השתמטות?

Drenthe

New member
../images/Emo195.gif השתמטות?

היי, הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בנושא. צו ראשון כבר נשלח לחלק מאיתנו, ולאלה שלא, זה בדרך. האם אי פעם חשבתם על לא להתגייס? אם כן למה ( אני לא שליח של ה" אגודה לתפיסת נוער במחשבה להשתמטות "
) ? ואם לא למה אתה רואה נכונות וחובה להתגייס? הרבה מהסלבס, שאמורים להוות דוגמה לנוער ולילדים, בורחים מהצבא ומתרצים בלי די; ממציאים מחלות לב, מתחתנים ( במקרה של הבחורות ) וכדו', מה אתם חושבים על אותם אנשים? והאם בכלל צריך להעריץ אותם? האם אתם באמת אוהבים את ישראל? אוהבים להרגיש מסופקים משירותכם הצבאי או רק בגלל שאני מחוייב מבחינת חוק ושאני מת להשתחרר? האם אתה באמת מוכן להגן בגופך על ארץ ישראל? נושא מאוד רגיש ומעניין לשמוע מה אתם חושבים.
 

Rioter

New member
זה נושא מאוד טעון, אבל הדעה שלי נחרצת

"השתמטות" לא עוברת בראש כאופציה אצלי. הצו הראשון עוד רחוק (אני בין הקטנים בשכבה, ילידת דצמבר), אבל כבר מורעלת.
ולגבי הסלבס - אני חושבת שבאופן כללי הערצה היא לא בריאה, אלא הערכה למה שהם עושים.. אם זה זמר, אז לאהוב את המוסיקה שלו, לא את האדם עצמו. (טוב, חוץ מקיפר סאת'רלנד
...)
האם אתם באמת אוהבים את ישראל? מאוד אוהבת. אוהבים להרגיש מסופקים משירותכם הצבאי או רק בגלל שאני מחוייב מבחינת חוק ושאני מת להשתחרר? לדעתי אי אפשר כ"כ לענות על זה, כי השירות הצבאי עוד יחסית רחוק מאיתנו. אבל מה שכן, אני מאוד מקווה להשתייך (בעתיד, בעת שירותי הצבאי) לקטגוריה הראשונה, ולחוות שירות מספק ומהנה, וממש לא לספור ימים עד השחרור.. האם אתה באמת מוכן להגן בגופך על ארץ ישראל? תשובות אוטומטיות לא ישקפו כרגע את האמת, אדם נמדד בשעת מבחן.
 
קרבי זה הכי, אחי!../images/Emo152.gif

אני נולדתי, גרתי ואני גרה בקיבוץ, כל חיי. אני נושמת קיבוץ, וחיה את הערכים שנמצאים בבית עינו, את אלו שמגיל 0 מחנכים אותי אליהם. אחד מהם, ואולי החשוב ביותר, הוא השירות (המשמעותי) בצה"ל. מתוך שאיפה להבטיח לעצמה דור שימשיך את מפעלה הייחודי, ויישאר נאמן לערכיה ולמשימותיה, לחינוך הזה שיש רק כאן. מגיל ינקות ועד נערות מתחנכים בני הקיבוץ על עקרונות השיתוף, ההומניזם, השוויון והצניעות. הקיבוץ בו אני גרה מתאפיין במספר החיילים הקרביים שיש בו- שאחוזם גבוה מאוד, בשמאלניות וברצון להקריב הכל למען השלום ובמספר החללים הגבוה לצערי מאוד שאיבדנו במלחמות ישראל ובשמירה על המדינה. אני חונכתי מאז ומתמיד שבשביל לקבל צריך לתת, ולכן, מעצם היותי אזרחית במדינת ישראל, בה חייתי 16 שנים (ואחייה עוד שנתיים לפני שאעלה על מדים)ונהנתי מחיים שקטים (יחסית) בזכותם של החיילים שלנו עלי לתת גם מעצמי למדינה, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר למלא חובתי ולהתגייס לצה"ל. אני רואה בשירות בצה"ל הרבה מעבר לחובה גם זכות. זכות שנתנו לי לתת מעצמי בשביל המדינה שאני כ"כ כ"כ אוהבת. גם אם לא להיות קרבית, בגלל המגבלות הפיזיות שלי (רפואיות וזה) אני רואה בשירות בצה"ל, כל שירות שהוא חיוני וחשוב- גם למדינה וגם לפרט עצמו שילבש מדים, יענוד דיסיקית ויתגייס לצה"ל. אני רואה בחיילים שלנו גיבורים של ממש. מודלים לחיכוי. בעיקר בימים קשים כאלו של לחימה. ונכון, לא פשוט להיות חייל בצה"ל, לא פשוט לחיות במציאות כזו של לאבד את חבריך במערבים, לקבור אותם באדמה בארון עטוף בדגל המולדת, לפחד, להתגבר על הפחד ולהסתכל לו עמוק בלבן של העניים- להסתערף ללחום, להרג- והכל בשבילנו, בשביל שנוכל לחיות פה בשלום. אבל זאת החובה שלנו, החיים בארץ ישראל הם לא דבר מובן מאליו, ואם לא יהיה מי שיגן עלינו וילחם בשבילנו לא תהיה פה מדינה. מתוך ידיעה שצה"ל חרט על דיגלו להיות צבא הגנה, ולא צבא כובש שמחפש דם ונקם אני מחכה ליום שאהיה עוד חוליה מתוך המערכת הזאת, שאני כ"כ מעריצה. מבחנתי אדם שלא מתגייס לצה"ל, מכל סיבה שהיא לא סיבה רפואית לא צריך להיות זכאי לשירותים שהמדינה מעניקה. מבחנתי הוא לא יכול ללמוד במסודתיה, לנהוג בכבישה (כי אם הוא יכול לנהוג למה הוא לא יכול להתגייס? אין לו שום הגבלה כנראה), הוא לא יכול להצביע לנציגיו וכו' וכו'. כמו שעמית רובינזון ז"ל בוגר בית הספר שלי, למשל, התגייס לצבא ומת השבוע למען השלום חובתו של כל נער ונערה בישראל להתגייס לצה"ל.
 
