[sad]

../images/Emo23.gif

עייף אותי העצב צער עמוק אני כבר כמעט נורמלי

השיר הזה הוא מים השיר הזה הוא צחוק השיר הזה די בנאלי יש בך משהו שונה משהו לא דומה נזהרתי מלגעת פחדתי לראות חששתי מחום שפתיה עכשיו אני אפטי עכשיו אני תינוק עכשיו אני כבר יודע יש בך משהו שונה משהו לא דומה להתראות נגה, תודה ממש תודה קשה לנתק ולפרום את החוטים העדינים שנרקמו

 

[אחת מהצד]

יקרה שלי

אחרי שמנתקים את החוטים נשארת התמונה הצבעונית שצויירה באהבה ונרקמה ברגישות על הבד. והיא שלך. לתמיד. את זה אף פעם לא פורמים.. ואני אוהבת אותך. אחת שלא מבינה מה זה נורמלי

 

[sad]

תגידי איך את עושה את זה?

שוברת לי מסך של "אני בסדר, זה בסדר" ומכמה שורות בודדות הדמעות הראשונות שלי פורצות? את צודקת שנשארת תמונה רקומה , היא באמת לא נפרמת אבל לא קל נשיקות ואהבה ותודה אחת שמעולם לא היתה נורמלית והתבקשה להשאר ככה ולא להבהל

 

[אחת מהצד]

אני?

זה לא אני.. זו את.. ואין צורך לשים מסך של "בסדר". כי זה בסדר שזה לא בסדר. ושזה כואב ומפחיד.. פתאום להיות עם בלי החיבוק שלה. בלי מישהי שהיתה בשבילך. נטו בשבילך. ומה יהיה במקום?.. ואיך תסתדרי לבד.. כן. לא קל. לא קל בי-כלל. מרקו גם היה אומר לך על זה משהו.. ובכלל.. חושבת אולי זה שיעור של החיים בלהפרד. וזה גם דבר שחשוב ללמוד. האובדן הוא גם סוג של פרידה. וגם מאובדן צריך ללמוד להיפרד.. אחת שעוד לא התנרמלה

 

[sad]

אני "אשכרה" מרקו בימים אלו

ואם את ה"לא נורמלי" שכולנו נהיה משוגעים ומה שלומך?