../images/Emo20.gifPrecious UR../images/Emo20.gif
יום מוזר עבר עלי.. היום היה משהו כמו היום לימודים אחרון שלי בבי"ס, נפרדנו ממורים וזה היה מוזר.. זה לא היתה פרידה כמו שעוברים כיתה זו היתה פרידה לתמיד. ונכון, נראה את אותם מורים עוד הרבה בבי"ס כי עד הבגרות האחרונה נבקר שם הרבה, אבל ככה בהווי של שיעור- יותר לעולם לא נהייה ככיתה. זה מכניס למצב רוח כזה מוזר אתם יודעים. הגעתי הביתה והייתי צריכה לעשות עבודה מציקה במתמ', ושמתי לי אלאניס ברקע ולא יכולתי לעבוד. ופתאום UR התחיל להתנגן לו. מאז ומעולם אהבתי את השיר הזה והוא אחד (אם לא "ה"אחד) מבין השירים שאני הכי אוהבת בSFIJ. עצמתי את העיניים והקשבתי למילים והייתי חייבת לפרש את השיר המקסים הזה. מה שתקראו תכף יצא מהראש שלי טרי בזמן שחשבתי על השיר שבדיוק סיים להתנגן ולכן אולי טיפה מבולבל מה שכתוב פה כי כל הזמן שכתבתי על משהו אחד חשבתי כבר על משהו אחר להוסיף וזה יצא עמוס שכזה.. אז שוב סליחה על האורך ועל ה"כובד" של זה, אבל זה מה שיצא
אה ועוד משהו, יצא שכתבתי הרבה סוגריים (ככה זה שתוך כדי שמסבירים משהו אחד מנסים להסביר משהו אחר.. נו רואים, אני שוב עושה את זה
) ולפעמים הם יצאו ארוכים ואז מאבדים את הקשר למה שהיה לפני הסוגריים אז אני ממליצה לכם אחרי שאתם קוראים את הסוגריים לחזור אחורה לראות מה היה לפני זה.. תהנו.....
burn the books they've got too many names and psychoses שרפו את הספרים, יש להם יותר מידי שמות ופסיכוזות all this incriminating evidence would surely haunt me כל הראיות המפלילות האלו בוודאי ירדפו אותי if someone broke into my house אם מישהו יפרוץ לביתי. suits in the living room חליפות בחדר מגורים do you realize guys I was born in 1974 אתם קולטים חביםר שנולדתי ב1974 (
) we've got someone here to explain your publishing יש יש לנו פה מישהו שיסביר את הפירסום שלך we know how much you love to be in front of audiences אנחנו יודעים כמה את אוהבת להופיע בפני קהל. אז ככה, הבית הזה מורכב מכמה דברים (זה יהיה ארוך, עימכם הסליחה
): דבר ראשון הבית הזה מתחיל בתיאור של הבית העכשוי של אלאניס (לדעתי) ועובד לבית הילדות שלה ולהורים שלה. בהתחלה אלאניס אומרת שכדאי לשרוף את כל הספרים שיש לה בבית, אותם ספרים עם שמות מפוצצים שמדברים על תאוריות ופילוסופיות כאלו ואחרות. לדעתי מדובר על המעון מגורים העכשיו שלה, גם בגלל שהיא משתמשת במילה פסיכוסה (=פסיכוסה היא הפרעה נפשית שבין היתר כוללת איבוד קשר עם המציאות) לתיאור הספרים-מילה היא השתמשה לתאר את וויד בNPOC מה שמראה שזה משהו עדכני שבא איתה מילדות (כמו שלוויד תמיד היתה את הso call פסיכוסה הזו. דמיון בין האחים?) וגם בגלל שהיא ממשיכה ואומרת שאם מישהו יפרוץ לבית שלה, כל הזכר של הספרים האלו יפלילו אותה. יפלילו אותה במה? זה תלוי על איזה ספרים היא דיברה.. קשה להסביר את זה.. אולי יכול להיות שבהתקשר להמשך השיר שמדבר על הילדות שלה, אולי בספרים האלו יש משהו שנוגד את כל החינוך שלה הקתולי (להזכירכם ההתמרדות לחינוך הזה ב-forgiven) ואם מישהו יראה את זה, מישהו שיפרוץ, יגלה שהיא בעצם לא אהבה את החינוך הזה. זו סתם השערה הנושא של החינוך, זה באותה מידה יכול להיות כל נושא שקשור לאלאניס שהיא הסתירה אותו (מתקשר להמשך השיר והפירוש, אתם תבינו כבר
