בלי שום סיבה
New member
../images/Emo20.gif
אני מתה לפנות אלייך, להגיד לך בדיוק איך אני מרגישה. לספר לך במילים ולהעביר לך בתחושות כמה את חסרה לי. אני מתה שתתקשרי פתאום, ושרק לפי ה- הלו שלי את תביני כמה אני מתגעגעת אלייך. ובלי הרבה מילים אבל עם כמויות של רגש, תגידי, בואי. ובלי לחשוב פעמיים, אני אארוז את עצמי ואשלח אותי אלייך בפדקס. למי צריך לשלם פה כדי לגרום לזה לקרות. אני פשוט מתה שיקרה משהו, ככה פתאום, האנשים יהיו טובים יותר, ומזג האוויר יהיה נוח יותר, וכולם יקבלו ויאהבו וישמחו, ואת תהיי פה, איתי ולצידי. וזה יראה לגמרי ברור, כי הרי אין אני בלי את. זה פשוט יהיה המצב הקיים, המצב שלי ושלך יחד. אני מתה שתגרמי לזה לקרות. שאני אגרום לזה לקרות. אפשר שמישהו כבר יגרום לזה לקרות. אני מתה עלייך. את מעט הזיכרונות שיש לי ממך אני מריצה במוחי בכל פעם שהנפש נרגעת ממהלכי היום. את עולה במוחי, ממלאת חורים קטנים שנעשו בעקבות לכתך. ואת לא באמת הלכת, זאת אני שפתחה לך את הדרך, כיוונה אותך ליציאה הקרובה ביותר. אני לא מאשימה אותך שהעדפת ללכת, לא קל איתי, האמת, לפעמים אני פשוט סיוט, אני לעולם לא הייתי איתי. ואת, את מרצונך החופשי רצית אותי. וזה מדהים אותי. את חתיכת נפש בטח. הייתי מתה להכיר אותך עוד. להכיר כל שריטה בגופך, להכיל כל פציעה בנפשך. ולהיות שם, כשקשה. לגרום לדברים להיראות טוב עבורך. הייתי מתה להיות איתך. או, לפחות שהייתה לי את ההזדמנות להוכיח לך שגם אני יכולה. ואלוהים, כמה שאני רוצה. אני יודעת שאת חושבת שאני לא, אבל מה אני יכולה לעשות, אצלי תמיד הכל היה הפוך. כשרציתי הראיתי כמה אני לא. ואני רוצה. כל כך רוצה. רוצה אותך. אני מתה לפנות אלייך, להגיד לך בדיוק איך אני מרגישה.
אני מתה לפנות אלייך, להגיד לך בדיוק איך אני מרגישה. לספר לך במילים ולהעביר לך בתחושות כמה את חסרה לי. אני מתה שתתקשרי פתאום, ושרק לפי ה- הלו שלי את תביני כמה אני מתגעגעת אלייך. ובלי הרבה מילים אבל עם כמויות של רגש, תגידי, בואי. ובלי לחשוב פעמיים, אני אארוז את עצמי ואשלח אותי אלייך בפדקס. למי צריך לשלם פה כדי לגרום לזה לקרות. אני פשוט מתה שיקרה משהו, ככה פתאום, האנשים יהיו טובים יותר, ומזג האוויר יהיה נוח יותר, וכולם יקבלו ויאהבו וישמחו, ואת תהיי פה, איתי ולצידי. וזה יראה לגמרי ברור, כי הרי אין אני בלי את. זה פשוט יהיה המצב הקיים, המצב שלי ושלך יחד. אני מתה שתגרמי לזה לקרות. שאני אגרום לזה לקרות. אפשר שמישהו כבר יגרום לזה לקרות. אני מתה עלייך. את מעט הזיכרונות שיש לי ממך אני מריצה במוחי בכל פעם שהנפש נרגעת ממהלכי היום. את עולה במוחי, ממלאת חורים קטנים שנעשו בעקבות לכתך. ואת לא באמת הלכת, זאת אני שפתחה לך את הדרך, כיוונה אותך ליציאה הקרובה ביותר. אני לא מאשימה אותך שהעדפת ללכת, לא קל איתי, האמת, לפעמים אני פשוט סיוט, אני לעולם לא הייתי איתי. ואת, את מרצונך החופשי רצית אותי. וזה מדהים אותי. את חתיכת נפש בטח. הייתי מתה להכיר אותך עוד. להכיר כל שריטה בגופך, להכיל כל פציעה בנפשך. ולהיות שם, כשקשה. לגרום לדברים להיראות טוב עבורך. הייתי מתה להיות איתך. או, לפחות שהייתה לי את ההזדמנות להוכיח לך שגם אני יכולה. ואלוהים, כמה שאני רוצה. אני יודעת שאת חושבת שאני לא, אבל מה אני יכולה לעשות, אצלי תמיד הכל היה הפוך. כשרציתי הראיתי כמה אני לא. ואני רוצה. כל כך רוצה. רוצה אותך. אני מתה לפנות אלייך, להגיד לך בדיוק איך אני מרגישה.
