../images/Emo24.gif

שלום, אני נשואה שנמצאת בהליכי גירושים לאדם טוב לב ומקסים לאדם שאני אוהבת. לצערי יום אחרי נישואנו בעלי נכנס לשגרת הנשואים משעממת ללא תוכן, ללא צורך בלצאת לחופשה או סתם לשבת עם האישה ולדבר וכו´ וכו´. בעלי גדל במשפחה בה המסר היה עבודה ועבודה וכך הוא עובד ימים כלילות, מ- 2:00 לפנות בוקר ועד 22:00 בלילה ולפעמים גם יותר מאוחר מזה, מעטים היו הימים בהם היה מגיע בשעות סבירות וגם כשהיה מגיע הוא היה עייף מכדי לדבר איתי ועייף מכדי לצאת וכו´. (והוא לא בגד) בקיצור הרגשתי לבד, הרגשתי שהנישואים לא טובים ועוד אנו בתחילת דרכנו. לאחר מספר מריבות, טיפולים אצל יועץ נישואים וכו´ החלטתי משראיתי ששום דבר לא עוזר לעזוב את הבית. היום אני כ- 3 חודשים מחוץ לבית, מתגעגעת מאוד אוהבת אבל לא רוצה לחזור לחיים הללו, רוצה שהוא ידפוק לי בדלת יום אחד ויגיד בואי הביתה סוף סוף אני מבין אותך, אבל זה לא יקרה כי תמיד הוא היה טיפוס של כבוד מה לעשות, אני נואשת.
 

פלסטיק

New member
שאלה תמימה

הוא יודע מה את רוצה? את מוכנה למחיר (הכלכלי) לעבודה יותר קלה? את מבינה, אם הוא יסכים הוא הולך לאבד המון, יכול להיות שאת מקום עבודתו. את מוכנה לאבד אותו רק בגלל השאלה של מי ידפוק קודם בדלת?
 
תשובה לשאלתך התמימה

תודה על תגובתך לא ציינתי קודם הוא מרוויח טוב מאוד ואני אישית, איני בחורה חומרנית אני באתי ממשפחה גדולה מאוחדת ומאושרת ואילו הוא בא מבית קר בוא הוא ראה הורים שישנים בחדרים נפרדים וגם שם היו בעיות כל הזמן. הוא יודע שכל שאני מבקשת זה יחס, תשומת לב, שהייה איתו ועוד. הוא עצמאי הוא יכול לשלוט בלו"ז שלו ולא ביקשתי סטודנט שיפחית ולא במעט כדי שיהיה לו הזמן אליי הוא בחר להשקיע בעבודה ולא בזוגיות אבל אני אוהבת אותו, ואם לפני 3 חודשים כל שרציתי הוא לא לראות אותו יותר הרי שהיום זה להיפך, אבל מה, לחזור לחיים הקודמים ללא שינוי הרי זה ברור שזה עניין של זמן עד לפיצוץ הבא
 

סולו

New member
כדאי לנצל את הפרידה

לפי מה שאת כותבת בעלך חסר לך ואת מעדיפה לתקן ולשפר את היחסים ביניכם, ולא להרוס באופן סופי. מצד שני, את כותבת שאין סכוי שהוא ידפוק פתאום בדלת. אולי כדאי לך "לדפוק בדלת שלו" ולהבהיר באופן הגלוי ביותר בדיוק מה את רוצה. גם אם החשיפה קשה ומפחידה, הרי שהיא הכרחית. אין לך מה להפסיד כאן - רק להרוויח. אם הוא ירגיש וידע שדברת ממעמקי ליבך, אולי הוא ישב ויחשוב עם עצמו, ויתן לעצמו להרגיש ולומר לך מה הוא רוצה. בכל מקרה לא כדאי להאיץ את התהליכים - חידוש או פירוק - מוטב שיתנהלו לאט, עם הרבה מחשבה, ופידבקים חוזרים ונשנים ביניכם. מאחר ואת מחוץ לבית ממילא, כדאי לשניכם לנצל את האפשרות הזו להסתכלות עמוקה פנימה. זו הזדמנות מצוינת לבחינה אישית, שכן הלחץ הנגרם מחיים משותפים מנוטרל כרגע. מצד שני כל אחד מתחיל לחוות את משמעות הפרידה (לטוב ולרע). אולי כדאי גם לחשוב על האפשרות של הביחנה האישית בעזרת יעוץ פרטני (כלומר יועץ או פסיכולוג נפרד לכל אחד מכם). גם אם בעלך לא מעויין בכך, כדאי לך לעשות זאת עבור עצמך. זה יאפשר בחינה מחודשת של מה שרצוי / חשוב / הכרחי לך - וההבחנה ביניהם. רק אחרי שכל אחד מכם יגיע לתובנות האישיות שלו, תוכלו לנסות לבנות משהו ביחד. בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה!!
 
