גחלילית זוהרת
New member
../images/Emo23.gif טפי באב ../images/Emo23.gif
ביום שני הקרוב עלינו, נקווה שגם לטובה, חוגגים את החג המעצבן הזה של הקוצ'י מוצ'י אני כידוע, לא חוגגת אותו וגם לא מתייחסת אליו. בוקר יום השישי הזה רק חידד עבורי את הנושא. יצאתי לאחד מימי הרכישות עם הפולנייה האהובה שלי. אחרי שנת עבודה קשה כמו שהייתה לי (חיפשתי כמה תירוצים) החלטתי ללכת לבזבז כמה מעוט ואין דבר יותר טוב מלעשות את זה עם הפולנייה שלי, שיודעת לעמוד על המקח ולסובב על האצבע הקטנה שלה כל מוכר שמתפלל במהלך המפגש שהיא תצא במהירות ולעולם לא תשוב עוד. ידעתי בדיוק מה אני רוצה. אחרי דיונים עם פולנייה שאני צרכה לחסוך לימים נוראים (אבל כמה שנים צריך לחסוך ? ובאמת שאני חוסכת) יצאנו לעיר הגדולה. את הנסיעה במונית עברנו בשלום הנהג ניצל בנס. מה ששימח אותי כי ידעתי שאת האנרגיה האצורה היא תשחרר בחנות, מול מי שצריך. מה שלא ידעתי, שהאנרגיה הזו הפעם תצא דווקא ממני. נכנסו לשתי חנויות ידועות התדיינו טיפה עם המוכרים אבל לא בהגזמה והגענו למקום שבו ידענו שתינו שאם נחליט נצא עם התכשיט.... המוכרות, הוותיקות היו בהפסקה וקיבל את פנינו גבר צעיר הלהוט למכור, "מה העלמות חן מבקשות להן ?" מי כאן עלמות חן? תהיתי עם עצמי, הפולנייה שלי נושקת לשמונים.... ואני? איפה חן ואיפה אני?! חייכנו ואמרנו שאנחנו מחפשות צמיד אפילו תיארתי במדויק מה אני מבקשת. המוכר חייך (זה היה החיוך האחרון שלו) וענה לי "אה אנחנו חוגגים את יום האהבה, ט"ו באב הקרב ובא נכון?" "אנחנו? אתה ואני? אין סיכוי" יריתי, תוך כדי זה שאני מודדת אותו מלמעלה ועד למטה, סבתי עליה השלום תמיד אמרה שיש לבדוק היטב את הסחורה לפני שמכניסים אותה לפח... הפולנייה שלי חייכה חיוך שבע רצון התיישבה על הכיסא שהוצע לה לאחר כבוד, מוכנה לחגיגה יודעת שהפעם היא הולכת ליהנות. אני שייפתי את לשוני ממתינה בשקט זהיר להמשך, זהירות היא מצרך נדיר בימנו... האיש הגיע עם צמיד יפה אבל לא מה שרציתי, חייכתי ועניתי לו במתק שפתיים "הצמיד יפה אבל לא הטעם שלי אני מעדיפה בזהב לבן כדי שיתאים למה שרכשתי כאן.." "טוב חמודה (מי חמודה ? הוא מכיר אותי?) אם זה הטעם שלך אין בעיה מייד מביא לך משהו אחר אין כמו צמיד עם יהלומים ליום האהבה איפה הגבר הנחמד שעומד לשלם על זה?" פולנייה השתעלה קלות ראיתי את החיוך הבוהק של שיניה... " לא ידעתי שרק גברים יודעים לשלם" נעצתי בו מבט קשוח וזרקתי את התשובה לחלל. האידיוט לא קלט את הסימנים והמשיך בשלו. "בוודאי שלעלמת חן כמותך יש איזה גבר שכל חלומו הרטוב הוא לקנות לה צמיד מנצנץ נכון?" לא הבנתי איך הוא ממשיך מבלי להבין שהוא מסתכן ובגדול אבל הוא בשלו--- "איפה הגבר הזה אני אשכנע אותו לקנות לך את הכי