיה במשמרת ישב ובהה ולא ממש צפה. עליתי לקוקפיט וכהרגלי הבטתי סביב והנה כ20 מטר לפנינו וכ5 מטר מתחתנו, צף לא בנחת "תוף" כבלים ענקי דמוי גלגלי בזק הגדולים. שינוי קורס קל והסכנה חלפה. אחרי קפריסין הים התייצב על 7 בופור ואנו "טסים בנעימים". למרינה תא הגענו עייפים אך מרוצים. כשעה לאחר שנקשרנו החל מזג אויר מטורף, הרוח התחזקה והגלים גבהו. בסיומה של ההפלגה ידעתי כי- דע עם איזה צוות אתה יצא לים ומה יכולתם וערנותם. בלכתך לים, אל תשכח את המזל. גם בינואר יש חלונות צרפתיים במזג האוויר. וגם נזכרתי כי חודש ינואר הוא חודש קר מאד בים.