לסולו

התרשמתי מאוד מהצעתך, בתוך תוכי אני תמיד ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות, אבל לא העזתי. אני חושבת שהעצה שניתנה לי ממך רק ממחישה לי ודוחפת אותי לעשות כך. אני מקווה שיהיה לי האומץ. מסקרן אותי לדעת האם את/ה ממין זכר או נקבה ואני מאוד מאוד מודה לך על מילים יפות חכמות ומחזקות
 

סולו

New member
הילה ברבור

תודה ברבורה יש משהו מנחם בידיעה שמתוך הכאב שלי, יכולים לצמוח דברים מיטיבים לי ולאחרים. אני חווה סיטואציה המשיקה לשלך בחלקים מסוימים מאד שלה, ולכן, אולי, עשויה להתרחש בינינו ההבנה הזו. אני באמת מקווה שמתוך הכאב והחיפוש תוכלי לצמוח ולמצוא את הדרך אל אושרך.
לגבי זהותי המגדרית - האם הידיעה תשנה את התיחסותיך לדברים עצמם?
 
סקרנות בלי סוף

שלום לסולו א. אני כאן והאם את/ה מעוניין/נת לשתף אותי בכאב הזה,אני אשמח לשמוע ולעזור אם ביכולתי לעשות כן. ב. הדברים עצמם היו חזקים וטובים והמסר נקלט ושוב כולי תקווה שאכן יהיה לי האומץ והמשאבים לפעול בדרך זו, כך שהזהות המינית אינה גורם מכריע בהתיחסותי לדברים. אבל למרות הכל אני סקרנית מאוד ולא לשאול אותי למה, כי אין לי תשובה.
 
היי, הילה...

אני נורא מבינה על מה את מדברת. יש רק מספר דברים שלא הצלחתי להבין: אתם בהליכי גירושין או "רק" בעיצומה של פרידה ?! - זה לא כ"כ "רק". זה המון. אבל, פרידה, בהרבה מקרים נשמעת כמאורע יותר הפיך מאשר גירושין.... ואולי אני טועה. יש לכם ילדים ? אם כן - מהי השקעתו בהם ?! אגיד לך מה אני חושבת. אדם שלוקח על עצמו מחוייבות, ולא משנה מהי, חייב לדעת ולהכיר בעובדה שעליו להשקיע - זמן. כסף. רצון. בכך, בעצם, מתבטאת מחוייבות. עושה רושם שמחוייבותו של בעלך לעבודתו רבה ממחוייבותו למשפחתו ולזוגיותו. התרשמתי מדבריך, שגם כעת, לאחר שעזבת את הבית - הוא אינו מגלה כל מאמץ בשינוי המצב. האם זה כך ?!? אני חושבת שההתנהגות שראה בבית הוריו בודאי משפיעה על התנהגותו כיום - אך זה לא חייב להיות כך !!! כאדם בוגר הוא יכול להחליט מה להכניס לחייו הנוכחיים (מהעבר) ומה להשאיר מאחור - דרושה לכך רמת מודעות מאוד גבוהה. - כולנו מגיעים למע´ היחסים שלנו עם מטען ריגשי מסויים. ובכל זאת, לפחות חלקנו בוחרים, במודע, שלא להכניס את העבר לחיינו הנוכחיים. להבין, במודע, שמה שהתאים למע´ היחסים בין הורינו, ולמע´ היחסים בינינו לבין הורינו - אינו מתאים למע´ היחסים בינינו לבין בן הזוג שלנו. אבל - את זה הוא יאלץ להחליט בעצמו. ורק כשיחליט ויבין - יוכל גם לשנות. אני מניחה שתאלצי לקבל כאן החלטה חשובה - האם תוכלי להמשיך איתו כך, כמו שהוא, ולקבלו ללא ביקורת, כשעול שמירת מע´ היחסים ביניכם - מונח, רובו ככולו, על כתפייך....לפחות בהתחלה, ואח"כ, תנסי, בדרכך שלך, למשוך אותו אחרייך. לדוגמא: תזמיני מקום בבית מלון. במסעדה. תקני כרטיסים לסרט/להצגה.... תוציאי אותו משיגרת העבודה. אם זה חשוב לך - תעשי !!! אל תחכי שהוא יעשה או יזום - כי כנראה שזה חשוב לו פחות מאשר לך. אם את אוהבת אותו, ובכל-זאת מסופקת מחייך במחיצתו - אז קחי יוזמה, ותניעי את הדברים קדימה. בלי לצפות ממנו. אני חושבת שהעניין הוא שיש לך מערכת ציפיות ממנו - שהן אולי מאוד לגיטימיות אך - לגמרי לא ריאליות (בהתחשב ספציפית באדם זה). ואם ברצונך בכל-זאת להישאר במחיצתו - תצטרכי להבין זאת, ולמתן את רמת הציפיות שלך ממנו (כך גם תתאכזבי פחות). ולקחת יותר אחריות על עצמך, ועל כתפיך. פשוט תתחילי לעשות. בלי לצפות ממנו ליזום ולעשות. ציפיה זאת מאדם כזה, כנראה מאוד לא ריאלית. שיהיה לך רק בהצלחה. זיו
 