טוב שיש מאמי" פולנייה הזדקפה בכיסא עליו היא ישבה צופה בי במבט של קוברה לפני תפיסת הקורבן ואני באיטיות רבה הרמתי את הצמיד הסתכלתי מול האור וירקתי את התשובה שלי בצרור קצרים של חטיבה מיומנת קרב: "תקשיב לי איגואנה בלי זנב שכמותך, הגברים של חיי כבר שנים לא מרטיבים בלילה הם יודעים איפה ומתי להטיל את מימיהם . ומאמי? אתה קראת לי מאמי? אני כנראה לא שמעתי טוב. הכנסתי אוויר לראותי כמו צוללן היורד לקרקעית---- פולנייה הייתה מרוצה אני הייתי עצבנית והמוכר היה אידיוט יש סוג מסוים של אנשים שלא מבינים ועד שאתה לא פותח את גרונם ומאביס אותם לתוך גרונם כמו ברווזים ככה את האמת ישר ופנימה, הם לא מבינים כלום. והוא לא הבין.... לא ברור לי איך חנויות שרוצות להרוויח כסף עושות מעצמן כזו חוכא ואיתלולה ומרשות לעצמן להפקיד את היקר להן בידי רועי איגואנות חסרות זנב – טפי! "תקשיבי מאמי שלי, הצמיד הזה הוא מיוחד במינו מתאים לאחת כמותך בואי אני אשים לך אותו על היד ואת תראי איך הוא מתחבר אל עורך.." עד כאן! הייתי חייבת את הצינור שדוחפים לאווזים או לברווזים ובמיידית... אולי בעצם חוקן לקולא? לא הייתי סגורה אם עושים זאת לברווזים וחוץ מזה אני מחבבת את החיות.. "בוא הנה איגאונה יקרה שלי בוא תתקרב למאמי שלך ואני אסביר לך כמה אמיתות" עניתי בירייה מדויקת, תוך תפיסת העניבה המפוספסת שעל צווארו, צופה בפולניה שלוגמת לה בנחת מים ומחייכת. הטמבל התקרב, מעניין מה לימדו אותו בנוהל מו"מ: הולכים על כל הקופה מה יהיה, יהיה?! התקרבתי אליו תוך כריכת העניבה סביב ידיי והסתכלות באישונים המרצדים שלו "אחת שכמותי אוכלת אחדים שכמותך עוד לפני הארוחה הבנת? ומגרד לי בקצה של העור עד כדי תחושת הנאה שעולה בדמיוני של יד מתחברת ללחי ואם אתה תוהה אזי ללחי שלך ממוש. ואם עוד פעם אחת אתה תקרא לי מאמי בי נשבעתי שאת הציפורן שלי אני תוקעת לישבנך. הבנת?!" הטמבל הבין שמשהו לא כשורה הוא זז במהירות אחורה מכחכח בגרונו ושואל "חמודה הצמיד לא מוצא חן לך, אני אביא משהו אחר אולי צבעוני אולי מזהב אולי פחות מנצנץ, אני יודע שחג האהבה הוא חג מיוחד לכן הנשים ואני אמצא את מה שיהיה לך הכי טוב" שוב החג הזה?...טפיי, אני יודעת שחג האהבה נחשב גם כחג הפיוס אבל כרגע הנצנוץ היחיד שראיתי היה מול עיניי ולא הייתי מוכנה להתפייס עם איש בוודאי שלא עם הגולם מפרג. החלטתי לשנות כיוון חייכתי לרגע והתקרבתי לעיניים המרצדות...... "בא לך לבוא איתי לכרמים שבוע הבא?" שאלתי האידיוט לא הבין "חמודה אני מוכן להביא לך את הצמיד לכרם, לבית,לאן שתגידי" פולניה השמיעה קול חניקה קל הסתובבתי אליה וירקתי, את צרכה אוויר? סוכרייה חמוצה? יש לך מה להגיד לי?" פולנייה האהובה שלי חייכה אלי :"לא חמודה חשבתי שאולי