נועה של ים
New member
../images/Emo24.gif קצת ארוך
לכל חברי היקרים. לא יודעת אפילו ממה להתחיל. קודם כל וודאי התודות ליהודה59, לניצת ולרותם111, שדואגים לנו. תודה מאוד מיוחדת מגיעה לאחת מחברי הפורום (לא שלנו) שפנתה אלי במסרים עם הצעת עבודה. לצערי (ועוד לא איבדתי תקווה להודות לך בפומבי) בחרה להשאר בעילום שם, אבל זה המקום לומר לה תודה ענקית. אז הייתי בראיון עבודה ביום ראשון בחברה שנמצאת בקרית עתידים בתל אביב, ובעלה של האישה היקרה הזו משמש שם בתפקיד בכיר. בעלה, שהיא הראתה לו את הודעתי, שאל אם ארצה להגיע לראיון עבודה ולהיות מזכירה במחלקתו. בתחילה היה לי מאוד לא נעים לקבל את הצעתם, אבל לאחר שיחות ארוכות, הגעתי לראיון. הייתי אסירת תודה על שקיבלו אותי, בהתחשב במצבי (ששוב לא יפורט כאן, לצערי). ועכשיו יש לי עבודה, אמנם עוד לא מבצעת אותה בצורה מושלמת, אבל רק יומיים.. אז עוד אלמד בטח. כמו שיהודה כתב, דיברתי עם הורי, ואף התראנו במהלך סוכות כמה פעמים. הפגישה הראשונה היתה קצת מאכזבת, ציפיתי ליותר גילויי חיבה ואף לבקשת סליחה (מצידם). הדבר שזעזע אותי הכי הרבה, היה שהורי ידעו את הכתובת שלי, למרות שעברתי דירה (שוב) רק לפני כשלושה חודשים, ואף יודעים על מצבי. ציפיתי שנדבר על מה שקרה ועל השנים שהיו, אך נתקלתי בחומת שתיקה. הם מאוד נחמדים אלי ואל ים, אך אין להם שום רצון לדבר על העבר. לי מאוד חשוב לדבר על מה שקרה, היות ואני מרגישה שאני לא אוכל לסלוח. ים קצת מבולבלת מסבא וסבתא שנפלו עליה, וקוראת להם בשמות הפרטיים. נשאלתי אם אני צריכה עזרה כלכלית ואבי אף שלף את פנקס הצ´קים. אני והגאווה שלי לא הרשו לקחת מהם כסף, אבל הם קונים מתנות לים, לקחו את ים ל"עננים" בהרצליה ונראה שדואגים לה. אני מרגישה קצת הקלה, עדיין מודאגת ועליי לעבוד דירה היות ואנחנו לא נעמוד בתשלום. מה עוד? מצטערת שנעלמתי. אין לי פלאפון וטלפון בבית, והמכשיר שהיה ברשותי היה של חברתי מעבודתי הקודמת, הוא הוחזר.. כמה כבר אפשר לנצל אנשים. מקוהה שיהיה לי זמן להכנס לכאן. ואני חושבת עליכם תמיד. תודה שיש חברים כמוכם. נועה וים
לכל חברי היקרים. לא יודעת אפילו ממה להתחיל. קודם כל וודאי התודות ליהודה59, לניצת ולרותם111, שדואגים לנו. תודה מאוד מיוחדת מגיעה לאחת מחברי הפורום (לא שלנו) שפנתה אלי במסרים עם הצעת עבודה. לצערי (ועוד לא איבדתי תקווה להודות לך בפומבי) בחרה להשאר בעילום שם, אבל זה המקום לומר לה תודה ענקית. אז הייתי בראיון עבודה ביום ראשון בחברה שנמצאת בקרית עתידים בתל אביב, ובעלה של האישה היקרה הזו משמש שם בתפקיד בכיר. בעלה, שהיא הראתה לו את הודעתי, שאל אם ארצה להגיע לראיון עבודה ולהיות מזכירה במחלקתו. בתחילה היה לי מאוד לא נעים לקבל את הצעתם, אבל לאחר שיחות ארוכות, הגעתי לראיון. הייתי אסירת תודה על שקיבלו אותי, בהתחשב במצבי (ששוב לא יפורט כאן, לצערי). ועכשיו יש לי עבודה, אמנם עוד לא מבצעת אותה בצורה מושלמת, אבל רק יומיים.. אז עוד אלמד בטח. כמו שיהודה כתב, דיברתי עם הורי, ואף התראנו במהלך סוכות כמה פעמים. הפגישה הראשונה היתה קצת מאכזבת, ציפיתי ליותר גילויי חיבה ואף לבקשת סליחה (מצידם). הדבר שזעזע אותי הכי הרבה, היה שהורי ידעו את הכתובת שלי, למרות שעברתי דירה (שוב) רק לפני כשלושה חודשים, ואף יודעים על מצבי. ציפיתי שנדבר על מה שקרה ועל השנים שהיו, אך נתקלתי בחומת שתיקה. הם מאוד נחמדים אלי ואל ים, אך אין להם שום רצון לדבר על העבר. לי מאוד חשוב לדבר על מה שקרה, היות ואני מרגישה שאני לא אוכל לסלוח. ים קצת מבולבלת מסבא וסבתא שנפלו עליה, וקוראת להם בשמות הפרטיים. נשאלתי אם אני צריכה עזרה כלכלית ואבי אף שלף את פנקס הצ´קים. אני והגאווה שלי לא הרשו לקחת מהם כסף, אבל הם קונים מתנות לים, לקחו את ים ל"עננים" בהרצליה ונראה שדואגים לה. אני מרגישה קצת הקלה, עדיין מודאגת ועליי לעבוד דירה היות ואנחנו לא נעמוד בתשלום. מה עוד? מצטערת שנעלמתי. אין לי פלאפון וטלפון בבית, והמכשיר שהיה ברשותי היה של חברתי מעבודתי הקודמת, הוא הוחזר.. כמה כבר אפשר לנצל אנשים. מקוהה שיהיה לי זמן להכנס לכאן. ואני חושבת עליכם תמיד. תודה שיש חברים כמוכם. נועה וים
נועה