לזיו

תודה על תשובתך, אכן אנו בהליכי גירושים היינו במפגש פעם אחת ומחכים למפגש האחרון ברבנות, אין ילדים על הפרק. בסוף מכתבך את רושמת לי ותקני אותי אם לא הבנתי נכון, שאם אני רוצה לחיות איתו אני צריכה לקבל אותו כפי שהוא. הבעיה היא, שאיני יכולה לעשות זאת, כי הרי ברור לי ששגרת החיים שהוא בונה היא חולנית, חיים בלי הפתעות בלי ריגושים בלי כלום פשוט לעבוד ולעבוד. ציינת גם את הנושא הכספי וכאן אני חייבת לציין שהוא מתחילת יחסינו הסתיר את כל המתרחש אצלו, כשפניתי אליו לעשות חשבון משותף הוא אמר שהוא עצמאי וזה בלתי אפשרי, כשפניתי אליו ובקשתי לראות דף חשבון בהתחלה הוא התחמק ורק אח"כ הבנתי שאין בכוונתו להראות לי את דף החשבון יותר מאוחר בטיפולים הוא אמר שהוא מפחד מהתגובה שלי כשבעצם הוא בכלל לא ניסה אותי. אז איך בדיוק אני אמורה בשביל הרצון העז שלי להיות איתו ולחיות איתו להסכים גם עם שגרת חייו כפי שאת טוענת
 
כמה נקודות למחשבה...