ישראלי אמיתי לא משתמט!

אני נגד נגד נגד! אני לא מדברת על מלשב"ים שלא מתגייסים לפי המלצת קב"ן או בעיות רפואיות. מדברת על השתמטות. אני אוהבת את ישראל, אולי אפילו מאוהבת במדינה הזו, בארץ האחת והיחידה הזו! ואם תרצו לשמוע את דעותיי הנחרצות בקשר לארץ והמדינה, תשאלו באיזה מפגש פורום כי זה א-ר-ו-ך!
בכל אופן. נגד השתמטות. נגד אוכלי חינם במדינה. כמו שביבי אמר: (אני מצטטת את ביבי!
) "כשהערבים יניחו את נשקם לא תהיה עוד מלחמה, כשישראל תניח את נשקה לא תהיה עוד ישראל" מטריפה אותי ההשתמטות, החוסר רצון לתרום, הדיבורים על המדינה שלנו כי ככה כתוב בתורה ובעצם בכלל לא רוצים להיות פה, מקווים לחיות את החלום האמריקאי, ואם אפשר, לפני הגיוס. מטריף אותי שמקבלים צו ראשון ומתייצבים בצו שלישי שכולל אזהרה ממ"צ. מטריף אותי חיילים שהולכים על חצי א, בלי כומתה, נעליים לא מצוחצחות, "מאגניב". מטריפה אותי המחשבה על יותר מ 30-40 אחוז משתמטים.
 

נמש164

New member
דעתי הקצרה בנושא../images/Emo13.gif

כן, עד לא מזמן (חצי שנה בערך) הרהרתי בעיננין וחשבתי, תכלס-אם אני יתגייס וישימו אותי בתור איזה פקידה או משקי"ת ממטרות (עזבו, בדיחה לא מצחיקה) או משו לא שימושי אחר, מה עשיתי בזה? כמובן שהמחשבה של לא לעשות כלום או ללכת לעבוד או ללמוד בשנתיים-שלוש האלה לא עברה בי לרגע, היה ברור לי שאם אני לא בצבא או יוצאת ממנו אני עושה שירות לאומי! אני כל החיים שלי תורמת ועובדת למען החברה גם כשזה בא על חשבוני ונותנת מעצמי הכל! ואז היה שינוי בדרך חשיבה שלי, זה לא שאני לא יסתדר בלי אמא או שיהיה לי קשה לראות אותה פעם בשבועיים, ממש להפך! כמה שיותר רחוק יותר טוב. לא יודעת מה גרם לזה, אבל פשוט לא האמנתי במדינה ולכן לא הרגשתי צורך לשרת אותה ו"להקריב" את עצמי למענה. עכשיו, אני פשוט רוצה ללכת להכי קרבי שאפשר, להיות בשטח, לירות, להילחם הכל! מצחיק גם שהרגע חברה שלי אמרה לי שהיא חזרה מגיבוש לוחמות (היא י"ב) ודירגו אותה לחילוץ והצלה, שזה ממש מה שרציתי :) קיצר, אני אומרת ללכת עד הסוף! אבל אם ישימו אותי להיות איזה משו שאני ירגיש שהוא לא תורם או משהו שכל אחד יכול לעשות, אני יוותר על הצבא ויעשה שירות לאומי
 
למעלה