../images/Emo204.gif אפשר?../images/Emo204.gif
קוראת אתכם, זמן מה, שייכת ולא שייכת (סיפור חיי
). המסע שלי החל, לפני למעלה מחמש וחצי שנים, בצעדים קטנים ומדודים וחלק מאבני הדרך פקדתי רק לאחרונה. כבר מספר ימים, לאור דברים שקראתי כאן ובעקבות אירועים שהתרחשו אצלי, אני שקועה במחשבות וכמה מהן רציתי לחלוק אתכם. תקופה ארוכה בחרתי, להעמיק את ההכרות עם עצמי והלבד שלי. לשקם את הקליפה הריקה שנשארה ממה שזכה פעם לכינוי "האישיות שלי" ולדעת שכאשר אבחר ללכת בשביל המוביל אל הזוגיות, אעשה זאת כשאני משוחררת מהפחד. רציתי לבחור מתוך רצון אמיתי להיות ביחד ולא בשל החשש מהלבד. כשמונה חודשים אני צועדת בדרך החתחתים הזו, הולכת בה, בקצב האיטי האופייני לי. גיליתי, כי הפחד, אותו לא רציתי כצידה לדרך, מתלווה אלי בכל זאת. אמנם, לא מדובר באותו החשש, את עצמי ואת הלבד שלי אני אוהבת בדרך כלל. אבל נסיונות וכשלונות העבר שקנו להם אחיזה בתרמיל שלי, מכבידים מאד ומפריעים לי להתקדם. פעם אחת (מתוך שלוש, לא להתלהב
), העזתי להשתמש בכנפיים שלי ובאבחה אחת חזקה, המראתי לשחקים. אבל כנפיים, אחרי שהן מאופסנות זמן רב, מאבדות כנראה, מיכולת התעופה שלהן והחזרה לקרקע היתה מהירה . בשבוע האחרון, החלטתי להשתמש בהן שוב, הן אמנם מרוטות וחלשות מאד, מעט הכח שנשתמר בסיבוב האחרון נעלם ולכן בשלב הזה הן מאפשרות לי לשייט רק מעט מעל האדמה. אבל פתאום גיליתי שככה אני רוצה את המסע שלי!!!!, הפחד והזהירות ממסכים ומפריעים לי להנות מהדרך והדבר אותו אני רוצה להשיג נמצא שם למעלה!. אני יכולה לעטוף את עצמי בשכבות הגנה ולשמור על הכנפיים השבריריות באריזה הבטוחה, אך בלעדיהן לא אגיע ליעד המיוחל. ברור לי שמי ששואף לגעת בעננים חייב להתמודד עם האפשרות שיתרסק על הקרקע. לכאורה, האופצייה הזו מאד מפחידה, אבל כשנזכרתי בנחיתה הקודמת הבנתי פתאום, שהחוויות וההשגים שצברתי במשך השנים (בעיקר ה
) מרפדים את הקרקע ומרככים את עצמת המכה. המסע הנוכחי, יכול בהחלט, להסתיים בלא כלום, אבל אני יודעת שעברתי בו כברת דרך רצינית, והייתי קרובה לעצמי במהלכו. מאחלת לעצמי ולכל מי שרוצה בכך לגבור על השדים שלו (סיום בומבסטי משהו, אבל כל הקטע היה כזה
) אמל'ה, אחת שתיים שלוש, שלח (תחי האנונימיות
)
קוראת אתכם, זמן מה, שייכת ולא שייכת (סיפור חיי