אם אתם נמצאים בהליכי גירושין - אני מניחה שהתקבלה כבר החלטה (ע"י שניכם ?!) לפרק את הקשר הזוגי. האם אני טועה ?! האם החלטה זו נכפתה עלייך ?? או שהיה לך חלק בה, וכעת - את חוזרת בך מהחלטה זו ?? - אני פשוט מנסה להבין את המצב טוב יותר. מה שאני התכוונתי לומר הוא שבעצם, כל חיינו נסובים סביב שאלת ה"עלות-תועלת". ולא רק בבנק. גם בחיים האישיים - לא אחת אנחנו שואלים את עצמנו (לפחות אני שואלת את עצמי) "כמה אני מוכנה לשלם ?" (שאלת העלות), ו"מה אני מקבלת תמורת התשלום הזה ?" (שאלת התועלת) - (כמובן, שהתשלום עליו אני מדברת אינו פיזי - כלכלי. הוא לחלוטין אמוציונלי-ריגשי). אני מניחה שאנחנו מחפשים איזון כלשהוא - גם בחיים הזוגיים שלנו, ולא רק בחשבון הבנק. ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו משלמים יותר מדי ומקבלים פחות מדי - משתלט עלינו תסכול, אכזבה, חוסר אונים וכו´. מה עושים עם זה ? שוב, עושים חשבון של עלות-תועלת. (אני מצטערת על השימוש במונחים כלכליים, אבל נדמה לי שזה עשוי להבהיר את המצב טוב יותר). לפעמים, אנחנו מחליטים שבעצם האוברדרפט לא כ"כ נורא. ואולי בעצם, הציפיות שלנו מבן-הזוג מראש היו מוגזמות....ואנחנו מקבלים החלטה שאנחנו יכולים להמשיך לחיות עם האיזון (או חוסר האיזון) הנוכחי. מתוך הנחה שאנחנו בכל-זאת מקבלים משהו במערכת הזאת (הרי אם לא היינו מקלבים כלום, ורק נותנים - לא היתה עולה בכלל שאלת ההישארות יחד. עצם העובדה שהוא חסר לך עכשיו - כנראה שהוא בכל-זאת נתן לך משהו. מילא עבורך איזהושהוא צורך... עובדה שזה חסר לך עכשיו). אבל - בסיכומו של דבר, הדברים תלויים בך. את צריכה להחליט, עבור עצמך, כמה את מוכנה לשלם, ומה את רוצה לקבל. האם את מוכנה להמשיך לחיות עם הסתרותיו לגבי חשבון הבנק שלו, או לא. (ואם כן - יש לזה מחיר. וגם אם לא - יש לזה מחיר אחר...) בקיצור, מקווה שלא סיבכתי אותך. אני נורא מבינה את מצבך. והיה לי נורא קשה להסביר את כוונתי. ואלי, בשורה תחתונה רק רציתי לומר - שהכל תלוי בך, ובחישובים שלך - כמה העלות שלך עבור הישארותך ? וכמה העלות שלך כשאתם נפרדים ? ואיפה התועלת שלך גדולה יותר - אם תשארי או אם תעזבי ? ובקיצור - איפה לך יהיה טוב יותר ?? מחזיקה לך אצבעות שהכל יסתיים עבורך לטובה. אני יודעת כמה זה קשה. גם אני מתמודדת עכשיו עם מערכת יחסים לא קלה ורצופת משברים - ובכל יום עושה את השיקולים שהצגתי לפנייך - איפה ארויח יותר ? ואיפה אפסיד יותר ? והאם אוכל להמשיך כך או שעדיף לי אחרת.... לא פשוט. אני יודעת. נורא מבינה אותך. זיו.
 
הבעיה היא זיו, שהחשבונאות הזו

היא חשבונאות עתידית. עוסקת בניבוי וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה. הרי ה"חשבון" (אני שונאת את המילה הזו כאן) מבוסס על הנסיון של העבר אבל מנסה לחשב את העתיד. לא יודעת איך עושים את זה חשבונאות מסוג מתקדם . איך אדם יכול לדעת איפה "יהיה"לו יותר טוב?
 
הנקודה היא כזאת:

אחדד את דבריי: לכל דבר שנעשה יהיה מחיר. נכון שלא תמיד המחיר ידוע מראש, ולפעמים הוא ידוע לנו רק בדיעבד. אבל - זה לא משנה את העובדה שלכל התנהגות שלנו - יהיה מחיר. ובכך, אולי, "מותר האדם מן הבהמה" - כי ניתנת לנו זכות הבחירה !!!! אם נישאר עם בן זוגנו - נשלם מחיר מחד(זה יכול להיות וויתור על עצמאותנו, על רצון ספציפי שלנו, וכד´), ומאידך תהיה גם תמורה (חוסר בדידות, וכד´) אם ניפרד מבן זוגנו - גם כאן נשלם מחיר (של בדידות, עצבות, וכד´), אבל גם פה תהיה תמורה/תועלת (עצמאות כלכלית ואישית, חוסר תלות בשותף, וכד´) איפה המחיר יותר גבוה ? איפה התועלת רבה יותר ? - לא יודעת. כל אחד עושה את שיקוליו שלו, ובוחן באיזה מקום יוכל להיות מאושר יותר, ולמזער את הנזק והכאב, עד כמה שניתן. ולפעמים הבחירה היא רק ב"רע במיעוטו". לפעמים, אנחנו נפרדים מבן-זוגנו, ועוברים תהליך ארוך, מייגע וכואב של פרידה מייסרת, ולו רק בגלל ש"שם לא היה לנו טוב". המחיר שאנחנו משלמים בפרידה זאת, על כל כאביה וייסוריה כנראה בכל זאת נמוך מהמחיר ששילמנו בעת שהייתנו במסגרת אחרת. נדמה לי, שאם נרצה או לא - שיקולי "עלות-תועלת" תמיד קיימים. גם אם לא נכנה אותם בשם זה. אם קשה לי במערכת היחסים הנוכחית, אני בוחנת את האופציות שעומדות לפניי, ושואלת את עצמי - האם האלטרנטיבה הזאת כ"כ גרועה או שאלטרנטיבה אחרת העומדת בפניי (למשל - פרידה) גרועה עוד יותר ?! אבל - שוב, אלו שיקולים מאוד אינדוידואליים. ובהחלט - איש הישר בעיניו יעשה. בקבלת ההחלטות שלי אני מנסה להתייחס גם לשיקולים אלו. ונכון, לא תמיד אני יודעת איפה יהיה לי יותר טוב. אבל - אם נורא רע לי במקום אחד לא אשאר בו רק בגלל שאני לא יודעת מה יהיה במקום אחר. אבל, זוהי רק דעתי... זיו
 