) דר"א, אם זה נכון כל נושא החינוך, יכול להיות ה"פריצה" לא חייבת להיות במונחים שאנחנו מכירים של שוד אלא אולי נגיד ההורים שלה שיבואו לבקר בבית שלה ויראו את זה, והם כאילו "פורצים" לה לחיים. או אתם יודעים מה לא רק בנושא החינוך, שוב, בכל דבר שהיא רוצה להסתיר מאחרים ושלא יגלו אותו עליה. בכל מקרה אלו סתם תאוריות שלי, לאו דווקא שהם נכונות
ולהמשך הבית- הבית עכשיו עובר להיות תיאור של הילדות של אלאניס ושל מעון המגורים שלה כילדה. היא מתארת בית שבו החליפות שרועות בסלון (לא יודעת למה אבל מזכיר לי נגיד יום שישי בבית, שהאמא מגהצת בסלון והחליפות של אבא המגוהצות והמחוייטות נחות על הספה). כמו כן היא מזכירה לנו שהיא נולדה ב74. לדעתי ההזכרה הזו מראה שני דברים: 1-ההזכרה הזו מראה לנו שעכשיו אלאניס מתארת את אותה תקופה שהיא היתה קטנה. 2-תוך כדי שאלאניס יוצאת מחוץ לשיר (דמיינו לכם שהיא כל הזמן כמו סיפור מספרת את השיר הזה ופתאום היא מפסיקה את הסיפור בשביל להגיד "וואו, תראו כמה גדלתי כבר!" כאילו היא יוצאת לשניה מהסיפור) היא מגלה כמה היא התפתחה וכמה אולי המשפחה שלה או אפילו העולם התפתח מאז אותה תקופה שהנשים גיהצו לבעלים שלהן את החליפות בסלון (אם אני הולכת באותו קו חשיבה שהתחלתי משום מה
) ושוב המשך השיר והפעם הוא הופך להיות מזוית אחרת. הפעם ההורים של אלאניס באים אליה ואומרים לה "יש לנו פה מישהו שיעזור לך להיות מפורסמת כי אנחנו יודעים כמה את אוהבת להופיע". ההורים של אלאניס ראו כבר את אותו כישרון שיש לה ואהבה שיש לה אז אולי באותו יום שישי כביכול, האשה מגהצת את החליפות של האבא ואז מגיע אורח (לינדסי מורגן
). ההורים של אלאניס עושים לה הפתעה ומביאים לה מישהו שיכול באמת לעזור לה לפתח את אותו כשרון שיש לה. לפני שאני אעבור לפזמון רק אומר שאני כותבת את מה שאתם קוראים פה ישר מהראש, מחשבות לא מאורגנות, אז אני מקווה יצא משהו מובן מכל הסיפור ושתבינו מה רציתי
.. hope ful you are מלאת תקווה את(\ה) schoolbound you are מחונך את(\ה) naive you are נאיבי את(\ה) driven you are נחוש את(\ה) הפזמון הזה בא בקשר ישר לבית הקודם. הפזמון פה (לדעתי) הוא של אלאניס העכשיוית מדברת על אותה אלאניס קטנה ומתארת אותה. כמה מלאת תקווה היא היתה להזדמנות, להצלחה, כמה מחונכת היא היתה ועשתה מה שאמרו לה ושביקשו ממה - הכל בשביל להצליח. באותה נימה אבל אלאניס אומרת (עכשיו במבט לאחור) כמה נאיבית היא היתה אבל בכל זאת-כמה נחושה היא להצלחה. הסיומת של הזכר בסוגריים כי באנגלית אי אפשר לדעת ב"YOU ARE" לאיזה מין מתכוונים אבל פה נראה לי אלאניס מדברת אל עצמה ולכן זה נקבה אבל באותה נשימה זה יכול להתאים לכל אחד-זכר ונקבה ולכן כתבתי את זה ככה. כבר ממשיך...................
יום מוזר עבר עלי.. היום היה משהו כמו היום לימודים אחרון שלי בבי"ס, נפרדנו ממורים וזה היה מוזר.. זה לא היתה פרידה כמו שעוברים כיתה זו היתה פרידה לתמיד. ונכון, נראה את אותם מורים עוד הרבה בבי"ס כי עד הבגרות האחרונה נבקר שם הרבה, אבל ככה בהווי של שיעור- יותר לעולם לא נהייה ככיתה. זה מכניס למצב רוח כזה מוזר אתם יודעים. הגעתי הביתה והייתי צריכה לעשות עבודה מציקה במתמ', ושמתי לי אלאניס ברקע ולא יכולתי לעבוד. ופתאום UR התחיל להתנגן לו. מאז ומעולם אהבתי את השיר הזה והוא אחד (אם לא "ה"אחד) מבין השירים שאני הכי אוהבת בSFIJ. עצמתי את העיניים והקשבתי למילים והייתי חייבת לפרש את השיר המקסים הזה. מה שתקראו תכף יצא מהראש שלי טרי בזמן שחשבתי על השיר שבדיוק סיים להתנגן ולכן אולי טיפה מבולבל מה שכתוב פה כי כל הזמן שכתבתי על משהו אחד חשבתי כבר על משהו אחר להוסיף וזה יצא עמוס שכזה.. אז שוב סליחה על האורך ועל ה"כובד" של זה, אבל זה מה שיצא
