Baker St. Muse Take 1

[John Barleycorn]

../images/Emo202.gifBaker St. Muse Take 1../images/Emo183.gif

But you know he'll always keep movin' You know he's never gonna stop movin Cus he's rollin' He's the rollin' stone And when you wake up it's a new mornin' The sun is shinin' it's a new morning You're goin' You're goin' home.​

Shit shit shit... take two אני חושב מדי פעם על הדברים עליהם כבר כתבתי, על אלה שאני רוצה מאד לכתוב עליהם. במיוחד האלבומים שעמלו ללא רחם על הפטיפון שלי בימי התיכון והפכו לחלק מחיי ומתודעתי. אני נזכר כל פעם ב"עיר לעיר" של גארי רפרטי. אילו הכרתי אותו אישית הייתי ודאי מטלפן ומתנצל. אני רוצה לכתוב עליו כבר זמן רב ולא מצליח. אולי הוא יותר מדי קרוב ללבי. מדוע אני אוהב אותו כל כך? אני אוהב אנטי גיבורים. ורפרטי הוא ממלכי האנטי גיבורים. אלה שהכישרון הרב שלהם הביא אותם לגעת בתהילה לרגע ולהעלם. כמו אל סטיוארט - בין אמצע לסוף שנות השבעים, אבל לרגע אחד בלבד. הרגע הזה נקרא "עיר לעיר". הוא קרה ב- 1978, מכר פי עשר ויותר ממה שרפרטי קיווה לו, ואז התקרר הברזל טרם הוכה. קטע הנושא מ"ינשוף הלילה" של השנה הבאה עוד היה להיט סביר, אבל בתחילת שנות השמונים הקריירה של רפרטי דעכה סופית. הלהיט שהביא את רפרטי סולו אל העולם ואלי אזניי הצעירות היה "רחוב בייקר" על ריף הסקסופון המפורסם של Raphael Ravenscroft. הגיטרה וקולו הרך של רפרטי, הלחן הקודר, והסקסופון הזה לא הותירו לשיר ברירה, אלא להפוך לאחד מהאייקונים של שנות השבעים. אחר כך בא שיר האהבה היפה "לכל אורך הדרך", ואצלי כבר נאספו מספיק מעות כדי לעלות על קו שש לדאון טאון באר שבע ולחזור מ"לונג פליי" עם עטיפה נפלאה בתוכה עשרה שירים יפהפיים. רחוב בייקר הוא בן חורג באלבום האופטימי זהיר הזה. הוא נבע משנים של תיסכול שהחל בלהקת "גלגל הגנבים". זהו שיר על ניכורה של העיר הגדולה. רפרטי הכיר אותו היטב, כמי שבא מעיירה קטנה ואוהבת בסקוטלנד. הוא ראה את אלה היושבים בבארים עד אור בוקר, משתכרים, מוצאים נערה ללילה, מבזבזים את חייהם ומבטיחים לעצמם שמחר יקומו, ישתפרו, וישקמו את חייהם. כאלה היו ויהיו תמיד, אבל את הניכור של העיר הגדולה שעוטף את רוחו של השיר יכלה לספק רק התפאורה של התקופה. אותה תפאורה שעשתה שירים נצחיים כמו "זמנים מודרניים" של אל סטיוארט ו"המתחזה" של ג'קסון בראון, ו"רחוב בייקר" של רפרטי.

Gerry Rafferty - Baker Street (Single version) Lyrics and music by Gerry Rafferty Album: City to city Year: 1978 Track: 2/10 Time: 6:01​

 

[assafta]

../images/Emo95.gif אמנם הייתי בקושי בן 3 ../images/Emo95.gif

אבל את הריף של הסקסופון אני זוכר כבר אז מהרדיו. ועוד איך זוכר. נדמה לי שניתן לזקוף את הצלחת השיר לזכות אותו ריף שהעניק לו את אחת הפתיחות המזוהות ביותר בהיסטוריה. הגיטריסט שאחראי לסולו המופלא הוא יו ברנס, שניגן גם בין היתר עם ג'ורג' מייקל, פול מקרטני, מייק אולדפילד ועוד. ועוד לא דיברנו על המקום השני במצעדים....

 

[assafta]

והנה הלהיט של

להקתו הקודמת, גונבי הגלגלים, "תקוע באמצע איתך". שני קישורים מעניינים למושאי אהבה נוספים שלך, ג'וני: רפרטי עזב את הלהקה בסמוך לצאת אלבום הבכורה "גונבי הגלגלים" (להלן סטילרס וויל) שהכיל את השיר הנ"ל, ומי שהחליף אותו בלהקה היה לא אחר מאשר לות'ר גרוסבנור מלהקת שן מבהילה (להלן ספוקי טות'). בנוסף, מתופף הלהקה היה רוד קומבס, לימים מתופף הסטרובס (נדמה לי מ-74'). איך הכל מתחבר....

