שמישהו יהרוג אותי.. *לחץ לחץ לחץ*
יש מחר. את ההופעה שלנו. האחרונה. ויש לזה פוטנציאל להיות כ"כ טוב! (
Little Charmer
) אבל אני לגמרי הולכת להרוס הכל. יש לי רשימה של 1001 דרכים שאני יכולה לפשל בהן. ואני אעשה את זה גם. וזה יהיה עצוב נורא.
כמה דוגמאות מעניינות: בקטע מפוחית ב Head Over Feet רק - אני אחזיק את המפוחית הפוך. המפוחית תעוף לי מהיד כשאני אנסה לקחת אותה מהר אחרי הבית. ייגמר לי האוויר בסוף ואני לא אספיק לעשות את הצליל האחרון. מרוב נסיון לעשות את זה חזק, יהיה לי מחסור חמור באוויר, ואז אני אתעלף לפני שנספיק לנגן את Little Charmer (הכל קרה בחזרה היום, חוץ מהקטע של ההתעלפות, שנפסק בחלק של הסחרחורת
). אממ.. עם הגיטרה - לא להבין למה אין צליל כשהכפתורים על 0. ואח"כ שוב כשהמגבר לא מחובר. ואז כשהכבל לא. ובכל אחת מהפעמים "הו מה קרה לגיטרה שלי?
התפרצות צחוק פתאומית ובלתי נשלטת, מלווה בחירבוש תווים מאוד לא מתאימים לאורך כל הבית. אילתור מעניין במיוחד של תווים
מאוד לא נכונים בפזמון. מעבר לפזמון אחרי שורה אחת של בית בלבד. בנסיון שני - שוב. וגם בשלישי. ואז כשמחיליטים על לעבור לפזמון, לעשות דוקא את הבית. לאבד שני מפרטים. וזה יכול להמשיך, אבל אני לא אייגע אף אחד בעוד טעויות נוראיות. נכון שכולם מזדהים איתי עכשיו ומרחמים עלי כי אני הולכת להרצח ע"י חברי ללהקה, מנהלת מרכז המוזיקה, והשלושה וחצי מאזינים מסכנים? (אה, וזה בלי להזכיר את אבא שלי, שנגרר מחיפה לראות אותי, כשהוא פשוט יסבול קשות. לא מסוגל לשמוע תופים. או חשמליות. רוק. בטח לא רוק כבד. ויש לנו שיר אחד די אכזרי שם בסוף.
יאפ, אני מתה לחלוטין.
) כבר הזכרתי לחץ? אני לא רוצה להופיע!
אני שונאת לנגן. אני שונאת להופיע. זה מלחיץ. אנשים מסתכלים עליך, וזהו - אתה מת. הידיים עושות מה שהן רוצות. רואים את הטעויות היום? זה עוד
כלווווום! לעומת טעויות שייגרמו בעקבות פחד במה. הייתי צריכה לחלוק.
אם לא תראו אותי פה יותר, זה בגלל שאני אצטרך להעלם מהארץ בגלל הבושה. היה נחמד להכיר אתכם. אה! כן! כרמלה חזרה!
שלום.