מה שהאיש אומר יכול להיות נחמד אם תצאי לכרמים לשם שינוי" ראיתי את הלשון שלה מציצה מהפינה, מלקקת את השפה העליונה הסתובבתי בתפנית חדה מקבלת מכה מהשולחן מקללת בחוסר כבוד של חביבה ומאמי ויריתי את הצרור הבא שלי "אֶשְכֹל הַכפֶר דּוֹדִי לִי בְכַרְמֵי עֵין גֶדִי" (שיר השירים א,יד); "אַשְקְךָ מִיַיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמונִי" מה אתה אומר?" ראיתי את הבלבול וחייכתי לי. " כי אם אתה רוצה שנשתה עסיס רימונים בכרמים אז קדימה מתי יוצאים, אני מבינה שהצמיד יהיה המתת הרטוב שלך אליי, נכון נשמה שלי ? איגואנת ירוקת זנבנבוני שלי ממאמוש??.ואם לא אכפת לך, כשתעניק לי אותו אנא ממך איגואנת חסרת זנב שלי שים אותו על ידי לא לפני שאתה מנגב ממנה את העסיס" השקט הרועש בחנות היה חד. סוג של פורטיסימו של הפילהרמונית של בוסטון. לתוך השקט הזה נכנסו בעדינות שתי המוכרות החביבות עלי. לא יודעת מה הן הספיקו לשמוע אולי המראה של מרצד העיניים שהיה חיוור מאד אולי שאר הקונים התמימים שצפו במחזה או שאולי היה זה החיוך הערמומי של פולנייה תוך כמה דקות הביאו את מה שרציתי. פולנייה עמדה על המחיר כראוי וכיאה מוציאה את נשימתן לעילא ולעילא וכשנתתי את הצ'קים הצצתי לכיוון המרצד וזרקתי לעברו "אז מה חומד בא איתי שבוע הבא לכרמים? העסיס מאמי עליך".
הצמיד הוזמן. המאמי הלך לשתות מים. פולניה הייתה מחויכת כראוי. ואני טפי לט"ו באב – יש לי צמיד חדש! .c כל הזכויות שמורות רק טוב!!!
ביום שני הקרוב עלינו, נקווה שגם לטובה, חוגגים את החג המעצבן הזה של הקוצ'י מוצ'י אני כידוע, לא חוגגת אותו וגם לא מתייחסת אליו. בוקר יום השישי הזה רק חידד עבורי את הנושא. יצאתי לאחד מימי הרכישות עם הפולנייה האהובה שלי. אחרי שנת עבודה קשה כמו שהייתה לי (חיפשתי כמה תירוצים) החלטתי ללכת לבזבז כמה מעוט ואין דבר יותר טוב מלעשות את זה עם הפולנייה שלי, שיודעת לעמוד על המקח ולסובב על האצבע הקטנה שלה כל מוכר שמתפלל במהלך המפגש שהיא תצא במהירות ולעולם לא תשוב עוד. ידעתי בדיוק מה אני רוצה. אחרי דיונים עם פולנייה שאני צרכה לחסוך לימים נוראים (אבל כמה שנים צריך לחסוך ? ובאמת שאני חוסכת) יצאנו לעיר הגדולה. את הנסיעה במונית עברנו בשלום הנהג ניצל בנס. מה ששימח אותי כי ידעתי שאת האנרגיה האצורה היא תשחרר בחנות, מול מי שצריך. מה שלא ידעתי, שהאנרגיה הזו הפעם תצא דווקא ממני. נכנסו לשתי חנויות ידועות התדיינו טיפה עם המוכרים אבל לא בהגזמה והגענו למקום שבו ידענו שתינו שאם נחליט נצא עם התכשיט.... המוכרות, הוותיקות היו בהפסקה וקיבל את פנינו גבר צעיר הלהוט למכור, "מה העלמות חן מבקשות להן ?" מי כאן עלמות חן? תהיתי עם עצמי, הפולנייה שלי נושקת לשמונים.... ואני? איפה חן