איפה תרויחי? איפה תפסידי?

השאלה בראש ובראשונה היא "מה את רוצה". והתשובה לשאלה היא עמוק בבטן. ולפעמים התשובה לא ברורה. הרגשות מעורבים. ואז נוח לתרגם את הרגשות המעורבים לחישובי עלות תועלת. ואז מתחיל ניתוח לוגי, הגדרת בן הזוג (ועצמנו) באופן רציונלי. לאט לאט ואולי מהר מאד מתחיל שיפוט תכונותינו להיות מלווה בציונים, בהשואות לאחרים, בהשואה לחיים היפותטיים עם בני זוג אחרים עליהם אנו יודעים בעצם מעט אבל מדמיינים תדמית מתאימה לדימוי שאנו נזקקים לו. חשים החמצה בחיים עם בן הזוג הנוכחי. מאשימים אותו בהחמצה, לא את עצמנו. כתבה לפני כשבוע אורחת בפורום בכינוי "עיניים" הודעה נפלאה על קבלה ללא תנאי. זו אהבה אמיתית. ואם אין קבלה ללא תנאי, השאלה העיקרית הינה "מה את רוצה". ואם מה שיש איננו מה שאת רוצה, הרי שכל עוד לא קיבלת את מה שיש באהבה וללא תנאי, את בהפסד. יהיו החישובים אשר יהיו. כי עלות-תועלת יש רק בעסקים. ואהבה שהיא עסק וניתנת בתמורה לדבר, ניתן לכנות גם בשמות אחרים והמביןיבין.
 
איש המערות -לא הבנת

כשאני כתבתי כאן את סיפור חשבון הבנק שלו, המסר לא היה "אין לי מושג כמה כסף יש לו בבנק" המסר היה שהוא לא אמיתי איתי. השתמשת המון במושג אהבה מזה זה אהבה אתה יודע זה חום, רגש, אמון, כבוד, חברות רצון להיות אחד עם השני. היחד הזה. אהבה זה מה שביקשתי זה התנאי שלי והוא לעומת זאת לא בנה מערכת יחסים המבוססת על אמון על חברות על להיות אחד עם השני וזה מה שחסר לי לא הצבתי תנאים הדגשתי בהתחלה אני לא בחורה חומרנית אני מאוד מאוד רגישה לכל דבר שזז, לילד בוכה, לכלב ללא בית למצב המדינה ועוד הרבה לא חמדתי מעולם יותר ממה שחשבתי שמגיע לי וממה שביכולתי להשיג. אני רוצה אותו מאוד מאוד אבל לא את החיים שהוא נתן לי אולי בכלל אני לא יציבה ויכול להיות שהבדידות עכשיו גורמת לי לרצות אותו בחזרה. אין לי מושג ההתכתבות איתכם ממחישה לי שאני צדקתי בצעד שלי ללכת אבל זה כואב
 
תודה לזיו

זיו שלום, א. אני יזמתי את הפרידה. ב. אם חזרתי הביתה למצב קיים ומצב לא טוב, מה יצא לי מזה. לשבת בשקט ולסבול שוב עד לפעם הבאה שאני יכריז גירושים. לא ולא. כל שאני רוצה זה לגרום לו להבין כל שאני רוצה זה שבתקופה הזו שאנו לא ביחד יחכים לדעת שטעה. אבל ככל שעוברים הימים ואני כואבת את הפרידה שגזרתי על עצמי מתוך שיקול דעת נכון אני גם מבינה שזה לא יקרה ורק בגלל שיש לו כבוד ורק בגלל שהוא לא מספיק מנוסה בזוגיות בשביל להבין שהוא טועה ורק אולי בעוד כמה שנים הוא יבין ואז יהיה מאוחר מידי לשנינו. תודה בכל אופן
 
