מה עושים?

orinosh

New member
../images/Emo24.gifמה עושים?

שלום לכולם, אני חדשה כאן ושמחה שיש פורום כזה שיכול לעזור ולעודד. אני גרושה,אמא לילדה מקסימה בת - 6. אני וגרושי כבר לא גרים ביחד כ- שנה וחצי. עד אתמול,חשבתי שהילדה שלי קיבלה את ה"רעיון" כמו שצריך,כלומר כמעט ולא דיברה על הנושא וכשכבר התקימה ביננו שיחה חשבתי שאני מסבירה את הדברים בצורה נכונה והיא מבינה.דאגתי להסביר לה שאמא ואבא אוהבים אותה מאוד ואת העובדה שאנשים מבוגרים לא מסתדרים בינהם וזה לא נורא אם הם לא יהיו ביחד ועוד.. אתמול זה קרה,אחרי סוף שבוע שהיא היתה עם אביה,היא חזרה הביתה בסערת רגשות מוגזמת,היא בכתה,צעקה,התלוננה על זה שהיא חיה במשפחה לא "רגילה" לא כמו שכולם. היא אפילו אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא אוהבת אותה יותר. הילדה הזאת היא כל חיי והיא פתאום נשברה לי. אני יודעת שמותר לה וזה לגיטימי אבל איך מתמודדים עם זה? אני אשמח מאוד לקבל ממכם עצות מעשיות אני רוצה לציין שאחרי שיחה ביננו היא נרגעה,אבל אני נשארתי עם המועקה. מאוד שמחה שאתם פה.
 

s h o o s h a

New member
אבא שם, אמא כאן והם אוהבים אותך

הדבר דומה לילד שמגיע בפעם הראשונה לבית הספר. ילקוט חדש, ספרים ומחברות עטופים, קלמר, צבעים וההתרגשות של 'תראו כמה אני גדול. אני כבר בכיתה א' הם אפילו מבקשים מאיתנו ההורים ללכת. הם גדולים והם יסתדרו. וכך חולפים היומיים הראשונים וביום השלישי מתחיל לבצבץ סדק ראשון בביטחון, דמעה בקצה העין כשאמא/ אבא צריכים ללכת ועוד יום חולף ועוד אחד ולא רוצים ללכת לבית ספר כלל. ולמה אני מספרת את אלו? שכן התהליך שעבר כנראה על בתך מאד דומה. הפרידה של שני ההורים היתה מהירה ואני מסיקה שלא ממש עירבתם אותה בתהליך ובגורמים אלא בסיומו של תהליך הצבתם בפניה עובדה. מאמינה שניסיתם להסביר כמיטב יכולתכם את המניעים ובעיקר שהפרידה של הוריה היא לא פרידה ממנה ואהבתכם אליה תישאר כשהיתה. הימים הראשונים היו כנראה סוג של הלם עבורה ואולי בחינה של המצב. אולי אפילו תקווה סמויה שזהו מצב זמני ושדברים יחזרו לקדמותם. ןככל שנקפו הימים ודבר לא השתנה, הצורך שלה במשפחה 'רגילה' לא התממש למרות תקוותיה ויתכן שהיא חשה אכזבה, שהיא נכשלה. בזמנים כאלו חשוב מאד להיות מאד קשובים אליה, לעטוף אותה בחום ובאהבה ובעיקר להשכיל לא להסית את ההורה השני ולא לדבר בגנותו בנוכחותה.ובכלל. הילדה חווה משבר. המשבר הזה לא פוסח עלינו המבוגרים שלא פעם כושלים תחת העומס הרגשי, לא כל שכן ילדה בת 6 שכל רצונה הוא משפחה רגילה. הרבה סבלנות ואורך רוח. שיחות בגובה העיניים, לא הטפות ולא הרצאות, אלא שיחות בשפה ברורה ונקיה, שפה שילדה בת 6 תבין ותוכל להפנים. ובעיקר זמן. לתת לה זמן לעבד עם עצמה את המציאות החדשה אליה היא גודלת. אם יהיו לה שני הורים חמים ואוהבים בשני בתים שיקבלו אותה בחום ייקל עליה המעבר לסוג זה של חיים וברבות הימים היא אף תמצא את היתרונות שיש באבא שם ואמא כאן. בהצלחה
 

orinosh

New member
../images/Emo13.gif,תודה שושה

זה מצחיק,היום הלכנו להרשם לכיתה א'. הילדה היתה בהתרגשות שיא,כנראה שגם השלב של המשבר השני צריך להגיע. כמה כוחות אנחנו צריכים??? כמה זה נכון להגיד שהזמן עושה את שלו,אמיתי הוא הדבר. תודה על העידוד היום אני הרבה יותר רגועה. שיהיה לכולם לילה נפלא. כיף להיות פה. תודה
 
למעלה