ואיפה אני?! חייכנו ואמרנו שאנחנו מחפשות צמיד אפילו תיארתי במדויק מה אני מבקשת. המוכר חייך (זה היה החיוך האחרון שלו) וענה לי "אה אנחנו חוגגים את יום האהבה, ט"ו באב הקרב ובא נכון?" "אנחנו? אתה ואני? אין סיכוי" יריתי, תוך כדי זה שאני מודדת אותו מלמעלה ועד למטה, סבתי עליה השלום תמיד אמרה שיש לבדוק היטב את הסחורה לפני שמכניסים אותה לפח... הפולנייה שלי חייכה חיוך שבע רצון התיישבה על הכיסא שהוצע לה לאחר כבוד, מוכנה לחגיגה יודעת שהפעם היא הולכת ליהנות. אני שייפתי את לשוני ממתינה בשקט זהיר להמשך, זהירות היא מצרך נדיר בימנו... האיש הגיע עם צמיד יפה אבל לא מה שרציתי, חייכתי ועניתי לו במתק שפתיים "הצמיד יפה אבל לא הטעם שלי אני מעדיפה בזהב לבן כדי שיתאים למה שרכשתי כאן.." "טוב חמודה (מי חמודה ? הוא מכיר אותי?) אם זה הטעם שלך אין בעיה מייד מביא לך משהו אחר אין כמו צמיד עם יהלומים ליום האהבה איפה הגבר הנחמד שעומד לשלם על זה?" פולנייה השתעלה קלות ראיתי את החיוך הבוהק של שיניה... " לא ידעתי שרק גברים יודעים לשלם" נעצתי בו מבט קשוח וזרקתי את התשובה לחלל. האידיוט לא קלט את הסימנים והמשיך בשלו. "בוודאי שלעלמת חן כמותך יש איזה גבר שכל חלומו הרטוב הוא לקנות לה צמיד מנצנץ נכון?" לא הבנתי איך הוא ממשיך מבלי להבין שהוא מסתכן ובגדול אבל הוא בשלו--- "איפה הגבר הזה אני אשכנע אותו לקנות לך את הכי טוב שיש מאמי" פולנייה הזדקפה בכיסא עליו היא ישבה צופה בי במבט של קוברה לפני תפיסת הקורבן ואני באיטיות רבה הרמתי את הצמיד הסתכלתי מול האור וירקתי את התשובה שלי בצרור קצרים של חטיבה מיומנת קרב: "תקשיב לי איגואנה בלי זנב שכמותך, הגברים של חיי כבר שנים לא מרטיבים בלילה הם יודעים איפה ומתי להטיל את מימיהם . ומאמי? אתה קראת לי מאמי? אני כנראה לא שמעתי טוב. הכנסתי אוויר לראותי כמו צוללן היורד לקרקעית---- פולנייה הייתה מרוצה אני הייתי עצבנית והמוכר היה אידיוט יש סוג מסוים של אנשים שלא מבינים ועד שאתה לא פותח את גרונם ומאביס אותם לתוך גרונם כמו ברווזים ככה את האמת ישר ופנימה, הם לא מבינים כלום. והוא לא הבין.... לא ברור לי איך חנויות שרוצות להרוויח כסף עושות מעצמן כזו חוכא ואיתלולה ומרשות לעצמן להפקיד את היקר להן בידי רועי איגואנות חסרות זנב – טפי! "תקשיבי מאמי שלי, הצמיד הזה הוא מיוחד במינו מתאים לאחת כמותך בואי אני אשים לך אותו על היד ואת תראי איך הוא מתחבר אל עורך.." עד כאן! הייתי חייבת את הצינור שדוחפים לאווזים או לברווזים ובמיידית... אולי בעצם חוקן לקולא? לא הייתי סגורה אם עושים זאת לברווזים וחוץ מזה אני מחבבת את החיות.. "בוא הנה איגאונה יקרה שלי בוא תתקרב למאמי שלך ואני אסביר לך כמה אמיתות" עניתי בירייה מדויקת, תוך