הילה יקרה -אני שומעת ממך את הכאב

את הבדידות ואת ההיסוס אם ההחלטה הקשה שקיבלת היא אכן הנכונה עבורך. אבל אני גם שומעת עכשיו את הציפיה הסמויה שלך ש"הוא" ישתנה, "יחכים לדעת שטעה" "הוא לא מספיק מנוסה בזוגיות כדי להבין שהוא טועה". יקירה, יש אולי שניים בטעות הזו? את מצפה שתקופת הפירוד, תעשה אצלו שינוי מוחלט ואצלך? מה את רוצה /מוכנה לשנות אצלך? האם את מוכנה לעשות נסיון נוסף של חיים משותפים? האם את רוצה? כי "אדם קרוב אצל עצמו" בדקי עם עצמך, מה את יכולה להפיק מהתקופה הזו, מה את רוצה, שקשור בך, איזה שינוי אם בכלל את יכולה לעשות עבור זוגיות משותפת, האם את בכלל רוצה זוגיות משותפת איתו? פסק הזמן, הוא לא רק עבורו הוא גם עבורך! שבת שלום
 
להתגרש או לא - זו השאלה

בוקר טוב הילה אני קוראת את השרשור, שאלותייך, התגובות ותגובותייך שכנגד. התמונה שעולה, למיטב הבנתי, היא אחת : בלבך גמלה ההחלטה לשים קץ לנישואין, עזבת את הבית ואת מנסה למצוא צידוקים נוספים מדוע לא לחזור. אינני חושבת שמי שמאיתנו, משתתפי הפורום, יכול או רשאי לתת "הכשר" להחלטה שלך או מאידך לפסול אותה. עליך לבחון, בינך לבין עצמך, ואמרו כאן לפני, את הטוב אל מול הפחות טוב, את רצונך האמיתי ולהיות מאד שלמה עם עצמך. לדעתי, פורום זה יוכל לספק לך המון תמיכה מתוך ניסיון אישי של משתתפיו בכל החלטה שתממשי (ללכת או להישאר) אולם אל ההחלטה עצמה כאמור, עלייך להגיע בעצמך. שבת שלום ו
 
אין לי מושג אישה פשוטה

איש פשוטה בוקר טוב, יכול להיות שההבחנה שלך נכונה, אבל אני לא מודעת לה. אני כרגע רוצה להיות על ידו, בבית שלנו, עם שינוי דרסטי בגישתו לזוגיות שינויים שהוא יודע שצריכים להיעשות. מה בסך הכל אני מבקשת... כל שביקשתי ממנו, זה להרגיש אותו, קצת נוכחות בבית, איכפתיות ולשים הכל על השולחן לשתף אותי בחיים שלו, לדעת מה הוא מרגיש, מה כואב ולא להסתיר ממני דברים.
 

dor50

New member
שאלת "עלות/תועלת...

לא מקובל עלי גישתך זו שכל היסים בזוגיות מסתובבים סביב השאלה של עלות/תועלת. צודק איש המערות שטוען שנקודה של עלות/תועלת ישנה בעסקים, ויסים בינו ובינה הם לא עסק, הם מעבר לכך. נכון הוא שרוב הזוגות מבססים את יחסיהם על "עלות/תועלת" כלומר: "מה יצא לי מזה?... והרי כבר אמרנו בהודעות קודמות שזה בדיוק שורש הרע בזוגיות!!! ביחסים שבינו לבינה אי אפשר (במידה ורוצים לשמור על יחסים תקינים לאורך זמן) לעשות חשבונאות, אי אפשר על כל דבר לחשוב - "מה יצא לי מזה?" וכפי שאנו מתנהגים כלפי ילדינו ונונתינים להם מעצמנו ללא מחשבה "מה יצא לי מזה?" כך אנחנו צריכים לנהוג כלפי בן/בת הזוג שלנו, רק אז נוכל לקיים מערכת יחסים תקינה של קבלת האחר, קבלת השונה, ואם אנחנו לא מוכנים לקבל את האחר כפי שהוא, לא נוכל לקיים מערכת זוגית תקינה. צביקה
 
למעלה