 

[giloni]

הנה עוד גנב

גם אתה התחלת לגנו ממני? אני מנהל פה את מחלקת קשרי הסטרובס!!! האמת, אין יותר נחת מזה שהקולגות שלי עושים לי את העבודה. אכן 1974, אכן רוד קומבס, אכן מתופף נהדר - גם היום, ד"א. וStealers Wheel היו להקה כלבבי. איך מתרגמים clawn ואיך Joker? בכל מקרה אני תקוע באמצע בין שניהם... יקי יקי

 

[LEATHER REBEL]

אני זוכר גם את take 2

זו היתה להקה בשם UNDER COVER שכצפוי כל שיריהם היו קאברים בהפקת דאנס עדכנית של סוף 1991. הגרסה הזו היתה סבילה, ואפילו היה אפשר לרקוד אותה, מה שקשה לומר על המקור.

 

[giloni]

ג'וני חברי ואחי

יש לי טקסט מוכן שהמשפט הראשון שלו הוא: "פתיחת הסקסופון הגדולה ביותר בהיסטוריה של הרוק". הנה גם את זה לקחת לי... מה נשאר לי??? עוד סטרובס?? כמה אני אוהב את האלבום הזה. בפעם האחרונה שהייתי בלונדון עם אשתי, נעמדנו בפינת ביקר סטריט, ממש ליד מוזיאון השעווה הנוראי של מדאם טוסו, ועשיתי לה בשמש הלונדונית הקרירה את הפתיחה הזאת. אני כמובן לא יכול לצייר את המנגינה במלים, אבל הרושם שלה היה: "מה אני עושה עם האיש הזה, ועוד בלונדון?" יקי

 

[Dartanyan]

וואו

בחיים לא שמעתי את השם הזה לפני כן, ואני כל-כך שמח שקפצתי לבדוק מה חדש בפורום [חדש.. מאז הבוקר] מחר אני אבדוק בעבודה אם הדיסק קיים אצלנו, אם לא, תהיה בטוח שאני אדאג להזמין אותו. שיר מעולה, סקסופון מדהים, הסולו גיטרה בסוף היה מטורף, והכינורות ברקע כל הזמן.. הרמוניה מושלמת. תודה

 

[John Barleycorn]

דארט, אני מקווה

שמחר כבר תמצא אותו. ואז תוכל להקשיב לעוד פתיחה משובחת של הסוקסופון הזה: המשיכה הפותחת את השיר היפהפה Island ומתפתחת לסולו קצר.

 

[Barmelai]

יאללה מלחמת סקסופונים

אין אין אין סולו סקסופון גדול בלי בלי בלי הקדמה דרמתית. לבייקר סטריט יש את הסולו הקצר והמושחז, הגילמורי ברוחו שבונה את המקפצה לסולו סקסופון המיוחל. והאפקט באמת מוגבר שבעתיים. מנגד, הגרסה הנשית של השיר עם הסולו סקסופון - רק שנתיים אחרי ראפרטי ב 1980, בשנה הצפונית ביותר של הפורום. הייזל אוקונור מוציאה חבילה של תקליט וסרט רוק בשם זכוכית שבורה. האלבום נחמד, אפשר לקרוא לו פנק אקספלוייטישן. הסרט בהתאם תיאר את עלייתה מהביבים, תהילתה ושקיעתה חזרה של כוכבת פנק בדויה. הייזל אוקונור שיחקה, השירים שיכנעו קצת יותר. אחד מהם נקרא WILL YOU - שהוא די הצד הנקבי של בייקר סטריט. יש בלדה, יש סולו סקסופון יפהפה, ויש הקדמה. כאן מתוגבר האפקט הרגשי באמצעות הפאוזה הדרמתית: זה היה מקובל באותם ימים, ואף אחד לא חשב שזה מגוחך. טוב, גם הסתובבנו אז עם פאות לחיים עבות ומשולשות אז אפשר להבין שהמילה מגוחך עוד לא הייתה אז נפוצה. הפאוזה הדרמתית עבדה שעות נוספות בכל מקום, אם זאת גלן קלוז הטבועה לה בשקט באמבטיה ועולה פתאום מהרחצה חיננית כמו הנוסע השמיני, או הגברת טייב בניצנים, שרבים מאיתנו מצטערים בדיעבד שהפאוזה הדרמתית שלה באמצע ים של דמעות הגיעה בכלל לסיומה. הייזל אוקונור עוד מעצימה את הפאוזה בהשלותה אותנו שהנה נגמר השיר, אבל בעוד אנחנו קמים ללכת והיד נשלחת מאליה לבורקס אחרון, והנה התופים בובום טא-טא-טאטאם - והסולו מ-ג-י-ע

 

[John Barleycorn]

Sax appeal

אין מה לעשות, לכלי הזה יש את זה. אולי בקליפ הבא אביא כאן עוד שיר סקסופון נפלא באותה השנה של רחוב בייקר. נדמה לי שרפאל רבנ... וגו' הוא גם הנשפן ב"חיתוך הסופי" של פינק פלויד. האלבום סובל מהפקת יתר חמורה, וחבל, כי אני אוהב את השירים שם. הסקסופון ב"חלום הרובאים" פשוט קורע.

 

[Barmelai]

אז מה אגיד על דיק פרי?

שאחראי על הסקסופון בשיין און? הסולו הכאוב שמתרחק ונחלש בסיום האלבום - ....זזזזמרמורות עונג ידועות.

 

[הניבלונגים]

פעם לפני שנים

ניהלתי כאן פורום שדיברו על רוק אנד רול, המוצא הישר מתבקש להחזירו הביתה

גרי ראפטי... איך אומרת סבתא שלי: אוי...