תפיסת העניבה המפוספסת שעל צווארו, צופה בפולניה שלוגמת לה בנחת מים ומחייכת. הטמבל התקרב, מעניין מה לימדו אותו בנוהל מו"מ: הולכים על כל הקופה מה יהיה, יהיה?! התקרבתי אליו תוך כריכת העניבה סביב ידיי והסתכלות באישונים המרצדים שלו "אחת שכמותי אוכלת אחדים שכמותך עוד לפני הארוחה הבנת? ומגרד לי בקצה של העור עד כדי תחושת הנאה שעולה בדמיוני של יד מתחברת ללחי ואם אתה תוהה אזי ללחי שלך ממוש. ואם עוד פעם אחת אתה תקרא לי מאמי בי נשבעתי שאת הציפורן שלי אני תוקעת לישבנך. הבנת?!" הטמבל הבין שמשהו לא כשורה הוא זז במהירות אחורה מכחכח בגרונו ושואל "חמודה הצמיד לא מוצא חן לך, אני אביא משהו אחר אולי צבעוני אולי מזהב אולי פחות מנצנץ, אני יודע שחג האהבה הוא חג מיוחד לכן הנשים ואני אמצא את מה שיהיה לך הכי טוב" שוב החג הזה?...טפיי, אני יודעת שחג האהבה נחשב גם כחג הפיוס אבל כרגע הנצנוץ היחיד שראיתי היה מול עיניי ולא הייתי מוכנה להתפייס עם איש בוודאי שלא עם הגולם מפרג. החלטתי לשנות כיוון חייכתי לרגע והתקרבתי לעיניים המרצדות...... "בא לך לבוא איתי לכרמים שבוע הבא?" שאלתי האידיוט לא הבין "חמודה אני מוכן להביא לך את הצמיד לכרם, לבית,לאן שתגידי" פולניה השמיעה קול חניקה קל הסתובבתי אליה וירקתי, את צרכה אוויר? סוכרייה חמוצה? יש לך מה להגיד לי?" פולנייה האהובה שלי חייכה אלי :"לא חמודה חשבתי שאולי מה שהאיש אומר יכול להיות נחמד אם תצאי לכרמים לשם שינוי" ראיתי את הלשון שלה מציצה מהפינה, מלקקת את השפה העליונה הסתובבתי בתפנית חדה מקבלת מכה מהשולחן מקללת בחוסר כבוד של חביבה ומאמי ויריתי את הצרור הבא שלי "אֶשְכֹל הַכפֶר דּוֹדִי לִי בְכַרְמֵי עֵין גֶדִי" (שיר השירים א,יד); "אַשְקְךָ מִיַיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמונִי" מה אתה אומר?" ראיתי את הבלבול וחייכתי לי. " כי אם אתה רוצה שנשתה עסיס רימונים בכרמים אז קדימה מתי יוצאים, אני מבינה שהצמיד יהיה המתת הרטוב שלך אליי, נכון נשמה שלי ? איגואנת ירוקת זנבנבוני שלי ממאמוש??.ואם לא אכפת לך, כשתעניק לי אותו אנא ממך איגואנת חסרת זנב שלי שים אותו על ידי לא לפני שאתה מנגב ממנה את העסיס" השקט הרועש בחנות היה חד. סוג של פורטיסימו של הפילהרמונית של בוסטון. לתוך השקט הזה נכנסו בעדינות שתי המוכרות החביבות עלי. לא יודעת מה הן הספיקו לשמוע אולי המראה של מרצד העיניים שהיה חיוור מאד אולי שאר הקונים התמימים שצפו במחזה או שאולי היה זה החיוך הערמומי של פולנייה תוך כמה דקות הביאו את מה שרציתי. פולנייה עמדה על המחיר כראוי וכיאה מוציאה את נשימתן לעילא ולעילא וכשנתתי את הצ'קים הצצתי לכיוון המרצד וזרקתי לעברו "אז מה חומד בא איתי שבוע הבא לכרמים? העסיס מאמי עליך".
