מרים היא גיבורה עברו כ70 פרקים, והספקתי לאט לאט לשנוא (במידה זו או אחרת) את כל הדמויות. כולם מנוולים, אגואיסטים, נקמניים, רודפים אחרי כבוד וכסף. אך דמות אחת לדעתי הצטיינה בגבורה נפשית, וזה התבטא בעיקר בפרק של היום. אני מתכוון לדמות של מרים. דתיה, תמימה, צדיקה, צנועה, והיום התברר שיש לה גם הרבה מאד אומץ לב. היא נקטה עמדה נועזת נגד האנשים הקרובים ביותר ללבה (ובמיוחד הבחור שהיא אוהבת), והיתה מוכנה לקבל את ההפסד מבלי שהיא תראה בזה איזושהי דרגת נחיתות. זה מראה משהו על האופי שלה. היא לא רואה את הניצחון כדבר אלהי, או את ההפסד כדבר אפסי. בשביל להתריע כך על השכרון שבתאוות הניצחון, ולא להיסחף אחרי אנשים הקרובים לה, זה דורש גבורה נפשית גדולה מאד. בנוסף, מה שריגש אותי בדמות שלה זה לראות שיש לה אמונה עמוקה וחזקה, ושבלבה יש אהבת השם. כל המעשים הנועזים שלה לא נבעו אלא מאמונה ומאהבת השם. הדמות המיוחדת שלה הפכה לדעתי את הטלנובלה הזו לטלנובלה המוצלחת ביותר שהיתה. אומר את האמת, כל שאר הדמויות די משעממות אותי. וגם זה שכולם שם רואים את עולם הדוגמנות כתכלית החיים מאד לא מתחבר אלי. היה רגע שחשבתי שגם מרים בעצמה מתקלקלת, אך הפרק היום הוכיח ללא כל ספק שהיא לא כמו האחרים והיא לא נתנה לעולם הזה לעוור אותה כמו שהוא מעוור את האחרים, וידעה איפה לשים ריסון וגבולות. זו שוב לדעתי עדות חזקה לאמונה הגדולה שיש בה. זו הדמות הראשונה בכל הטלנובלות שאני יכול לומר שאני מעריץ אותה. שחקניות מעולם לא הערצתי, ולא יעלה בדעתי להעריץ. אבל את הדמות של מרים בסדרה אני מאד אוהב. זו הודעה ראשונה שלי בפורום, ואולי גם אחרונה. לכן אשמח לקבל תגובות.